“זו כבר פוליטיקה, זה לא הרב עובדיה”, זעם פרוש על דרעי ויצא I שרי רוט, טור מיוחד

1.

הרבה חיוכים היו ביום שני האחרון, בישיבת סיעת הליכוד. אמנם רק שרים מעטים נכחו באולם, חלקם לא נוהג לטרוח ולהגיע לישיבות סיעה, אבל היו ח”כים והמון פעילים, שהריעו ומחאו כפיים, וביקשו ‘סלפי’ עם היו”ר וגם שאגו “מזל טוב” ו”אדוני ראש הממשלה”.

“התגעגעתי אליכם”, פתח נתניהו, שלמד בתקופה האחרונה איך מסתחבקים עם השטח.

“גם אנחנו”, צעק לו ‘השטח’, או יותר נכון התרכיז של השטח, שהצליח להידחס פנימה אל אולם ‘ירושלים’ הלא מאוד גדול, כשהוא הופך את כולנו, גם העיתונאים, לסרדינים.

ראיתי שם את ח”כ יהודה גליק, ונדמה היה לי כי עיניו עצובות. החמאתי לו על הפוסטים המרגשים בפייסבוק, והוא השיב: ‘אני מנסה לשמור על המשפחה שלי’. מצבה של אשתו האהובה יפי לא משתפר, ואפילו אל בית לוינשטיין היא לא הועברה. משגב לדך, זה המקום שהוצע להם, ונדמה שזה אומר הכל. כמה עצוב.

ראיתי גם את ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, שבעבר נהג להגיע באופן קבוע לישיבות הסיעה, ואז חדל. הגעתו או אי הגעתו הם סימפטומים ברורים לכוונותיו באשר להמשך דרכו לקראת הקדנציה הקרובה. אז בכל זאת פניו לליכוד? שאלתי את העוזרת המסורה שלו קטי שטרית, והיא, חייכה את חיוכה המפורסם, ולא ממש פירטה.

אני לא ממש בטוחה שהיא עצמה יודעת את התשובה.

“החורף יהיו בחירות”, לחש לי איש ליכוד בכיר. אני לא בטוחה שהוא צודק. אחרי הכול יש דבק מגע שמחזיק את הקואליציה השברירית הזו – אביגדור ליברמן מאוהב קשות בתפקיד שר בטחון, משה כחלון ומפלגתו לא ממש מצליחים להתרומם בסקרים, אריה דרעי שקוע בצרותיו, ונפתלי בנט לא יכול להרשות לעצמו לפרק ממשלת ימין קלאסית. מצביעיו יבואו איתו חשבון על כך.

ובכל זאת, לעיתים יש נבואות הנוטות להגשים את עצמן.

מה שברור הוא שהסחבקיות הדביקה בסיעה הייתה חשודה.

2.

קצת לפני שנשא את ‘נאום החמוצים’, צעדו נתניהו, פמלייתו, והכיפה השחורה, זו השמורה לאירועים ‘חרדיים’, אל הקומה התחתונה של בניין הכנסת – אל חדר הישיבות של סיעת ש”ס.

פמלייתו? טוב, היא די מתקצצת משבוע לשבוע, עם עוד ועוד פרישות מהדהדות, אבל עדיין לא חסרים אנשים ששמחים לעמוד בחזית ולהצטלם עם המנהיג הבלתי מעורער תחת התואר ‘בכיר בלשכת נתניהו’.

נתניהו מתיישב בראש השולחן, דרעי מחייך, מבטיח שלא לסגור כאן חשבון על התכנית להוריד את אחוז החסימה.

ואז הוא מנחית עליו שאלה: מה היה רוצה ממך הרב עובדיה אילו היה בחיים? – – –

שקט משתרר בחדר. שקט כמו במופע. אחרי הכול שני האישים יודעים להפנט קהל.

“לחזק את עולם התורה”, משיב נתניהו בקול גדול.

הייתי בטוחה שדרעי יעוט על התשובה כמוצא שלל רב, אבל הוא הפתיע. “לא. אתה כבר עשית בשביל עולם התורה. דווקא היום, כשאנחנו מכותרים סביב על ידי הנכים שעומדים מחוץ לכנסת, אני יודע את רגישותו של הרב. המילים האחרונות שאמר לפני שנפטר היה ‘אל תשכחו את העני ואת החלש’. בוא נגמור השבוע את הסיפור הזה, יושב פה משה, שר האוצר, נגמור את זה. זה מחזות שלא ראינו בעבר”.

אם נתניהו הופתע, הוא לא הראה זאת. באדישות הנהן בראשו לאישור. כן, כן…

ח”כ מאיר פרוש, שישב לצידי, קם. חמת זעם משוכה על פניו. “זו כבר פוליטיקה, זה לא הרב עובדיה”, אמר, ויצא מהחדר.

האמת, היה משהו אבסורדי במה שקרה. בפעם הבאה, כשהח”כים החרדיים יספרו לנתניהו עד כמה חשוב להם עולם התורה, הדבר הראשון במעלה, הוא ישלוף את הדרישה הסוציאלית שהציג דרעי.

“האם זה מה שנציג חרדי צריך לשדר? שהתורה, היא לא מקום ראשון?” – ציטט באוזני אחר כך מאן דהו את אחד הח”כים. אחרי הכול, אפילו משה גפני, שנחשב בוועדת הכספים לסוציאליסט ולכפיל של שלי יחימוביץ’ בעזרה לחלשים, יגיד לנתניהו, גם מתוך שינה: “קודם כל תורה,אדוני ראש הממשלה”.

3.

תגידו מה שתגידו על משה כחלון. אני יודעת שהוא די נכשל בפיתרון מצוקת הדיור, שחוץ מההוזלה של השיחות הסלולריות הוא לא ממש רשם הישג כלשהו. אבל החיוך שלו תמיד מצליח להמיס את הסובבים. כך גם העממיות, המסורתיות.

צילום: Hadas Parush/Flash90

ולא שהוא לא שכח לחבוש את הכיפה. שכח. מזכיר סיעת ש”ס מיהר להגיש לו אחת לבנה, מקופלת, מגוהצת, וכחלון – עוד חיוך – בלי לחוש מבוכה על השכחה, מיהר להניחה על ראשו.

“לי יצא המזל להיפגש עם הרב עובדיה הרבה פעמים”, פתח ואמר, “ואני חייב לומר לכם שמההתרגשות כמעט ולא תפקדתי בשיחות איתו. הוא תמיד דיבר איתי על עולם התורה (לא על העני והחלש? ש.ר.) היה מספר לי על רבני לוב (כחלון טריפולטאי במוצאו), ואמר שנעזר בספרי ההלכה שלהם כדי לכתוב את הספרים שכתב…

“אני לא יודע איך זה הולך בעדות אחרות, אבל אצלנו התימנים לא ממש ביחד עם הטריפולינים והם לא ממש עם הטוניסאים וכך הלאה… והוא אסף הכול ואיחד. ואנחנו אצלנו בבית יש לנו ‘חזון עובדיה’ ואנחנו יודעים שאנחנו קוראים את הספר הזה, ומה שכתוב זה מה שיש. זו התרומה שלו הגדולה לעדות המזרח, ליהדות ולעולם התורה”.

כחלון, אילו רק ידעת על איזה מוקש עלית. כי בחייו ידע הגר”ע יוסף זצ”ל, הענק והמורם מעם, לאחד בין הפלגים. מאז לכתו, לפני ארבע שנים, מנסה ש”ס לחפש את נוסחת הקסם כיצד למשוך אל חיקה את כל העדות והפלגים. אבל, בינתיים, זה לא ממש נוחל הצלחה.

 ובכלל, מוישה. לומר בחדר של ש”ס ‘טוניסאים’, גם אם אתה מוסיף את החיוך שלך – תגיד, השתגעת או מה?

4.

לא תאמינו מי הגיע וגם הצליח ‘לעקוץ’ את נתניהו.

מנחשים? טוב, קצת קשה. ובכן, היה זה ח”כ עמיר פרץ מ’המחנה הציוני’ שהתייצב.

“כשאני הייתי הולך לרב עובדיה במשברים הכי קשים שהיו לי עם ביבי כשר אוצר, הייתי שואל את הרב: מה אתה אומר על המאבקים שלנו? הוא היה אומר לי: ‘העיקר שלא תהיה הלנת שכר’. הייתה אז הלנת שכר גדולה במועצות הדתיות. היה אומר לי הלנת שכר? צריך לסגור הכל. אז תדע לך שהיה שיתוף פעולה איתו בדברים סוציאלים…”

איזו עקיצה. אבל נראה לכם שנתניהו נותר חייב? לא, בשלוף הוא זרק: “לא תאמין בכמה דברים הוא הסכים איתי…” – והשאיר את כל הנוכחים להתגלגל מצחוק, רגע לפני שהתייצב מול השולחן, המפה השחורה, תמונת הרב, והנרות.

כמה  רגעים לפני שנשא את ‘נאום החמוצים’, זה שיכנס כנראה אל דפי ההיסטוריה כאחד הגדולים.

5.

ומי ניסה לסייע לביבי לצאת מהביצה, אליה דחף אותו עמיר פרץ? משה כחלון.

“הרב עובדיה לא היה צריך ההסתדרות”, אמר. “יש ‘ביומו תתן שכרו’, עוד לפני שקיעת השמש, ואסור להלין שכר, התורה שלנו יותר טובה מההסתדרות”.

אז כמובן, שאין כמו החדר של ש”ס, אחרי ההפסד הצורב בבחירות להסתדרות, כדי לקטר על הגוף ההסתדרותי. אבל אני העברתי עוד מחשבה מהירה במוחי: אם המצב הפוליטי הוא כזה שכחלון עדיין מגן על נתניהו, אל תמהרו להספיד את מושב החורף ולפזר את הקואליציה טרם זמנה.

6.

אני, כמו תמיד, אוהבת להתבונן במעשים הקטנים. לטעמי, הם מעידים לא מעט על אופיו של ח”כ או שר. אז מבעד לעדשותיי הצלחתי להבחין בשני אירועים קטנטנים – גדולים, לטעמי.

נתחיל במפלגת העבודה. ובכן, לכל ברור שיש היום בוס חדש במפלגה. אבי גבאי גם נשא את ההספד (“הרב עובדיה ידע להתיר, אני מעריך אותו על כך”). איכשהו אל שולחן ההדלקה הצליח קודמו בתפקיד, בוז’י הרצוג, להגיע קודם. צפיתי בו עומד שם, כיפה סרוגה לראשו. הוא אפילו לא ניסה להשתלט ראשון על נר. בוז’י, ג’נטלמן כדרכו, ביקש מהסובבים אותו: “תנו לאבי לעבור”.

את הצל”ש השני הייתי מעניקה לשר הדתות, דוד אזולאי. צפיתי בו בהיכנסו לחדר הסיעה. אילו היה פונה אל אחד מאנשי משמר הכנסת שניצבו בחדר, היו מיד מפנים לו כיסא. אבל הוא, בשקט ובאצילות, נכנס פנימה, הביט סביב… עמיר פרץ הציע לו את כסאו, אבל הוא סירב. “לא, מה פתאום, תשב, תשב”, אמר, ונטל לעצמו כיסא והתיישב בשורה אחורית, לצד הפשוטים שבפעילים.

כמה שעות לאחר מכן, פגשתי בח”כ מנחם לייזר מוזס. סיפרתי לו את הסיפור. “כן, דוד איש עניו”, הסכים איתי. הראיתי לו ציוץ שצייצתי על אזולאי, והוא חייך. “נו, גם אני ויתרתי על כיסא. עמדתי מאחורה”.

התביישתי. איך לא שמתי לב? הבטתי שוב בצילומים שצלמתי מהאירוע, ואכן, הצדק איתו. הוא פשוט עמד, כאילו היה זה הכי טבעי שבעולם, כאילו לא מדובר ביהודי מבוגר.

אז הנה, שלושה צל”שים בטור אחד.

7.

“איפה היו”ר?” – שאל אריה דרעי, ויולי אדלשטיין נכנס.

“אדוני היו”ר”, הגיש לו את הנר. “תדבר שם מילה”, הצביע לעבר ראש השולחן העגול. יולי ממהר, עליו לפתוח בעוד דקות אחדות את מושב החורף, אבל הוא לא יכול לסרב לאריה.

צילום: Hadas Parush/Flash90

“אנחנו בדיוק אחרי פרשת נוח שסיימנו, ולך לך שבעזרת ה’ נקרא בשבת, וכבר אלף דברים נאמרו על ‘אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו’, לגנאי ולשבח, וההשוואה עם אברהם… אם יורשה לי לומר, הרב עובדיה זצ”ל היה מסוגו דווקא של אברהם. כמו שאומרים הפרשנים, נח הציל את עצמו, את משפחתו, לקח איתו זוגות זוגות, להציל, אף אחד לא מזלזל חס ושלום, אבל אברהם ידע להתייצב ולא להסתתר בתוך התיבה, ידע לתקן את העולם בזמן אמת. וזה היה חזון עובדיה. ואני מעריך מאד את האפשרות שניתנה לי לומר שתי מילים לזכרו”.

8.

רגע אחרי שכולם התפזרו, הבטתי בשולחן השחרחר עם הנרות. תהיתי איפה הייתה ש”ס לפני שנה, ביום השנה השלישי לזכרו של הרב עובדיה זצ”ל.

אני זוכרת את יום שני ההוא, שנה לאחור. ‘יום ליום’ היה אז עיתון בלתי מוגדר. ש”ס ניסתה להתנער ממנו, אבל הוא היה כמעט העיתון היחיד שזכר את מרן זצ”ל והוציא לאור עיתון לזכרו.

איני יודעת אם היה זה משהו לזכרו, או סתם גימיק אקראי, אבל ביום פתיחת המושב כינס דרעי את העיתונאים (לא קורה בכל שבוע, כפי שהקפיד היו”ר הקודם, אלי ישי). מאחורי כיסאו הוצבו שני שלטים מרשימים, עליהם נרשם בבולטות: “ש”ס – מחזירים עטרה ליושנה”.

אבל עד היום זכורה לי השנייה בה, בהינף יד, הוצמדו שני חלקי השלט זה לזה, תוך שהם מסתירים ומכסים את תמונת הרב עובדיה שעל הקיר. לרגע לא סברתי שמישהו תכנן בזדון את המעשה, הבנתי שהכוונה הייתה להסתיר את מזכיר הסיעה המקליד מאחור במחשבו, אבל הערתי על כך בטורי דאז בחרדים 10. לשבחה של ש”ס ייאמר שמאז ועד היום, מעולם לא הוצמדו שני חלקי השלט שוב.

השבוע, תהיתי למה הובאו הנרות. יותר מדויק, למה לא הובאו נרות מידי שנה, מאז נפטר מרן זצ”ל. התקשיתי למצוא תשובה.

האם יכול להיות שהעובדה שמישהו במשפחת מרן זצ”ל החליט לפתוח את הבית שברחוב הקבלן 45 לקהל, ולאפשר לכל עם ישראל להדליק נר בחדרו, היא שגרמה גם לש”ס לאמץ את הרעיון? תגידו חיקוי, תגידו תחרות, תגידו מה שתגידו. אבל עם כל זה גרם להדליק נרות לעילוי נשמתו, אפשר רק לברך על כך.

9.

בדיוק לפני שנה עמד על דוכן המלאה ח”כ עיסוואי פריג’ ממרצ ותהה: “מתי החלשים והשקופים יתחילו להכיר את דרעי שאנחנו הכרנו בשנות ה-80?”

מאז ועד היום ממשיכה ש”ס לחפש את השקופים נואשות. הדחתו של יגאל גואטה, מי שייצג בכל מהותו את השקופים בש”ס, את מסעודה משדרות (ולא רק כי באחד הימים סר אל ביתה והעניק לה צ’פחות) – רק העמיקה את השבר.

צילום: Hadas Parush/Flash90

האם יש לה לשס סיכוי כלשהו להגיע לליבם של אותם שקופים? ארבע  שנים אחרי פטירת מרן זצ”ל, ולא בטוח שניתן להחזיר את הגלגל אחורה. צריך לקרות מפץ משמעותי בש”ס, כדי שישתנה שם משהו. סוג של מפץ כזה משורטט לפרטים במגירה סודית המונחת במיקום סודי. אלא שמי שיודע את פרטי הכתוב שם לא מדבר, ומי שלא יודע – ישבע לכם ש”לעולם לא יהיה שלום ספרדי”.

יהיה שלום ספרדי, רק אם יהיה מפץ.

במהלך מושב החורף הקרוב נדע האם ש”ס רצה לבחירות כשמולה מתייצבת אופוזיציה נשכנית בדמות ‘יחד’ או בכל פלטפורמה אחרת, או שמא היא עושה את מעשה ‘יהדות התורה’ ומשכילה לחבור לשתי מפלגות אחיות, כמו אגו”י ו’דגל’. ריצ’רץ’, מכנים זאת בתכנית החבויה במגירה.

האם הריצ’רץ’ יהיה לפי מודל 40-60 של יהדות התורה, ובאופן מסורתי ישמר אותו? האם כל צד יתחפר בדרישותיו (זה יאמר 20-80, וזה יאמר 80-20)? הציבור הספרדי צריך להתפלל שהמשא ומתן, שטרם החל רשמית (כלומר, שיטת הריצ’רץ’ עלתה  בפגישה של הרב יעקב כהן עם הגר”מ מאזוז, אבל איש לא נכנס לפרטים, ואיש גם לא חושב שבמצב של ש”ס כיום היא בשלה לקבל החלטה בנידון) – יבשיל לכדי מעשה.

10.

אפרופו אותה פגישה. תחילתה בשליחות שנשלח הרב יעקב כהן, בנו של חכם שלום – אל הגר”מ מאזוז עם ספרו ‘דברי שלום’, עליו כתב נשיא ‘המועצת’ הקדשה אישית למנהיגה הרוחני של ‘יחד’.  בסיום הפגישה העניק הגר”מ מאזוז לחכם שלום את ספרו שלו, גם הוא מלווה בהקדשה.

בתיאומים שקדמו לפגישה, סוכם כי יעסקו רק בדברי תורה והלכה, לא בפוליטיקה. אבל איכשהו, הנושא הפוליטי הצליח להסתנן, והחבירה בין שתי המפלגות המתחרות עלתה על השולחן.

מי שהופקד על תיאום הפגישה היה הרב הראל זנזורי, מי שממונה מזה שנים על ההוצאה לאור של ספרי ראש ישיבת ‘כיסא רחמים’, שהאמין בכל ליבו כי נושא הפגישה יהיה בדיוק כפי שסוכם. אבל, לא כך קרה בפועל. איכשהו יצאו הדברים לתקשורת באופן שהציג כאילו מישהו ניסה להתמסחר ולסדר לאלי ישי סידור עבודה טוב, כאשר הנושא הוא הרבה יותר מכך. הוא עקרוני.

“אם לפני שנה, כשהמצב של ש”ס היה הרבה יותר טוב מהיום, הרב לא הסכים לשום אפשרות של איחוד בלי ריצ’רץ’, למה שהיום הוא יסכים לזה? אין סיכוי. מה גם שכל מי שמנסה לדבר על כך, הרב מפנה אותו מיד לאלי ישי. ‘דברו איתו על פוליטיקה'”, אומר גורם המעורה היטב בנעשה בסביבתו של הגר”מ מאזוז.

הרב יעקב כהן עם הגר”מ מאזוז. צילום: באדיבות המצלם

11.

תהיו בטוחים, שלצד החיוכים אותם מפריח הרב יעקב כהן לכל עבר, לצד ביקוריו ההדדיים בבתי כולם, הוא מתכנן בקפידה את המהלכים. ולא, הוא לא יתן לש”ס לטבוע או אפילו לא לדשדש סביב אחוז החסימה, כשראש ממשלה רומז בעקיצה: נוריד את אחוז החסימה…

“הוא ממדר את סביבתו הקרובה”, אומר מי שמכיר את הנפשות הפועלות. “מי שעומד מאחורי תוכנית המגירה הם אנשים שמבינים שהציבור הספרדי מאס במלחמות, רוצה שלום. אנשים שבדקו היטב ויודעים שבחבירה משותפת ‘ש”ס החדשה’ תוכל להביא 8-9 מנדטים בלי חבירה לגורמי ימין”.

מצד אחד, יש לש”ס בנק חזק מאד, גרעין של 5-6 מנדטים, בני תורה. מה פגע בבנק הזה בתקופה האחרונה? המצב מול הרבנים, התחושה של חלק מהשטח לפיה המפלגה לא סופרת מספיק את רבניה. לבני התורה של ש”ס זה כואב, ובבואם לעמוד מאחורי הפרגוד, חלקם יאמר לעצמו: אם ככה המצב, עדיף לנו להצביע לג’. גם כך זה מה שמורה הגר”ח קנייבסקי לבני תורה ספרדים לנהוג.

זה, אגב, לא אומר שהם מצביעים ל’יחד’. ממש לא. אין סיכוי לכך.

יתכן, שהמצב האידיאלי היה להוריד את אחוז החסימה, להביא אל הכנסת הבאה את ש”ס, עם המנדטים שתשיג, לצד ‘יחד’ עם המנדטים שתשיג. אבל כשש”ס מתנגדת בחריפות, מודל הריצ’רץ’ הוא הפתרון הטוב ביותר.

מצד שני, אחרי מפץ בש”ס, אם יהיה כזה, לא בטוח שתהיה ההתנגדות לחוק. האם על זה בנה ראש הממשלה, כשהפריח את בלון הניסוי? שלא תזלזלו בנתניהו. הוא השועל הפוליטי הכי טוב בסביבה.

מה שכן בטוח, שהולך להיות מושב חורף חם. וגם סוער.