ואנחנו קראנו להם ד”לים, עמלק?

השתלשלות האירועים העצובים האחרונים מובילים אותי למסקנה אחת ברורה: חייבים להפריד את הדת מהפוליטיקה. מדוע? אבקש לחזור אתכם לימים שלפני חטיפת בחורי הישיבה, לימים בהם הציבור הדתי והחרדי היה מסוכסך ומפולג כפי שלא היה מעולם.

את אש השנאה והמחלוקת ליבו העיתונים שהקפידו לקרא לציבור הדתי בכוונה תחילה בתואר המזלזל הציבור הד”ל. הציגו אותם כרודפי הדת והתורה. עמלק קראו להם – בית של גויים.

ואז הגיעה החטיפה הנוראה ופתאום כולנו בני איש אחד נחנו. כתף אל כתף אנו עומדים יחד בזעקה ובתפילה, קורעים את השמים בתחינה לשובם של הבנים הביתה.

אימהות כואבות ודואבות עומדות מול הניסיון הגדול, אולי הגדול ביותר שיכול לעמוד בו אדם,  בחוסן נפשי ותעצומות שלא נראו פה אי פעם, ומעל הכול משדרות אמונה זכה, טהורה ואמתית בבורא עולם.

אמא, שביציאה מעצרת תפילה לשלום בנה ניגשת לקבוצת ילדים ומעודדת אותם כי גם אם חלילה הסיפור ייגמר על הצד הרע אל להם לבוא בטענות לקדוש ברוך הוא כי “גם לאבא מותר לומר לא”, ו”הקב”ה לא עובד אצלינו”.

צילומים של הנערים מראים בחורי ישיבה, בני עלייה, כאלו שעל הסטנדר שלהם בבית המדרש הם הדביקו פתקים, בהם נכתב באילו תחומים עליהם להתחזק ועל אילו מידות עליהם לעבוד יותר.

בימים האלו, מעקב אחרי המשפחות והציבור הדתי והחרדי משלבים ידיים ככה – זה הוא מעקב אחרי ספר מוסר חי. לא פחות.

אני מתבונן בדברים ותמה – אם כך נראה עמלק ובית של גויים – כיצד נראה יהודי?

דברים אלו גורמים לי להגיע למסקנה – בואו נפריד את הדת מהפוליטיקה! נכון. פוליטית יש מחלוקות. אבל הציבור הדתי הוא לא אויב של החרדים וההיפך. אנשים אחים אנחנו. הפוליטיקה החרדית יוצאת נגד זו הדתית על רקע מינויים פוליטיים. מדוע הם מונו? למה הם בקואליציה בעוד אנחנו, השותפים הטבעיים, מוצאים את עצמנו בחוץ? החורבן מתחיל כאשר נוצרת זליגה מהשדה הפוליטי, לשדה הציבורי. פתאום הציבור כולו מוקצה מחמת מיאוס. זה אסונינו הגדול.

ההיסטוריה חוזרת על עצמה

בפרשת השבוע שקראנו בשבת האחרונה מסופר על המחלוקת אולי הידועה ביותר בתולדות העם היהודי.

גם שם, המחלוקת של קורח ועדתו החלה על רקע של מינוי פוליטי. קורח בא בתלונה למשה על שמינה את אהרן לכהן: מדוע אתה ממנה אותו, מלין קורח, ולא אותי, השותף הטבעי? אהרן אתך בקואליציה רק בגלל שהוא “אח” ולא כי מגיע לו.

סוף המחלוקת ידוע לכל, קורח ועדתו נבלעו באדמה ועל פי הגמרא בסנהדרין הם עומדים שם וזועקים “משה אמת ותורתו אמת” – שכן ברגע שמנתקים את השיקולים הפוליטיים ומתבוננים בדבר אחד “בתורתו אמת” מבינים שהתורה, תורה אחת היא, דברי אלוקים חיים ולא משנה מהו צבע הכיפה שעל ראשך.

בימים האחרונים מסתובבות בקשות להתחזק במספר דברים שיהיו לזכות הנערים. בעיני האחדות הזו היום, היא אחת הקריאות הקריטיות ביותר לה כולנו צריכים להקשיב, ובטוחני שהיא תעמוד לזכותם.

בואו נתחזק יחד באהבה הזו, נעמוד כתף אל כתף ונזעק יחד, דתיים וחרדיים “משה אמת ותורתו אמת”.