מדוע זקוק הכהן הגדול לאישה יפה?

לקח לרבקה שעה להגיע לפגישה איתי אך היא לא התייאשה. אין לה ווייז משום שהטלפון שלה כשר. העובדה שהיא נוהגת הייתה לפלא בעיני אבל זאת הייתה רק ההתחלה. היא התקשרה בעיצומו של חול המועד והתעקשה להיפגש.

בוער לה. כן, הכל בוער. מבחינתה זהו דבר האבד. קבוצות התמיכה לנוער נושר כבר סדורות וערוכות בראשה. גם הסילבוס מוכן ואפילו ההסכמות מאחד מרבני קהילתה ומראש הישיבה של בעלה נשלחו אליי במייל.

כן. בעלה לומד. עדיין בישיבה! היא והוא עדיין לא חצו את גיל הארבעים והם מתקרבים למניין ילדים. הוא לומד בישיבה. לא בכולל. בישיבה! למותר לציין שהוא לא מקבל ולא יקבל שום מלגה. בעברית פשוטה, הוא לומד תורה לשמה.

היא בוערת כולה מבפנים. עיניה בורקות כשהיא מדברת על הצורך של הנוער. על הבנות והבנים שלנו. כן, של כולנו. גם שלה למרות שכולם ילדי חמד. “תסתכלו ימינה ושמאלה קדימה ואחורה. הילדים שלנו, שלכם, הבנים והבנות של הדור שלנו נמצאים בסיכון”.

ילדיה אמנם צעירים, אך בכל יום אחר הצהרים היא פוגשת נערות שמבקשות תשובות. נערות שאסרו עליהן משך שנים רבות לשאול אפילו את השאלות. זו תקופה שהיא יושבת לילה לילה אחרי טקס ההשכבה של כל הילדוד’ס, אחרי שארגנה את המטבח וקיפלה את הכביסות, כשהיא כותבת ומפתחת תוכניות כדי לרומם ולפאר את בנות ישראל הנאות.

“המדרש אומר: בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן. כל הבנות הן נשמות ישראל נקיות, זכות וטהורות אלא שהיצר הרע, הרחוב, האינטרנט וכיכר החתולות משחרים לפתחן. זה מאבק בו נוכל לנצח אם רק נקדיש לו תשומת לב. היום כבר לא צריך להסביר דבר משום שהמודעות עלתה וכבר לא מכחישים את המציאות שנוצרה”, היא אומרת לי מבעד לקו.

השיחה בינינו מתארכת. היא נעימת שיחה בת יכולת שכנוע והכלה. היא אידיאליסטית ומאמינה בכוח שלנו לשנות את המציאות.

“בשם הליברליות, בשם הנאורות, בשם הפתיחות, הכל כבר מותר! מצעד של אנשים מסכנים חסרי בושה, הופך להיות מצעד גאווה בעיר הקודש. נשים שלא הצליחו לפתח קשר עם הבעלים האטומים והבודדים שלהן מוצאות נחמה זו בזרועות זו.

“משהו לא בריא קורה לנו והכל מתחיל ונגמר בחינוך. כיצד יכולות נשים המגדירות את עצמן כחרדיות או דתיות ומכריזות בריש גלי שהן יראות שמים ושומרות קלה כבחמורה להתעלם מההלכה. הפמיניזם הרדיקלי נכנס לציבור הדתי והחרדי ברגל גסה, כשהוא דורס ברגל גסה את דעת תורה. אני אומרת לך שהכל מתחיל בחינוך. זו אחריות שלנו. שלי, שלך ושל כל אישה חרדית”.

•

בשל הדחיפות והמשימה הציבורית, אנחנו נפגשות בחול המועד. עכשיו אני יושבת ומכינה את עצמי לשמחת תורה. החג הזה שבמקום ללמוד בו תורה צריך לרקוד בו תורה. אני חוזרת לעניין עליו דיברנו ונזכרת כי רש”י על הפרשה (היחידה שאין לה שבת) מספר כי בנותיו של אשר היו יפות ונשואות לכוהנים גדולים…

תגידו אתם, מה הקשר בין בנות יפות וכוהנים גדולים? ברור שהכוונה אינה ליופי חיצוני גרידא, אלא לכזה שמשקף את היופי הפנימי – שהוא לב העניין. אני מתרגשת. בנות ישראל נאות הן, אלא שהמציאות מנוולתן…

מה תפקידה של אישה? להיות “עזר” כנגדו.

לא! לא כסרח עודף אלא כחלק מרכזי ומהותי בחייו הרוחניים של בעלה. עובדה, ביום הכיפורים נכנס הכהן הגדול לפני ולפנים “וכפר בעדו ובעד ביתו”. ביתו זו אשתו. בלי זה כל הכפרה הייתה הולכת לכפרות. אשתו כגופו אמרו חכמים. אבל לפני הכל אשתו היא ביתו. נסו לדמיין אדם ללא בית…

כך מסביר הרבי מליובאוויטש את הפסוק בתהילים “כל כבודה בת מלך פנימה”. פנימה, לפני ולפנים. כבודה של האישה הוא שמביא ומסייע לכהן הגדול בבואו למקום המקודש ביותר בעולם. וכפר בעדו ובעת ביתו ורק אחר-כך ובעד כל עדת ישראל.

היום הושענא רבה. ערב שמחת תורה. היום נגמר דינו של האדם. של העם. של העולם. הדרך לזכות בגמר טוב היא על ידי העבודה של “דונו דיני”. כשמתנהגים ומתנהלים בקבלת עול על פי שולחן ערוך כולל בעניין הצניעות, זוכים להקים דור ישרים מבורך, עוסקים בתורה ובמצוות עד כוהנים גדולים שנכנסים לקודש הקודשים ששם נמצאים הלוחות עליהם חקוקים עשרת הדברות. לב תורתנו הקדושה.

ולא. לא מדובר בטקסט שכתוב בדיו על גבי קלף, אלא בטקסט ש”חרות” על הלוחות. הדרך להשיג חירות מהמציאות המאיימת היא בכך שיהודי ותורה מאוחדים זה עם זה כמו הכתב בלוחות. דבר אחד ולא שני דברים. לא דיו וקלף אלא כתב שהוא חלק מהלוחות עצמם.

בואו נשמח שזכינו לתורה הקדושה – נשמת אפנו. בואו נשמח שזכינו להיות יהודים. בואו נשמח שה’ בחר בנו מכל העמים ו…נתן לנו את התורה. בואו נרקוד. חג שמח!

• הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי” – אימון וייעוץ לנערות ונשים, מרצה, מנחה ושדרנית רדיו