פרק ו’: הבחור מישיבת סלבודקה שהצטרף לחסידות חב”ד וצמח עם ‘משפחה’

• אלי, אנו מתכנסים כאן במסגרת פרויקט חג מיוחד של חרדים 10. ספר קצת על עצמך: איפה גדלת? מי המשפחה?

נולדתי בירושלים. אבא שלי הוא ר’ אמיתי שולמן, מעורכי עיתון המודיע זה למעלה מ-50 שנה, ועורך הלילה הוותיק ביותר בעיתונות החרדית – למעלה מ-45 שנה. במקביל הוא משמש גם כמנהל סיעת יהדות התורה בכנסת. בתפקיד הזה הוא משמש מזה 40 שנה, מאז שנת 1977, אז התחיל לשמש כמזכיר סיעת אגודת ישראל בכנסת שהפכה לימים ל’יהדות התורה’.

אני עצמי למדתי בתלמוד תורה ‘הדר ציון’, ישיבת איתרי, שלוש שנים בישיבת סלבודקה, שם הכרתי את שוקי לרר שהיה בתחילת דרכו כמתעד האדמו”רים והרבנים ולמד בישיבה סמוכה – ובישיבת מיר, עד לנישואי. ב’מיר’ למד איתי, בין השאר,  קובי סלע שהיה אז בתחילת דרכו ב’ערוץ 7′.

• איך הגעת לחב”ד?

זה הגיע בשלבים. במקביל ללימוד בישיבה הקטנה, נחשפתי לעולמה של החסידות והתעניינתי. היה לי שכן חסיד חב”ד שפתח לי צוהר לעולמה של חסידות חב”ד. ככל שהתבגרתי למדתי יותר. אלה היו שנים סוערות מאוד באופן כללי ברחוב החרדי וביחס לחב”ד בפרט, ואני באופן אישי מצאתי עצמי בעין הסערה.

זו היתה תקופה מאתגרת מאוד שגם בנתה הרבה את האישיות שלי. יש כמה רבנים וגדולי תורה, מהעולם הליטאי בו גדלתי, עמהם שוחחתי רבות בנושאים הללו, והם כיוונו אותי – בחור צעיר עם המון שאלות וסתירות – בדרך הנכונה עבורי.

הם לא נרתעו ולא נבהלו מאווירת הרחוב והשיבו לי על כל השאלות. מעולם לא שאלתי את רשותם לחשוף את השיחות הללו וכיום, לאחר פטירת חלק מהם – אינני יכול לשאול.

במהלך התקופה היו מהם מי ששאלו מדוע אני עוסק כל כך בנושא. הרי אני ממשפחה ליטאית. השבתי שהנושא מרתק אותי. חלפו מספר שנים וכשהשתדכתי עם אשתי, שהיא חסידת חב”ד ממשפחה חב”דית שורשית, התברר למפרע מדוע הקב”ה דאג שהנושא יעניין אותי כל כך.

• אני תופס אותך כעת כשאתה בחצר הרבי מליובאוויטש בניו יורק, שם גם לומד אחד מילדיך. איך בעצם הצלחת להשתלב ככה?

 אכן הבן שלי מסיים השנה, תשע”ח, את שנת ה’קבוצה’ בחצרו של האדמו”ר מליובאוויטש זצ”ל, שנה מעצימה בעלת השפעה רבה.

חצר חב”ד בברוקלין. צילום: Nati Shohat/Flash 90

לעצם השאלה, לאחר נישואי עברתי להתגורר בשיכון חב”ד בלוד, שם גדלה אשתי. באותו הזמן התהוותה בשכונה חבורה חב”דית צעירה, שנישאה פחות או יותר באותן השנים, והם דאגו לשלב אותי כאחד מהחבורה. על הקבוצה נמנו ר’ חיים גלינסקי, כיום מנהל החברה קדישא בעיר, איש חסד ומעסקני חב”ד, ר’ בנימין ליפקין כיום עורך ‘המבשר’, ר’ מרדכי הלפרין מראשי צעירי אגודת חב”ד ועוד. יחד גדלנו והתפתחנו.

•

• איך בחור מישיבות סלבודקה ומיר מגיע אל עולם התקשורת.

הארועים של שנת תשמ”ט ריתקו אותי. ישראל גליס היה אז עורך ‘ערב שבת’. לעיתון היה צלם בשם אפרים קילשטוק. הכרנו, והוא הציע לי לפנות לגליס ולהציע לו מידע. פניתי אליו. הוא הסכים וככה זה התחיל.

ל’יום הששי’ היה באותה עת כתב חרוץ ומלא אמביציה בבני ברק בשם ישי ויינר-ויינטרוב, תלמיד ישיבת פוניבז’ לשעבר, שהיה מחובר לכל ראשי ‘דגל התורה’ שהיו ברובם חניכי הישיבה. הוא דיווח בכל שבוע על התכניות של התנועה שהתהוותה. תחילה חשבו לקרוא לה בשם אחר, אב”ת – ארגון בני תורה – עד שלבסוף נבחר השם הנוכחי.

אחרי כמה כתבות בלעדיות שלו ב’יום הששי’, הוא הופתע לגלות ב’ערב שבת’ כתבות דומות. כיום אני יכול לגלות שנעזרתי בח”כ אורי מקלב, שהיה אז עסקן צעיר ונמרץ ושכן של הורי. ויינר הלך לברר מהיכן דולף מידע ל’ערב שבת’, ובסופו של דבר הגיע אלי. לזכותו ייאמר שהיה קולגיאלי, אם כי מתחרה עיקש. כאשר הייתי מפרסם מידע שלא הגיע אליו – היה מרעיש עולמות.

קולגה נוספת מאותן שנים ראשונות בעיתונות היה יעקב רבלין – י.יריב בשמו אז ב’יום הששי’. הכרנו מאוחר יותר, כאשר הפכתי לכתב הפרלמנטרי של ‘ערב שבת’. רבלין כבר אז היה עם חוש כתיבה נדיר ומקורות מידע שלא יסולאו בפז. לא פעם כאשר הייתי זקוק לסיוע, הוא  נענה בחפץ לב. כמובן היתה בינינו תחרות בריאה וכל סוף שבוע היינו עושים השוואות במידעים.

כאשר ‘ערב שבת’ עבר בעלות החלטתי לחזור ללימודים מלאים בישיבה.

קצת לפני נישואי פניתי לאלי פלאי והצעתי לו כתבות ל’משפחה’. העיתון אותו ערך הרב משה גרילק היה באותה עת חוברת כרומו צנומה עם 48 עמודים, שהכילה 2-3 כתבות אקטואליות, מדור לנשים ומדור לילדים שכתבה וערכה חיה הרצברג, וכמה עמודי תמונות רבנים.

העורך הגרפי של העיתון היה צביקה גייגר, גרפיקאי בחסד עליון, שהיה אחראי לעימוד שנעשה אז בברומייד. בכתבה הראשונה שהגשתי הוא שאל אותי: “מה עם תמונות?”, וככה למדתי להגיש כתבות עם תמונות.

העורך הראשי, משה גרילק. צילום:Yonatan Sindel/Flash90

כעבור תקופה הוחלט לעשות בעיתון שלושה עמודים של ידיעות חדשותיות קצרות. זמן מה לאחר מכן הצטרפו אברימי רוזנטל וצביקה יעקבזון וייסדו את ‘חדשות משפחה’.

אברימי היה העורך ובעל הטור י. מיתר, צביקה היה הכתב הפוליטי ובעל שני טורים, ואני הייתי כותב את החדשות מהציבור החרדי. בהמשך הצטרף יוסי אליטוב וכך הלך העיתון והתפתח כאשר מצטרפים אליו אנשים נוספים.

• אביך עובד בתקשורת. אתה עובד. תרצה שגם אחד מילדיך?

 השאיפה שלי היא שילדי יהיו שקועים בלימוד התורה והחסידות ועם כמה שפחות קשר לעולם שמבחוץ. עולם הספר התורני נראה לי מאתגר הרבה יותר עם פוטנציאל רב. כמובן שאכבד כל בחירה שלהם. ככלל בעידן של היום כאשר התקשורת האלקטרונית הופכת למרכזית יותר, וכל אחד הופך ברגע לאיש תקשורת שמדווח ומעדכן, התקשורת היא כבר לא מקור פרנסה. עולם הספר התורני נראה לי מעניין ומאתגר.

• כיצד הגעת לעריכה?

 אחרי תקופה ארוכה של כתיבה, הציע לי הרב משה גרילק להשתלב בצוות העריכה של החלק המגזיני בעיתון, במקביל לכתיבה. ביום חמישי היתה ישיבת מערכת של המגזין על הנושא המרכזי של הגיליון הבא, ראשון ושני הייתי במגזין כותב או עורך. שלישי ורביעי הייתי נטו בחדשות. כנראה שעשיתי עבודה טובה, כי כעבור תקופה מסויימת ביקשו שאתמקד בעיקר בעריכה במגזין.

• מה אתה אוהב יותר – כתיבה ככתב או עריכה?

כתיבה היא יצירה. עריכה היא עבודה עם אחריות גדולה ולפעמים גם כפוית טובה. אתה לוקח חומר של כותב אחר, מלטש את המילים ועמל להוציא אותן כסולת נקיה, כשבמקביל אתה צריך להבטיח שהכותב יכיר את הכתבה אחרי שנגעת בה.

מאידך, לפעמים כותב מרשה לעצמו להגיש כתבה ברמה כתיבה בסיסית, תוך שהוא סומך על העורך שישפר אותה ויתאים אותה לדפוס.

• היו שנים שערכת את המגזין ושנים שאתה בראש מערכת החדשות של ‘משפחה’. מה אתה אוהב יותר?

 כל אחד מהדברים מרתק. המגזין מביא סיפורי חיים, תחקירים וכתבות צבע. הוא מתוכנן יותר. החדשות דינאמי יותר ומאתגר. אם ביום רביעי מתרחש אירוע גדול, הגיליון כולו יכול להשתנות תוך מספר שעות. הקונץ’ הוא שהקורא לא יחוש בכלל בדרמה שהתרחשה בחדר המערכת.

עם עורך עיתון כפר חב”ד, מנחם כהן. צילום: באדיבות col

• אם היית צריך להרכיב נבחרת של העיתונות החרדית – לעיתון חדש, יש לך פנקס צ’קים פתוח. את מי היית לוקח?

 הצוות שיש כיום במשפחה הוא בעיני הטוב ביותר. זה הצוות איתו הייתי בוחר לעבוד בכל עיתון.

•

• תן לי את הרגע שלא תשכח מימי ההתחלה שלך.

 המחבל שדרדר את אוטובוס קו 405 ליד טלז סטון. קבלתי הודעה בביפר מדובר המשטרה על האירוע. נסעתי למקום עם אנשי מד”א. זה היה אירוע מזעזע. ראיתי את תלמידי הישיבה הסמוכה מנסים לסייע לפצועים ולכסות את גופות ההרוגים.

היה צורך לאלתר דרך לרדת לעומק התהום. כל כוחות הבטחון וההצלה היו במקום. היה שם כאוס מוחלט. מלבד תלמידי הישיבה לא היה ניתן לשוחח עם איש. באתי ביום ראשון למערכת ‘ערב שבת’ והעורך ישראל גליס אמר לי: קח דפי נייר ותתחיל לכתוב את מה שראית. אחרי זה תעשה פתיח. התחלתי לכתוב בבוקר – סיימתי בערב. הוא העביר את זה לקלדנית. הכתבה תפסה 8 עמודים עם תמונות לא גדולות במיוחד. זאת היתה חוויה מטלטלת.

• מה האירוע המשמעותי ביותר אותו סיקרת?

האירוע של הפיגוע באוטובוס קו 2 ברחוב שמואל הנביא בחודש אב תשס”ג בו נרצחו 23 איש. הייתי אז עם מירס של זק”א בו התנדבתי. זה היה יום שלישי בערב בו נערך אירוע גדול למתנדבי הצלה וזק”א. היו מעט מאוד מתנדבים בירושלים.

עד היום מצלצל לי הקול של בנצי אוירינג שזועק במירס שצריך הרבה סיוע. דהרתי למקום והתחלתי, כמו רבים אחרים, לעבוד. בזווית העין ראיתי את בנצי בהחייאה על תינוקת. אני רצתי לעזור לצוות אחר. החיאות, מיון פצועים, סיוע לחובשים בטיפול בפצועים, הרגעת פצועים ולאחר מכן גם טיפול בנרצחים. יצאתי מהמקום ב-3 לפנות בוקר, מזועזע כולי. למזלי אשתי הבינה שדהרתי לאירוע ולכן ‘נעלמתי’.

בין 23 הנרצחים היתה גם אלישבע משולמי הי”ד שהיא אחיינית של דודה שלי. בשעתיים הראשונות לאחר הפיצוץ בני המשפחה חיפשו אותה ולאחר מכן גם אותי במקביל בניסיון לדעת מה אני יודע אודותיה. אחרי ניסיונות ללא מענה הם הבינו שאני בשטח.

באותו לילה לא נרדמתי. התחלתי לערוך את גליון החדשות בראש. זה היה השבוע השני של ‘בין הזמנים’. רבים מאנשי המערכת היו בחופש.

הפיגוע בקו 2, בחזור מהכותל. צילום: Flash90

ב-8 בבוקר ביום רביעי, בעוד ירושלים מזועזעת, התחלתי לשלוח כתבים וכתבות להלוויות ולאיסוף פרטים על הנרצחים בקרב בני משפחותיהם.

בין הכתבים שהשתתפו בסיקור היה גם הסופר הרב יאיר ויינשטוק שעבד אז ב’משפחה’. שאלתי אותו אם יסכים לצאת ולכתוב. הוא שאל מי משפחות הנרצחים. התחלתי לנקוב בשמות ולפתע שמעתי אותו בוכה. הוא הכיר רבות מהמשפחות, בני ירושלים. נבהלתי לרגע, אבל אחרי רגע הוא התאושש ואמר שהוא ברצון יכתוב על כמה משפחות. הוא נרתם למשימה כאילו היה כאחד הכתבים.

הוא כיתת את רגליו וכתב על כל אחת מהן כמיטב כשרונו. במקביל תרם עצות זהב לעריכת גליון החדשות שהוקדש כולו לפיגוע.

זה היה אחד הגיליונות הקשים לעריכה. כל תמונה נבחרה בקפידה שלא תהיה קשה מדי. המראות היו מזעזעים. צוות העורכים שחלקו חזר מחופשה מיין את התמונות בקפידה. צוות הגרפיקה קיבל את התמונות המרוככות יותר.

• זוכר היטב את הפיגוע הנורא הזה. אני זה שערך במקביל את קונטרס החדשות של בקהילה. גם שם הוקדש כל חלק החדשות לפיגוע. 

היו עוד שורה של אירועים קשים אותם סיקרתי. הפיגוע בסבארו, הפיגוע בקפה הלל שם נרצחו ביו השאר ד”ר אפלבוים ובתו שעמדה לפני נישואיה, התמוטטות אולם הארועים ורסאי. כתבתי על שורה ארוכה של גדולי תורה ואדמו”רים שנפטרו. ה’מנחת יצחק’ שהתברכתי ממנו כילד, האדמו”ר בעל ה’שפע חיים’ מצאנז, האדמו”ר מליובאוויטש, הגרא”מ שך, הגרמ”י לפקוביץ’ – ששיחה איתו הבאתי ל’משפחה’, האדמו”ר מויז’ניץ. ועוד רבים. הרשימה ארוכה.

• איזה ציון היית מעניק לתקשורת החרדית?

 הכתובה או האלקטרונית? ריבוי כלי התקשורת גרם בחלק מהם לזילות במקצוע. ויש מי שלוקחים את הנושא במקצועיות רבה. אני מעדיף לא להיכנס לפירוט.

• ונקודה שראויה לשבח בתקשורת החרדית?

 כשהיא מתגייסת לטפל בנושא, היא מצליחה לשנות דברים. דוגמאות? יש לא מעט. נושא הרפורמים בכותל ש’חדשות משפחה’ טיפל בו באופן נמרץ ונחרץ, נושא הנוער הנושר ‘הבן החמישי’ מהעבר הרחוק ש’משפחה’ הוביל בו לשינוי משמעותי, בתי הדין הדתיים לאומיים לגיור – סדרה שהובילה במקצועיות רבה העיתונאית והסופרת חנה טופיק, נושא קבלת הבנות לסמינרים ש’משפחה’ הפך אותו לדגל וחזר לכתוב עליו מדי שנה, תוך שהוא תובע תשובות מהנוגעים בדבר.

‘הכותל הרפורמי’. צילום: דף הפייסבוק של אריאל שנבל

והיו עוד נושאים חברתיים רבים בהם ‘משפחה’ פרץ את השתיקה בהרבה דרכים ועסק בנושאים מגוונים. כל נושא כזה היה כרוך בשאלות רבות, בהתיעצות של ראשי הוועדה הרוחנית עם גדולי התורה, ולאחר מכן הכתיבה עצמה בהתאם להנחיות.  

• איזה קולגה אתה מעריך בתקשורת החרדית.

נו, באמת. אנקוב בשם אחד ופתחתי ‘חזית’ עם אחרים.

• ובכל זאת?

ישראל קצובר הוא אדם ועיתונאי שאני מאוד מעריך. מקצוען ועיתונאי שלאחר עשרות שנים של כתיבה הוא עדיין רענן וסקרן ככתב בתחילת דרכו מחד, ומאידך הנסיון רב השנים שלו בא לביטוי בכתיבה שלו ובגישה אל הנושאים עליהם הוא כותב.

•

• מקרה בו חשת סיפוק מעבודתך. 

 כאשר אתה מצליח לשנות דברים או כאשר אתה מצליח לכתוב על דמות ולתאר אותה כמו שהיא באמת. זה גם יכול להיות גליון מוצלח של העיתון בסוף השבוע, יחד עם הצוות המובחר איתו אני עובד.

• אנקדוטה מיוחדת מהשנים הרבות בהן אתה בתקשורת.

בתחילת הדרך שלי ב’משפחה’ נחשפתי לתופעה של צעירים חרדיים שמתפקדים לליכוד. באתי לעורך הרב משה גרילק והצעתי לו לכתוב על הנושא. הוא בירר פה ושם על מימדי התופעה ואישר לי לכתוב. ראיינתי את מי שעמד בראש הקבוצה, איציק קויפמן, וכמה מחברי הקבוצה שהיו אז תלמידי ישיבות – חלק מהם אנשים מוכרים כיום – והם דיברו על התחושה שבמפלגות החרדיות כל נציג חותם קבע על מקומו, והוא לא חש שעליו להצדיק את המשך כהונתו כלפי הציבור.

הם טענו שאי אפשר להגיע כמעט לנציגי הציבור, אם יש לך בעיה אישית ועוד ועוד. כתבתי הכול.

קויפמן הסכים להצטלם יחד עם המרואיינים והוסכם שמלבד את פניו, נטשטש את פני המרואיינים האחרים. זה היה ערב אחד החגים, העיתון הודפס מוקדם. לקחתי גיליון להראות לקויפמן ואז התברר שהטשטוש הוא מינימלי מאוד. ניתן היה לזהות את פני המרואיינים.

מה עושים? פניתי להנהלת העיתון ושם אמרו שהאפשרות היחידה היא שניסע במוצאי החג אל אולם חברת ההפצה ושם נעבור עם טוש שחור על פני הבחורים. זה נשמע רעיון הזוי. שכן צריך להמתין שכל עיתון יתייבש כדי שלא ילכלך את הדפים האחרים בשחור. ויש שעה שבה העיתון חייב לצאת אל החנויות.

עיתון משפחה. צילום: Yonatan Sindel/Flash90

קויפמן ארגן 30 איש, צייד כל אחד מהם בטוש שחור ומיד בצאת החג ירדנו לתל אביב אל מרכז ההפצה. הם עברו עיתון עיתון וטשטשו את הפנים של הבחורים. הקוראים בוודאי הופתעו למראה העיגול השחור.

• מהו סקופ חייך?

 היו לי הרבה סקופים. קשה לבחור אחד. כל שבוע אני שואף להביא סיפור בלעדי ככה שקשה להגדיר. אחד מהמהדהדים היה לפני גירוש תושבי ישובי גוש קטיף. יהודה שלזינגר, כיום הכתב לעניני דתות ב’ישראל היום’ ובאותה עת חייל בדובר צה”ל, קיבל ממני פניה לראיין את הפסיכולוג הראשי של צה”ל. האיש שהכין את החיילים והתרחישים השונים. כל הכתבים הצבאיים רצו לראיין את האיש.

שלזינגר שכנע את מפקדיו ש’משפחה’ הוא העיתון שמגיע לו לקבל אותו ראשון, שכן המסרים השונים יגיעו אל הכתובות הנכונות, המתיישבים, רבני הציונות הדתית ועוד. ראיינתי אותו וכשפרסמתי זה עורר הד רב.

שבועיים אחרי שאני פרסמתי ראיינו את האיש כל כל התקשורת. אגב, שלזינגר גם ארגן לאנשי המערכת סיור ומפגש עם ראשי צה”ל באזור גוש קטיף. הרב גרילק אמר לי שהסיור שינה את דעתו בכמה נושאים וזה גם בא לביטוי בכתיבה שלו באותה תקופה.

• היה רגע שרצית לעזוב?

את העיתון? לא. את עולם התקשורת? לא ב-23 השנים האחרונות.

• בשנים האחרונות אתה כותב טור בטחוני קבוע בעיתון. איך הגעת לתחום הזה?

אחרי שנים רבות שכתבתי ועסקתי בתחום הפוליטי, הגעתי לתחושת מיצוי. פלוני רב עם אלמוני ומספר עליו כך. אלמוני בתגובה מביא ידיעה עסיסית אחרת על פלוני וכך הלאה והלאה. בקשתי לסקר את התחום הבטחוני-הצבאי. נכנסתי לזה לאט לאט. ישראל קצובר עזר ונתן ‘טיפים’. בתחילה בדובר צה”ל לא ידעו איך להתייחס אלי, אבל הזמן עשה את שלו ונפתחו לי שערי מידע. ההיכרויות שהתהוו חיברו אותי עם גופים ואנשים במערכת הבטחון בכלל וכיום אני חלק מסבב תדרוכים קבוע.

 • מדוע בדובר צה”ל מזלזלים בתקשורת החרדית? כלי תקשורת חרדי לא מקבל סיור עם אלוף או תת אלוף.

אני מוכרח לציין כי בדובר צה”ל עדיין מזלזלים בתקשורת החרדית. זה נכון, כלי תקשורת חרדי לא יקבל סיור עם אלוף או תת אלוף. תמיד יהיה זה רס”ן. במקרה ממש מיוחד סגן אלוף. זה בולט לי מאוד בתדרוכים שאני מקבל. כמה פעמים פניתי בנושא והתלוננתי. תשובה ראויה לשמה לא קבלתי – וחבל.

רונן מנליס, דובר צה”ל. צילום: דובר צה”ל

•  איזה טור או ידיעה כתבת ועוד לפני שהוא הופיע בחנויות אמרת לעצמך: אם הייתי יכול לאסוף את כל העיתונים.

היו שניים כאלה, לפני שנים רבות. לא זה הזמן להעלות. התנצלתי והשלמתי עם האנשים.

•

 •  מה אתה אומר על נתניהו והשותפות עם המפלגות החרדיות?

 במפלגות החרדיות הבינו שמגיע לנו להיות אזרחים שווי זכויות ומחקו את תדמית ה’סחטנים’. בעזרת הסברה נכונה הציבור הכללי גם מבין את זה. ללא ספק שיש הסתה נגדנו אך הח”כים החרדיים כולם הוכיחו שהם פעילים מאוד בתחום החברתי בכלל ובפרט עבור ציבור הבוחרים שלהם, וזה לגיטימי. לא קלה דרכם. יש את נושא הגיוס ויש את נושא מניעת חילול השבת, שני אתגרים משמעותיים. אני משוכנע שהם יתמודדו עימהם בחכמה. כל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל.

• איפה נהיה בשנה הבאה בעת הזאת? החרדים יהיו עדיין אושפיזין של ביבי או דיירי קבע?

 הפוליטיקה החרדית, לפחות האשכנזית, רואה בחברות בשלטון כורח ובדיעבד. זה לא לכתחילה. להיות אושפיזין של נתניהו זה לא רע, מתברר. יש הישגים לא מעטים גם בדרך הזו. אז למה להם להיות דיירי קבע? לא נראה לי שניתן יהיה להשיג בכך יותר.

• מה לדעתך מייחד את ‘משפחה’ מיתר כלי התקשורת?

תחושת השליחות והמקצוענות. אנחנו לא עיתונאים רודפי סקופים בלבד. יש לנו מטרה לעזור ולסייע. ובכל השנים הללו שאני בעיתון המוטו הזה חוזר על עצמו כחוט השני. “אז מה ‘משפחה’ בזה”? מה הייחודיות? מה אנחנו מחדשים? מה המטרה שנשיג? החתירה לעיתון מקצועי עם מטרה זה מה שמייחד את ‘משפחה’ בעברית, באנגלית ובספרדית.

 • אנחנו נסיים, כמו עם כל המרואיינים, בחילוף תפקידים: איזו שאלה היית רוצה לשאול אותי?

אחרי שנים רבות של עריכה מאחורי הקלעים, יצאת לפרוייקט אישי תחת שמך. מה דחף אותך לזה? ואם אפשר שאלה נוספת: אחרי 36 שנה כעורך בעיתונות ובעולם הספר יש עוד נושא שאתה חולם / רוצה לכתוב עליו ועוד לא הספקת?

האמת היא שכל הזמן חברים  – וגם זוגתי שרי רוט – מנדנדים לי: “תחזור לכתוב”. עם כמות התגובות שקיבלתי, בהחלט הגיע חשק.

יש לי הרבה חלומות. אבל אם אספר עליהם כאן – יש חשש ש’יסחבו’ לי חלק מהם.  אחד מהם יוגשם כבר מיד אחרי החגים.