פרק ג’: העיתונאי מיום השישי שהמציא את הפרשנות לפוליטיקה החרדית

• יעקב, אנו מתכנסים כאן במסגרת פרויקט חג מיוחד של חרדים 10. אתה מצד אחד איש מוכר מאוד בציבור החרדי, עיתונאי ותיק, אבל מצד שני הרבה מאוד לא מכירים אותך מהבחינה האישית. ספר קצת על עצמך.

אני יליד ירושלים. דור שמיני למייסדי היישוב היהודי האשכנזי בעיר. בן למשפחת ריבלין הידועה. למדתי בישיבה התיכונית ‘חורב’. אחר כך בישיבה קטנה ‘איתרי’ ובישיבה הגדולה ‘קול יעקב’.

התחלתי לכתוב בגיל עשרים ושמונה בעיתון ‘המחנה החרדי’. זה בשנת תשמ”ו. בשנת תשמ”ח עברתי לעיתון יום ‘השישי’. בשנת תשנ”ח לרשת ‘קו עיתונות דתית’. בשנת תשס”ד עברתי לעיתון ‘בקהילה’.

בכל המקומות התפקיד שלי היה כתב ופרשן פוליטי. את הטור הראשון שלי פרסמתי ב’קו עיתונות דתית’. זה היה הטור הפוליטי האישי הראשון בתקשורת החרדית. קודם לכן היו רק ידיעות וכתבות פוליטיות.

• מה גרם לך, בן תורה – להיכנס לעולם התקשורת?

פרנסה נטו.

• אז למה דווקא תקשורת?

כל אדם והכישורים שלו. מילדות אהבתי לכתוב. ערכתי את עיתוני בית הספר ופה ושם בעילום שם שלחתי כתבות למספר עיתונים. הבנתי שאפשר לעשות מזה פרנסה.

• באמת אפשר לעשות מזה פרנסה? אתה יודע, הרבה מאוד צעירים בימינו רוצים להיות ‘נייעסנים’ ועיתונאים ועולם התקשורת קורץ להם. אולי זה הרגע לגלות להם את האמת?

עובדה שכן. אני חי מזה שלושים שנה. היום יש כבר רוויה וקשה להתבלט. אבל מי שיש לו כשרון אמיתי ונחישות להיות עיתונאי אמיתי עדיין יכול למצוא עבודה. אבל הם צריכים לדעת שרק טאלנטים מרוויחים טוב. היתר על שכר מינימום ועובדים קשה מאוד.

• תן לי רגע שלא תשכח מימי ההתחלה שלך בעולם התקשורת.

הרגע שבו ציטטו בכנסת את הידיעות שלי על השחיתות של ‘הכספים היחודיים’, שאכן בוטלו לבסוף בגלל הלחץ הציבורי. פרסמתי כל שבוע רשימות של כספים ייחודים שהודלפו אלי ממקורות שונים.

• זה היה ביום השישי או במחנה החרדי?

ביטול הכספים היחודיים. צילום: אלי קובין

זה היה ביום השישי. אך התחלתי לכתוב נגד ‘הכספים היחודיים’ כבר במחנה החרדי, שהיה אז עיתון אופזיציה לאגודת ישראל. היום הוא עיתון מפלגתי רגיל שלא יזכיר דברים כאלה.

• איך היית מגדיר את העיתונות של אותם ימים, כאשר היה עיתון וחצי וללא כל ערוצי תקשורת אחרים – לעומת היום?

היה קל הרבה יותר להשיג סקופים. הכתובת היחידה היה ‘יום השישי’, שפרץ את גבולות התקשורת המפלגתית והיה בית האב לכל העיתונאים החרדים העצמאיים.

יום השישי היה עיתון נועז יותר מכל עיתון לא מפלגתי אחר. אולי זו הסיבה שהוא נסגר. היום יותר זהירים.

• מה הציון שהיית נותן לתקשורת החרדית כיום?

קשה לדבר בהכללות. יש עיתונאים מעולים ויש קשקשנים. באופן כללי הרמה עדיין נופלת מהעיתונות הכללית הרצינית.

• נקודה שראויה לשבח בתקשורת החרדית?

שהיא נזהרת היום בכבוד הרבנים יותר מבעבר.

• ומה אתה מתעב בתקשורת החרדית.

חנפנים, שקרנים ועיתונאים שהם יחצ”נים.

• איזה קולגה אתה מעריך – ואני לא מדבר על אבי בלום – בתקשורת החרדית.

אריה זיסמן מעיתון ‘יתד נאמן’.

•  בשנים האחרונות הפכת לצמד עם אבי בלום, עיתונאי מעיתון מתחרה לכאורה, המפרסם את טוריו ב’קו עיתונות’. איך זה נולד החיבור הזה?

נולד במקרה. נפגשנו בכנסת ומצאנו שפה משותפת. מה גם שלא מדובר בעיתון מתחרה. קו עיתונות מחולק חינם ומופץ ביום רביעי. בקהילה נמכר בתשלום ויוצא לדוכנים ביום חמישי.

• אבל עדיין הוא יוצא לאור לפניך ועשוי לפרסם קודם את הסקופ או הראיון השבועי. איך זה עובד ביניכם?

בקווים כללים, תשעים אחוז מהעבודה כל אחד עושה לבד ומשיג את הסיפורים שלו. אנו משתפים פעולה בשיחות משותפות עם אישי ציבור ופוליטיקאים. בסוף כל שיחה, אם יש בה גילויים מעניינים, אנו מחליטים מי לוקח מה.

•  ואיך באמת מחליטים דבר כזה? שתף אותנו בדיון כזה.

כל אחד כותב טור שונה לחלוטין. אם ידיעה מסוימת מתאימה יותר לתזה שאחד רוצה לבנות בטור שלו – היא עוברת אליו. אם זה מתאים לשנינו, כותבים אותה בסגנון ובהקשר שונה. לפעמים הידיעות החשובות מתפרסמות ברדיו, שאנו עולים אליו במשותף בימי שני.

עם אבי בלום. צילום: אלי קובין

• זה שיתוף פעולה שאין לו אח ורע מכלי תקשורת אחר, בטח לא בעיתונות הכללית. למה יצרתם את החיבור הזה?

כי גילינו את עוצמת הכוח המשותף. פוליטיקאי שרוצה להעביר מסר יודע שבשיחה אחת עם שניים הוא משיג אפקט כפול.

• בשנים האחרונות אתם גם ברדיו, כפי שציינת. תחילה בתחנת הרדיו ‘קול ברמה’ וכעת באכסניית רדיו ‘קול חי’. איזה מדיום חביב עליך יותר – רדיו או עיתונות כתובה?

אני יליד העיתונות הכתובה. בניתי שם מאלף את תו את הז’אנר של כתיבה פוליטית חרדית בלתי תלויה. רדיו זה סוג של כיף. פותחים מיקרופון ומתחילים לדבר. למילה הכתובה יש עוד כוח רב, למרות שלרדיו יש יותר מאזינים.

•מדוע עברתם מרדיו ‘קול ברמה’ ל’קול חי’? ההחלטה התקבלה מיד בתמימות-דעה בנכם?

מפני כבוד האכסניה שהייתי בה שש שנים לא ארחיב בנסיבות המעבר. אבל אנחנו לא הראשונים שעברנו וכנראה גם לא האחרונים.

• אני אשאל כעת סידרת שאלות שהן לכאורה באנליות, אך התשובות, אני די בטוח, יהיו מסקרנות… ספר לי על האירוע המשמעותי ביותר אותו סיקרת בקריירה שלך.

האירוע או הידיעה החשובה ביותר שפרסמתי?

• האירוע.

מעמד ההקמה של תנועת ‘דגל התורה’ בחודש תשרי תשמ”ט בבנייני האומה בירושלים. עד היום עוברת בי התרגשות כשאני נזכר בו. הרגשתי שאני צופה במהלך היסטורי שישנה את פני הציבוריות החרדית.

אבל הידיעה החשובה ביותר פורסמה שלושה שבועות קודם לכן. לפני יום כיפור תשמ”ט היה הסכם בין דגל והתורה ואגודת ישראל להליכה משותפת. ההסכם דלף ל’יום השישי’, ובעקבות הפרסום – ההסכם בוטל. היה שם סעיף של החרמת חב”ד בעיתון ‘המודיע’, והפרסום הביא ללחץ עולמי שגרם לביטול ההסכם. שבוע לאחר מכן הוגשו רשימות נפרדות של אגודת ישראל ודגל התורה.

• אז אתה ‘אשם’ בפילוג הגדול של הציבור החרדי – בין החסידים לליטאים…

במוסף שהוצאתי לחג סוכות השנה אני מסביר שהכתובת הייתה על הקיר כבר כמה שנים. הזרמים החסידים והליטאיים היו זקוקים למסגרות שונות, שכל אחת שומעת לרבותיה ויש לה זהות עצמית.

הגיע לבקש סליחה מהרבי. משה גפני. צילום: בעריש פילמר

לאחר ש’דגל התורה’ נולדה והליטאים בנו לעצמם מסגרת פוליטית משלהם, אפשר היה להקים את יהדות התורה המאוחדת שהיא בסך הכל רשימה טכנית לכנסת. בפועל יש שתי מפלגות שכל אחת כפופה לרבותיה. זה שלום שבנוי על יסוד של שיוויון (למרות הוויכוח על היחס של שישים ארבעים) – ולכן הוא מחזיק מעמד.

הראיה לכך היא שכבר עשרות שנים אין ויכוחים אידאולוגיים בין הליטאים והחסידים, כמו שהיה בשנות השמונים בפרשיות רבות שמוזכרות במוסף.

•  מקרה בו חשת סיפוק מעבודתך.

אני חש סיפוק כל הזמן. אחרת הייתי קם ועוזב מזמן. הסיפוק הוא בכך שפוליטיקאי חרדי חושב היום עשר פעמים לפני כל מהלך, כי הוא יודע שיצלבו אותו בתקשורת הבלתי תלויה. כמי שהיה מהמייסדים של הביקורת הפוליטית החרדית, כל שבוע הוא סיפוק מחודש.

• אנקדוטה מיוחדת מהשנים הרבות בהן אתה בתקשורת.

אולי היום בו קיבלתי מידע מוקדם ועמדתי על גג בניין בבני ברק וצפיתי בח”כ הרב משה גפני נכנס למעונו של מרן האדמו”ר מגור כדי להתנצל על דברים שנאמרו ולא היו צריכים להיאמר…

• מהו סקופ חייך? אלא אם כבר סיפרת עליו כאן קודם, ואז היית יכול לתלות את הנעליים כבר בשנת תשמ”ט…

סיפרתי עליו קודם – פרסום ההסכם שהוביל לפילוג בין אגודת ישראל ודגל התורה. במצטבר במהלך השנים חשפתי מאות סיפורים.

• אז כל השנים שאחרי זה בונוס לקוראים?

הרבה מעבר לזה. אני חושב שהסיקור השבועי הרצוף שמעניק לקוראים תמונה מקיפה וברורה של המפה הפוליטית הסבוכה, חשוב יותר מסקופ זה או אחר.

• בשנים האחרונות אתה מפרסם מידי חג גיליון נושא פוליטי. אני יודע שזה כמו לשאול – איזה ילד אתה הכי אוהב. אבל בכל זאת, איזה מהם יצא הכי מוצלח, לטעמך?

הנאומים שלא נשאו, שפורסם בשנת תשע”ב.

• אתה מתכוון להוציא לאור ספר על הפוליטיקה החרדית? אולי כל המוספים הפוליטיים המיוחדים שפרסמת בעיתון בקהילה?

כן. יש תוכנית כזאת. המועד טרם נקבע והוא תלוי בזמן פנוי שיהיה לי.

• איזה טור כתבת ועוד לפני שהגיליון הופיע בחנויות אמרת לעצמך: אם הייתי יכול לאסוף את כל העיתונים…

סיכוי לשלום? אלי ישי ואריה דרעי. צילום: פלאש 90

לא זוכר כזה. לפעמים אחרי הפרסום וההערות שאתה מקבל, אתה חושב שמוטב היה אם לא היה מתפרסם.

• כמי שהיה שושבין בשנים בהן הייתי עורך ב’בקהילה’, ודחפתי למעבר שלך מרשת ‘קו עיתונות דתית’ ל’בקהילה’ – אתה שמח היום על הצעד הזה? חששת אז.

בכל מעבר ממקום עבודה אחד למשנהו יש חששות. מי שלא מעז – לא נופל, אבל גם לא מתקדם. המעבר מחייב אותך להתאמץ ולהשתפר יותר.

• לא רבים יודעים, אבל נדמה לי שאתה כל יום יושב ולומד חצי יום. אמרת לי פעם שאתה רוצה לפרוש מעולם העיתונות ולחזור לגמרי לעולם התורה. עברו מאז כמה שנים. למה זה לא קרה? מתי זה יקרה?

זה יקרה ביום שלא אזדקק לכתיבה עיתונאית כדי להתפרנס. וזה לא ממש רחוק.

• אני חייב לשאול אותך כמה שאלות פוליטיות. כי אם לא אשאל אותן, אני חושש שיפטרו אותי… היית בקשר עם אלי ישי ועם אריה דרעי. אתה מכיר את שניהם טוב. אתה יכול לנסות לנבא מה יהיה עם השלום הספרדי? האם יש סיכוי?

אין שני מלכים משמשים בכתר אחד. אריה דרעי ואלי ישי לעולם לא יסתדרו. ישי הבין זאת כאשר דחה הצעה להיות מספר שתיים של דרעי ולקבל תיק בממשלה. למרבה צערו, הוא לא חישב מסלול נכון והתרסק בדרך לכנסת. אם יהיה שלום זה רק בצמרת הרוחנית.

• כמי שעוסק כל כך הרבה שנים בפוליטיקה וכבר ראה הכל. כמה מילים על נתניהו והשותפות עם המפלגות החרדיות?

שותפות אופורטוניסטית ולא יותר. הח”כים החרדים בתוך תוכם מתעבים אותו והוא אותם. נתניהו זרק את החרדים בתשע”ג כדי להקים ממשלה עם יאיר לפיד ונפתלי בנט. הוא יעשה זאת פעם שניה אם מפת המנדטים בבחירות הבאות תאפשר לו זאת.

• ברשימות החרדיות נראה חילופין? או שמשה גפני, יענקל ליצמן וישראל אייכלר יהיו גם עם הנכדים שלנו?

אם כוחות הטבע לא יתערבו, הם ייצגו גם את הנינים שלנו.

• אני עושה את זה עם כל המרואיינים. אנחנו נסיים בחילוף תפקידים: איזו שאלה היית רוצה לשאול אותי?

איך זה שעיתונאי מראיין עיתונאי?

דוד רוטנברג: זהו אמנם נוהג מגונה לעיתים. במיוחד כשהוא נועד למטרות יח”צ, כאשר עיתונאי מנסה לשווק ספר או מעבר לפלטפורמה חדשה. מצד שני, מי רצית שיראיין אותך – חייט? העיתונאים הם הנודניקים שנגזר עליהם לשאול את השאלות.