גם אני נחשפתי אתמול לסערת המודעה של אוטובוסי דן שבה, כביכול, יש בשם הרבי מלובביץ’ גישה פטרונית של גברים על נשים.
ויותר מהכל, זה כאב לי.
כי בואו נגיד ככה: אם יש זרם אחד ביהדות החרדית שבו האישה היא לא רק שוות מעמד טוטאלי לגבר אלא אפילו מעבר לכך – זו חב”ד.
ואם יש רב אחד שהוא היחיד והבודד במעמדו שהקדיש חלק ניכר מזמנו כדי לשוחח עם נשים, לדבר עם נשים, לפתח זהות נשית יהודית ולהעצים נשים – זה הרבי מלובביץ’.
דוגמאות יש למכביר.
בכתביו של הרבי; בהתוועדויות שקיים לנשים בלבד, ללא כניסה לגברים; בקבלת הפנים שערך על בסיס קבוע לנשים כמו לגברים; בזהות הנשית עם הארומה היהודית שכל כך ביקש ועודד לפתח.
כולל בשליחות חב”ד, שבה הנשים עובדות לצד בעליהן השליחים הגברים; כולל בכינוס השליחות שמתקיים פעם בשנה, בדיוק כמו כינוס השליחים הידוע – זה ש-4500 המשתתפים בו נראים בתמונה בדיוק אותו הדבר…
•
לגופה של המודעה – זו יוזמה פרטית של חסיד חב”ד יקר שמפרסם קטעים as it מתוך כתביו של הרבי. ללא עריכה, ללא הנגשה, ללא קונטקסט.
לעיתים סתם מדובר בדברים שלתל-אביבים שבינינו לא ממש ברורים ואולי נשמעים כמו ג’יבריש, ולפעמים מדובר במשהו שמצטייר כמקומם ומכעיס כמו במקרה הנוכחי.
אבל מה באמת המקרה?
ובכן, אישה שביקשה לנסוע לארצות הברית ובקשה את ברכת הרבי לכך. הרבי מצידו התנה זאת בהסכמת בעלה, כדי לשמור על זוגיות בריאה.
אולי התשובה הכי הגיונית, זוגית, רגישה, מתחשבת ומכילה שיכולה להיות.
באותה מידה, יש לפחות עשרות מקרים מתועדים, של מקרים זהים אך הפוכים בדיוק: של הגבר שרצה לנסוע למקום x , לעיתים אפילו לצרכים רוחניים, ותשובתו של הרבי היתה חדה כתער:
רק, ואך ורק, בהסכמת האישה!
באישורה.
על דעתה.
ורצוי גם עם חיוך שילווה לכל אורך הנסיעה.
כמו זה שאני מקפיד לקבל מרעייתי לפני נסיעה, ולתת לה כשהיא נוסעת. לאיפה שהיא רוצה.