יום חמישי בערב. אני נכנס לבית משפחת יפרח באלעד לאחר שבוע מורט עצבים ופוגש בהורים יושבים עם כמה בני משפחה ומקורבים.
מחוץ לבית, מאות נשים צדקניות עושות למען זכותם של הילדים הנחטפים הפרשת חלה. כל אחת מרגישה אמא של אייל, נפתלי וגיל-עד…
לפתע נכנסים כמה שלוחי חב”ד ובפיהם המשפט: “אנחנו רוצים לעשות קמפיין, שהשבת כל אמא יהודיה תדליק נרות שבת לזכות אייל, נפתלי, וגל-עד”.
ההצעה של החב”דניקים גורמת לפרץ דמעות נוסף – מי יודע כמה, של בני המשפחה. אוי, כמה דברים ומעשים טובים נעשו השבוע, וכבר מתיישבים לטכס עיצה איך להגיע לכל בית יהודי …
יום שישי בבוקר. מתארגנים בכל הארץ לקבל את השבת מוקדם. הילדים ילכו לבתי הכנסת להתחנן לבורא העולמים על אחינו הנתונים בצרה, ובאלעד נשמעים רמקולים רבי עצמה, המכריזים על תפילת הילדים כשעה לפני שבת בכל בתי הכנסת.
בכל בית כנסת יעמוד דרשן מיוחד לחזק את הילדים, וכל ילד יקבל על עצמו דבר אחד לזכותם.
כחצי שעה לפני שבת. אלעד מקבלת את השבת. האמהות עומדות ליד הנרות ומזילות דמעה על ילדים שכלל לא הכירו ונכנסו לליבם.
שבוע קשה עבר על כולנו. הלוואי שלא נעבור עוד שבוע דומה. קול צופר השבת מנסר ובאחת פוסקת תנועת המכוניות. הכל בדרכם לבתי הכנסת או לקבלת שבת ההמונית שנערכה ברחוב, ליד ביתם של משפחת יפרח. כולם הצטופפו שם לתפילת מנחה ולאחריה קבלת שבת בניגוני קרליבך מרגשים: “אנא בכח”, “שועתינו קבל ושמע צעקתינו יודע תעלומות”, “והיו למשיסה”.
עין לא נותרה יבשה, כאשר נהגו המילים שוב ושוב.
חיזיון מרגש של עיר שנהפכת פתאום למושב, ובה כולם כאיש אחד – אשכנזים, ספרדים, חסידים, תימנים, דתיים לאומיים, אנשי צבא ומשטרה – כולם יחד מתפללים לאבא שבשמים: “מקדש מלך עיר מלוכה קומי צאי מתוך ההפכה”.
כולם משלבים ידים למעגל גדול: “בואי כלה, בואי כלה, שבת מלכתא”.
פתאום הכל לא רלוונטי: כל המחלוקות, כל הסערות החוליות היומיומיות, נדחקו. הצידה. כולנו עסוקים בסוג של דאגה אחרת לגמרי: איפה מלאכי השרת פוגשים כעת את אייל נפתלי וגיל-עד?
התפילה הסתיימה. שירים שקטים מנסים לחזק את כולנו, כל בני העיר, וללוות אותנו כל אחד לביתו, והאמא הצדקנית חוזרת גם היא לביתה לסעודת שבת, ללא אייל.
הדמעות השבוע לא פסקו מלזלוג, אבל עכשיו שבת, ואולי אייל יחזור בכל זאת. הנה, הכנו לו מקום ליד השולחן…
לא הכרתי את העיר שלנו באופן הזה. לא הכרתי. השבת מצאתי עיר אחרת, עיר בה כולם פועמים עם לב אחד, עיר שיודעת לאסוף את כל השברים ולהתאחד…
למען מטרה אחת: ושבו בנים לגבולם.