עושים שiק במחנה יהודה • סלפי עם הנשיא הנבחר

בדרך כלל אנו עם מפולג, אבל לאחר חטיפת שלושת הבחורים העם עבר לאחדות מלאה. בשוק מחנה יהודה, מי שמגיע בקביעות מכיר את האחדות הזו מהיום-יום. בשישי השבוע פגשנו גם קולגות ועיתונאים, הרוגע מנת חלקם. זו ההוכחה עד כמה השוק עושה טוב לכל אחד, באשר הוא.

פרח לכבוד שבת • ביציאה לקראת השוק, אני נתקל בכיכר בה שני בחורי ישיבה מחפשים פרח יפהפה לשבת, אולי להרגיש תחושה של בית בחדר בישיבה. הצפירות מאחור לא הותירו לי ברירה אלא להמשיך, ולאחל להם בלב שימצאו פרח טוב אחד.

מתגעגעים לאמא  • בכניסה לשוק, בתחילת הרחוב המוביל אליו, אני רואה מבעד לעדשה את העיתונאי יוסי אליטוב, יוצא מרכבו, אותו החנה לא רחוק ממסעדת אימא. הוא שקוע במכשיר הטלפון שלו. כנראה מידע חדש על החטופים.

גדולה לגימה • בכניסה לשוק אווירת חופש. הבירה מקרבת את הלבבות, החיוכים משדרים אווירת שמחה, אבל כל שיחה מסתיימת עם ברכת תקווה שימצאו את החטופים – ומהר.

ישיבה של מטה • הם קבוצת בחורי ישיבה שחזרו מים המלח. “אל תצלם, אנחנו נראים סתם בחורים עם קסקטים ומגבות ובגדי ים”. “תצלם את הרגלים”, צועק אחד מהם. צלמתי, זיהתם אחד מהם? ספרו להם.

משפחה שכזאת • מוישי פרוש יצא גם הוא לקניות קטנות והשלמות עם רעייתו. הרעייה, שקלטה את המצלמה, הסתתרה מאחורי גבו. הוא, לעומת זאת, ניגש להגיד שלום לבן לווייתנו.

אחדות  • “אל תניח תפילין, אבל תבין שהיקום גדול ממך”, אלו המילים שהאברך אמר לו בזמן שצלמתי. לאחר מכן הפך הויכוח למעניין יותר, אבל לא יכולתי להישאר. המשכתי.

איש עם חיוך • בכל פעם שאני אראה אותו הוא תמיד יחייך. לא משנה איפה הוא יהיה – אם זה בבעלזא, בחתונה הגדולה, או בשוק, או סתם כך בעיר. החיוך לא מש מפניו של הערשי מאן.

כיפה בצבע • בשבוע שעבר צלמתי אותו עורך קניות בשוק. לא ידעתי מה שמו. השבוע הוא ניגש אלי ואמר שאם כבר אני מפרסם את תמונתו – שאכתוב את שמו. הבטחתי שזה יקרה. אז שמו הוא שלומי סלם (בתמונה העליונה). לא הרחק משם עמד עוד בחור עם כיפה בצבע. אני מקווה רק שבשבוע הבא לא אצטרך לכתוב גם את שמו…

אבא של שישי • על תופעת הבייביסיטר בשוק כבר כתבנו. כנראה שאין אבא שיוצא לשוק ולא לוקח עימו את דור ההמשך. אז הנה הם: מכל הסוגים עם כל העגלות, בקניות לשבת בשוק.

היסטוריה • וככה, בתוך חנות הממתקים, מצאנו את הסוכריות הקטנות האלו. פעם-פעם הן נמכרו באריזות קטנטנות – קראו להם ‘ליקוריץ’. עכשיו הן חזרו למדף, לפי משקל.

הצלם המצולם • קובי הר צבי, צלם אתר בחדרי חרדים, הגיע גם הוא אל השוק לקניות. כי בנינו, מי יוותר על לעשות שוק בירושלים? אבל ההפתעה הגדולה הייתה שהוא הגיע בלי מצלמה. לא ויתרנו על תמונה חולמנית על הרוגלעאך שקנה.

נשיא בעמך •  נשיא המדינה הנבחר הגיע במפתיע לשוק מחנה יהודה – גם הוא לקניות. כמה נערים זיהו אותו, צעקו לעברו ‘סלפי, סלפי’ – והוא המשיך. ואז עצר, חזור לאחור, וקרא לעבר הנערים: “סלפי!  סלפי, בא לכאן”. לעוברים ושבים היה נראה כאילו לנער קוראים סלפי. הם הצטלמו.

מפגש רעים • יוסי אליטוב, שכבר מצא חניה ליד השוק, התיישב לשיחת רעים עם עיתונאי משפחה, שמעון ברייטקופף, והעוזר האישי של הראשל”צ הגר”י יוסף – דודו עמר (שניסה להסתיר את פניו). הם ישבו רק עם שתייה. למה לא אוכלים? הם הסבירו שהם ממתינים לאוכל של שבת בבית.

ארוחת שוק • ויש כאלו שלמרות שהם אמורים לאכול בשבת בבית, יצאו לקנות פיצה. זמן ההמתנה הקצר, עקב מיעוט הקונים, הקנה להם הנחה נוספת בפינוקים מהמוכר  – פיצה עם תוספות, ללא תוספת תשלום.

יציאת שוק  • בתוך כל בליל האנשים בשוק, תמיד-תמיד נזהה אותו, מורם מעם, גבוה, מבטו מבעד למשקפים נוקב.

חיוך מיוחד • שנים הוא מסרב שאצלם אותו – חזקי פרקש. הרבה פעמים אמרתי לו שאני לא רואה שום תמונה שהוא לא יוצא בה טוב – והוא סירב. השבוע חלף לידי, הרמתי את המצלמה, והפעם הוא הסכים: “אתה יכול לצלם אותי בשוק”. אז הנה חזי פרקש, עם חיוך מדהים.

עם ישראל חי • שלושה בחורים, שלוש אצבעות, שלושה חטופים. “תצלם, שכולם יראו שגם בשוק אנחנו זוכרים את החטופים”. ואחד מהם אחר כך אומר לי: “שלושה חטופים כנגד שלוש מילים בעם ישראל חי”.

קריאה של שבת  •  להתעדכן בכל מה שקרה השבוע, להגיע לשוק לאסוף את ערימת העיתונים, מכל הסוגים: המבשר, המודיע, יתד נאמן ועיתון משפחה. ככה זה כשבשוק אין אינטרסים, וכל העיתונים נמכרים בדוכן אחד.

רדיו גאולה  • ישראל ברגר, ממקימי רדיו גאולה באינטרט, המשודר בלייב כאן אצלנו באתר, הגיע לשוק מבני-ברק הרחוקה אליה יצא לגלות זמנית לכמה שנים – ונפגש בשוק עם דוצי גוטשטיין, שיצא לקניות והשלמות של גרעינים לשבת. ומה עם הילד? שאלה רעייתו של ישראל ברגר. אז הנה, עכשיו אתם רואים אותו, כמה שהוא דומה לאבא.

מבין עניין  • הילד הקטן על כתפי אמו בחנות יין. בעוד האם מתייעצת עם בעלה איזה יין לקנות לשבת, הוא כבר מראה את הבנתו ביין – ומושיט יד לעבר יין יוקרתי על המדף.

אבות ובנות  • אברימי קליגר שהגיע גם הוא לשוק לסיבוב שישי, סיפר שראה כבר את הכתבה שערכה כתבת האתר אסנת דייטש עם אמו עדנה נבון. וכעת, מה אתה עושה עם הילדה? “אני מסביר לה שזה פלפל שחור, מה שהיא רואה, ולא קינואה כמו שהיא חשבה”.

איפה השכל • את הח”כ לשעבר מיכאל בן-ארי פגשנו עורך קניות בשוק רק מיהודים. “תכתוב רק מיהודים”, הוא ביקש. ואתה הולך לקבל שבת מוקדם? שאלנו, והוא בתשובה מפתיעה עונה: “כולם יקבלו שבת מוקדם להצלת החטופים. אבל מתי מישהו כאן יקבל כבר שכל, ויבין שמטפלים באירועים כאלה אחרת?”

זהירות בדרכים  • שלומי כץ הגיע לשוק עם ילדיו. “נו באמת, אתה תצלם אותי ככה?” שאל במהירות, שעה שמיהר לקנות חלות. “תזהר כשאתה הולך לאחור כשאתה מצלם”. ואז נזכרתי שהוא בעצם מנהל את ארגון ‘חפצינו לחיים’, הפועל למניעת תאונות דרכים במדינה.

מראה כהן • שלומי כהן (באמצע ולמעלה עם סלם, בעל הכיפה האדומה), צלם אתר ככר השבת, שסיים צילומים בגן סאקר, הגיע גם הוא לשוק יחד עם עוזרו האישי של הרב דוד לאו (משמאל). על האווירה אי-אפשר לוותר, על הצלם עוד יותר, אז צלמתי את שניהם ביחד, כשהוא ממהר לישיבה להספיק להקדים עשר דקות לשבת.

מאומן במבטים • “לא משנה מה האדם לובש. העיקר שיש לו כיפה ויראת שמים”, כך אמר כשראה אותי מסתכל על הכיפה שלו. “אני לא נחמן מאומן, אבל זו הכיפה הכי גדולה של יראת שמיים שהייתה בחנות, אז קניתי אותה”.הוא המשיך לדרכו מותיר אותי להרהר על גודל הכיפה שלי.

משפחה שכזו • משפחת גולדברג הגיעה לקניות בשוק מהר נוף הרחוקה. לא היה קל למצוא אותם בתוך כל השוק, והעיקר הכי קשה היה עם אבי המשפחה – המתבייש ממצלמות. כך שהתמונה היחידה הספיקה לנו למדור.

אומנים בשוק •  הזמר אמיר דדון הגיע לשוק עם משפחתו לקניות קטנות לשבת והצטלם עם מעריצים. מנגד, לא רחוק, צועד האיש הכי מוכר בתעשיית האלכוהול בירושלים: שי גבסו  – שהגיע במראה של ‘עכשיו קמתי משינה’.

עובדים בשוק • הסטונדט שמצלם במצלמה הזאת הגיע מלונדון כדי לעשות פרויקט ענק להגשה בסוף הסמסטר. הוא התיישב לצלם אנשים בשוק. לא יכולנו לוותר – לא על המצולם ולא על הצלם.

לכבוד שבת • חלות טריות, דקות לפני שחוזרים הביתה. כך נתפס שמעון ברייטקופף בזמן התשלום על החלות. מקווים שיש אצלו אורחים, אחרת אין הסבר למה הוא קנה כל-כך הרבה חלות.

שבת בפתח • הם ממהרים, הילדה משתרכת מאחור, האבא מרים אותה על כתפיו, כולם שמחים, בחורי ישיבה חולפים על פנינו עם חיוך ענק על פניהם. ובדוכן חב”ד – הנחת תפילין לזכות החטופים, תפילות מקרב לב, ושלט ענק של שבת על חנות בשוק.

קריאה אחרונה • דקה אחת לפני שבת, ממהרים הביתה. חושב על אלו העושים שבת במירון וצפת, ואומר לעצמי: תראה מה הם מפסידים, אמנם הם נחים והכל רגוע, אבל איפה הם יוכלו לקרוא מודעות ענק שנתלו עם כניסת השבת, עם בקשה מהציבור להתפלל על החטופים?

ובברכת שבת שלום לכל עם ישראל, מהצפון ועד הדרום, חזרנו הביתה, לקבל שבת מוקדם בעשר דקות.