כשעיניים מתלחלחות בחתונה, כל חתונה, איש לא מתפלא. זו בסך הכל תגובה פיזיולוגית טבעית להתרגשות נוכח הקמת בית יהודי נוסף. אבל בחתונה של תמר שלנגר וחיים גולדמן, העיניים של המוזמנים הרבים דמעו מתוך הכרה כי הם לא ישתתפו בעוד חתונות רבות מן הסוג הזה.
תמר וחיים, בני זוג חסידי חב”ד מקראון הייטס, היו מה שמכנים ‘ילדים בעלי צרכים מיוחדים’. תמר, אובחנה כבעלת תסמונת דאון, וחיים לקה בעיכוב התפתחותי.
“אנשים אומרים שלגדל ילדים בכלל צריך כפר שלם שיסייע, אבל במקרה הזה כמו שרק הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים יודעים, צריך צבא שיעזור”, אמר ג’קי שלנגר אביה של תמר בחתונה.
תמר וחיים שהו לראשונה לפני שנים רבות במסגרת אחת בבית הספר סיני. באותה תקופה לא היו השנים מודעים זה לזו, אך בהמשך נפגשו מעת לעת באירועים שונים של ‘יח”ד’. השנים שהתגוררו בנפרד ‘בבית האסק’ לגברים ונשים ובהמשך פיתחו ידידות.
איך זה קרה?
חיים החל להשתתף בתכנית ‘יום ההכנה’ בה כבר נכחה תמר, והעובדת הסוציאלית הבחינה שחברות אמיתית מתפתחת בין שני הצעירים המיוחדים הללו. היא הרגישה שזה לא ‘שידוך’, אלא בני זוג שמצאו האחד את רעותו. העובדת הסוציאלית הזמינה את שני זוגות ההורים ושאלה אותם האם האפשרות שלילדם יהיה קשר אמיתי עם בן-בת זוג יכולה לבא בחשבון מבחינתם?
ההורים, שהגיעו סקפטיים לחלוטין לפגישה, החלו להבין שאולי זה יכול לעבוד. הם הבחינו בניצוץ שמעולם לא פגשו אצל ילדיהם כשתמר וחיים נפגשו. הם החליטו לעודד את הקשר, כשבמקביל הם מודעים לכך שגם חיים וגם תמר לא יכולים לנהוג, ולכן צריך לדאוג שמישהו יסיע אותם לכל מקום שהם יצאו.
תמר וחיים סיפרו שהם אוהבים לצאת למסעדות ומזנונים, אך ההורים והעובדים הסוציאלים הציעו יציאות ופגישות באתרים חווייתיים ואיכותיים יותר. גם זה עבד, ובמשך כשנתיים וחצי נפגשו חיים ותמר, כאשר העובדים של ‘בית האסק’ מספקים להם ייעוץ פרטני ובהמשך גם ייעוץ לשניהם כזוג.
חבריהם של ההורים שהיו אחוזי התפעלות מול הקשר המיוחד והבלתי שגרתי שנוצר מול עיניהם סיפרו כי בית הספר סיני, בית האסק וארגון יחד, הם שהעניקו לשנים את העוצמה והאמונה בעצמם, כמו גם את הקשר העמוק לאידישקייט.
“כל צעיר שמעורב בארגונים האלו, כמו גם האנשים המדהימים שעומדים בראשם, הם אנשים צדיקים. משפחה שמגדלת ילד עם צרכים מיוחדים, אולי לא תצליח לפרוע את החוב לאנשים מדהימים”, כתבה נינה גליק, שסיקרה את הסיפור ב-jewishlink.
ההורים של ילדים מיוחדים, מסבירה גליק, משוכנעים כי רוב החלומות אותם חלמו קודם לידת ילדיהם לא יתממשו כשהם מגלים כי הם סובלים מבעיות התפתחות קשות.
גם במקרה של תמר וחיים, איש לא יכל לדמיין שאירוע ניסי כזה, בו יתחתנו השנים אכן יתרחש.
והנס אכן התרחש.
קרוביהם וחבריהם של בני הזוג והמשפחות נדהמו לקבל הזמנה לחתונה המופלאה של תמר וחיים באולם במונסי.
החופה המרגשת נערכה על ידי הרב ברוך לשעס, הרב של קהילת חב”ד במונסי, ומי שנאם ופנה אל בני הזוג בחופה היה ד”ר ג’פרי ליכטמן, המנהל של ארגון יח”ד.
“מי שראה את החיוך ואת הניצוץ בעיניים של תמר כשחיים הובא אל הדשא כדי לקדש אותה, לא ישכח זאת לעולם”, מתארת גליק שנכחה במקום. “אי אפשר היה שלא לראות את הדאגה, ואת האהבה שלו אליה”.
החתן והכלה שגילו שהם מאד אוהבים את הרעיון להיקרא ‘מר וגברת’ (תואר בו פונים לאנשים נשואים, א.ה), ביקשו שלימוזינה לבנה תמתין להם כשהם יצאו ביחד להתחיל את חייהם החדשים.
בני הזוג, המתחילים את חייהם המשותפים, ימשיכו לעבוד כפי שעשו עד כה. תמר מועסקת על ידי ארגון יח”ד ונוסעת שלש פעמים בשבוע למשרדי היחידה, וגם חיים עובד באגף המתנות של הארגון. השנים יגורו בדירה מפוקחת בבית האסק.