חנין צוחקת לנו בפנים • סופיה רון־מוריה והשבוע הפוליטי

ביום שני, הרחק מאור הזרקורים, נפתר המשבר של תקציב הביטחון. שר האוצר יאיר לפיד פשוט הסכים להעביר את הכסף. לא את כל הכסף שהתבקש להעביר, כמובן – צה”ל ביקש שני מיליארד שקלים ולפיד העביר מיליארד – אך זו שיטה ידועה.

ההלם שבו שרויה המדינה מיום שישי שעבר אפשר ללפיד לרדת בשקט מהעץ שעליו טיפס קודם לכן. גם קודם לכן לפיד לא ממש רצה ללכת עד הסוף, אבל היה לו חשוב לשמור על הכבוד. עתה נחלץ מהמלכודת באלגנטיות. בימים אלה, הסכמתו להעביר מיליארד שקלים למשרד הביטחון אינה מצטיירת ככניעה. היא מצטיירת כהחלטה אחראית, שקולה וממלכתית, שעולה בקנה אחד עם המבצע הצבאי שיצא לדרך. לפיד אינו מעוניין כרגע לפרק את הקואליציה. מוקש אחד פחות. זה טוב ליש עתיד.

המרכז הפוליטי שומר השבוע על פרופיל נמוך. הימין תוקף, השמאל מאשים את הממשלה שתקעה תהליך מדיני וטוען שלכן הפלשתינים עושים את מה שהם עושים. ראש הממשלה ושר הביטחון יוצאים בהצהרות ממלכתיות.

במציאות הזאת, יש עתיד, התנועה והעבודה אינן מוצאות את הנישה. לתקוף את הממשלה זה לא פופולרי, הצהרות ממלכתיות הן חלקם של נתניהו ויעלון. המרכז הולך בעיקר לבקר את משפחות שלושת הנערים החטופים.

הימין, לראשונה במשבר מסוג זה, עובר לפסים מעשיים. שלשום הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק ממשלתית. מטרת החוק: להפוך כל שחרור עתידי של מחבלים לשחרור על תנאי, ולהחזיר למאסר באופן רטרואקטיבי חלק ממשוחררי עסקת שליט. ברגע שבו נחשד המשוחרר בזיקה לביצוע עברה ביטחונית, והתקופה היא תקופה שבה היה אמור לרצות את עונשו, הוא יחזור למעצר.

אלקין ואורית סטרוק שוחחו ביום ראשון. אלקין אף שוחח עם נתניהו. נתניהו הפגין גישה חיובית. ביום שני החל אלקין לעצב את הצעת החוק.

בתור סגן שר, אלקין היה מנוע מקידום הצעות חוק. כעת הוא חוזר עם הטקטיקה הרגילה שלו: לעבות את ההצעה שלכאורה מצטיירת כימנית ביוזמים מסיעות אחרות. בזמנו קידם את חוק הלאום עם אבי דיכטר ממפלגת קדימה ואת חוק החרם עם דליה איציק, אף היא מקדימה. כעת הקואליציה רחבה יותר.

על הצעת החוק חתומים, נכון לעכשיו, מלבד יריב לוין, איילת שקד ואורית סטרוק שתמיכתם טבעית, גם יו”ר סיעת העבודה איתן כבל, וכן עמרם מצנע, דוד צור ואלעזר שטרן (מחצית סיעת התנועה), דוד רותם ורוברט אילטוב מישראל ביתנו, רונן הופמן ועליזה לביא מיש עתיד ושני חברי כנסת חרדים, שמזוהים עם האגף השמאלי יותר – משה גפני מיהדות התורה ואריאל אטיאס מש”ס. כדי לא להכריע בין דרעי לישי, אלקין הלך על הח”כ השלישי והנחשב, גם אם הוא עוזב בקרוב.

חבירתם של כבל, אנשי התנועה ואנשי יש עתיד למהלך הופכת אותו לחוצה מחנות, ומבטיחה תמיכה בוועדת השרים לחקיקה. במקביל הורה נתניהו לשטייניץ להכין חוק ממשלתי דומה. זה לא מייתר את הנחתה של הצעת חוק פרטית: אלמלא הוגשה, ההצעה הממשלתית הייתה מתמסמסת.

תמיד ימצאו סיבה להשאיר אותה

מאבקם של חברי הכנסת ממגוון סיעות בח”כים מהסיעות הערביות שתומכים בטרור דומה למלאכתו של סיזיפוס.

שלוש-ארבע פעמים פסלה ועדת הבחירות של הכנסת רשימות ערביות או חברי כנסת מהסיעות הללו ברמה האישית. פעם היה זה אחמד טיבי, פעם עזמי בשארה, פעם רע”מ־תע”ל, פעמיים בל”ד. לפני הבחירות האחרונות הוביל בוועדת הבחירות אופיר אקוניס, היום סגן שר במשרד ראש הממשלה המקשר בין הממשלה לכנסת, החלטה על פסילתה של חנין זועבי אישית. ההחלטה התקבלה ברוב של 19 לעומת 9 מתנגדים.

ההמשך ידוע: פסילתה של זועבי נפסלה בבג”ץ, בדומה לכל ההחלטות הקודמות של ועדות הבחירות לדורותיהן, שביקשו לפסול רשימות ערביות או חברי כנסת ששימשו נציגים מטעם הסיעות הערביות. הסעיף שמאפשר לפסול מפלגות או מועמדים קובע כי לא יתמודדו לכנסת מפלגות או אישים השוללים את אופייה היהודי ו/או הדמוקרטי של מדינת ישראל, וגם אלה הפועלים להשמדתה של המדינה ותומכים במאבק מזוין נגדה.

אולם הסעיף מתנה את הפסילה באישור בית המשפט העליון. ואת ההמשך אתם כבר יודעים.

השבוע חזרה וגעשה המערכת הפוליטית סביב התבטאותה של ח”כ חנין זועבי. זועבי, כדרכה, משכה תשומת לב רבה כשהצהירה כי החוטפים של שלושת הנערים אינם מחבלים. לא, מיהרה לסייג את דבריה, היא לא תומכת בחטיפה. אילו החוטפים היו שואלים אותה, היא הייתה אומרת להם שלא כדאי. לא משום שאסור לפגוע בתלמידי תיכון – זה לטעמה מותר – פשוט כי זה לא יועיל.

מבחינתה הם עשו טעות טקטית, לא פעילות חבלנית.

יו”ר הוועדה למעמד האישה, עליזה לביא, הוציאה את זועבי, שקראה לעברה “חצופה”, מישיבת הוועדה. אבל זה מעשה חד־פעמי. המקום בוועדה הוא של בל”ד, ולביא אינה יכולה להוציא את זועבי מהוועדה עד סוף הקדנציה.

גם תלונה שהגישה נגדה לוועדת האתיקה היא עקיצת יתוש שזועבי כלל לא תרגיש בה.

יו”ר הקואליציה יריב לוין פנה ליועץ המשפטי לממשלה. לוין ביקש מוינשטיין לפתוח בחקירה פלילית נגד זועבי. סגנית שר הפנים פאינה קירשנבאום פנתה לוינשטיין בבקשה להסיר מזועבי את החסינות הפרלמנטרית.

לוין כבר ביקש בעבר מוינשטיין לפתוח בחקירה פלילית נגד זועבי, לאחר שעלתה על סיפונה של ה’מרמרה’. וינשטיין סירב. “אין הוכחות מספקות”, אמר. “מה אתה רוצה”, שאל לוין את וינשטיין, “שזועבי תירה במישהו באמצע הרחוב?”

לוין סבור שמדובר במאבק אבוד מראש. נכון, החוק קובע שמי ששולל את קיומה של מדינת ישראל לא יכול להתמודד על מקום בכנסת, אבל בג”ץ סיפק נימוקים: נראה שאין לזועבי סיכוי סביר להרוס את המדינה, אז מותר לה להתמודד. איפה כתוב בחוק שחייבת להיות סבירות להרוס את המדינה?

למה שלא תפרטו את הסעיף בצורה כזאת שלא יוכלו לשנות את החלטת ועדת הבחירות?

“אם נכתוב עשרים נימוקים בגוף החוק, בג”ץ ימצא סיבה מספר 21 שלא לפסול את זועבי ושכמותה. הדרך היחידה היא לשנות את שיטת בחירת השופטים. לגרום לכך שבית המשפט העליון ישקף את הציבור”.

סגן השר אופיר אקוניס עצמו לא יכול לחוקק, אבל מקווה שחבר כנסת נמרץ כלשהו ייטול את היוזמה, ויקדם את שינוי החוק.

אבל זועבי עדיין תוכל לעתור לבג”ץ, נכון?

“נכון”, משיב אקוניס, “אבל אז היא תהיה זאת שתבקש את הסעד, ולא תקבל אותו אוטומטית”.

האם משמעות הדבר היא שבג”ץ יפסוק אחרת? כלל לא בטוח. אקוניס וקירשנבאום בונים על הלכי הרוח בציבור.

“בג”ץ הוכיח שהוא לגמרי מנותק מהעם כשהחזיר את זועבי לכנסת ערב הבחירות, על אף החלטת נציגי הציבור”, אומר אקוניס. “פשוט לא ייתכן שבית המשפט הגבוה לצדק ימשיך להתנתק מהעם ולהתנכר לו. קירשנבאום מקווה שוינשטיין יתקשה להפנות גב לחברה מדממת, למדינה מוכת הלם. לא הפעם. בשורה התחתונה: חברי הכנסת מתרעמים, וזועבי ממשיכה בשלה.

“נבחרי ציבור מוצאים את עצמם חסרי אונים, תלויים במערכת המשפטית, והגיבוי היחיד שלהם הוא לא כוחם הפרלמנטרי אלא דעת הקהל. עצוב, אבל לא חדש.

ובינתיים באוניברסיטת חיפה

ביום שני כינס יו”ר הוועדה לביקורת המדינה אמנון כהן מש”ס ישיבה, ובה דנו בין היתר בקליניקות המשפטיות שמפעילה אוניברסיטת חיפה. שמונה קליניקות מפעילה המחלקה המשפטית של האוניברסיטה ומטרתן היא להכשיר סטודנטים למשפטים, לתת סעד משפטי לחלשים, ולעסוק במקרים משפטיים מעניינים.

קיימת למשל קליניקה למשפט ימי, היחידה בנוף האקדמי הישראלי; קליניקה לעניינים טכנולוגיים ולזכויות נשים. וגם, איך לא, קליניקה לזכויות האסיר וקליניקה לזכויות המיעוט.

מי אם לא עורך דין ידאג לזכויות האסיר?

אך בל תטעו: האסירים משמע האסירים הביטחוניים, והמיעוט הוא “מיעוט ערבי פלשתיני”.

נא להכיר: עו”ד אביר בכר, מנחָה בקליניקות הנ”ל, גרסה מקומית וקטנה יותר של חנין זועבי. אביר היא פעילת ארגון ‘עדאלה’ לשעבר, שעזבה את הארגון על מנת להשתלב ללא הפרעות באוניברסיטה.

לא פעם ולא פעמיים נשמעה המנחה מסבירה לסטודנטים: “האסירים הביטחוניים אינם ביטחוניים. הם אסירים פוליטיים”.

בשנים האחרונות טיפלו הקליניקות המשפטיות מטעם אוניברסיטת חיפה בחמישה תיקים של מחבלים. בין היתר סייעה הקליניקה לרוצחיהם של החיילים יאיר תורג’מן ואברהם בלומברג לזכות בלימודים חינם באוניברסיטה הפתוחה.

את התלונה הגישה עמותת ‘אם תרצו’, שיזמה את המהלך כבר לפני חמישה חודשים. במל”ג (המועצה להשכלה גבוהה) הבטיחו לבדוק. אמנון כהן מש”ס דרש לחשוף את מקורות המימון ואת ההוצאות של הקליניקות. ההנחה הרווחת היא שפרסום שיחשוף כי האוניברסיטה מממנת סיוע למחבלים יבריח חלק מהתורמים.

סטודנטית שהשתתפה בישיבת הוועדה אך פחדה להזדהות, סיפרה על סטודנטים למשפטים שהסיוע למחבלים חרה להם, אך חששו להגיע לוועדה לביקורת המדינה ולהעיד בה.

היא סיפרה על מרצים שמשתמשים במונח “פלשתין”, ושמעירים על “יותר מדי סטודנטים חיילים בכיתה”.

שר החינוך שי פירון אמר בעניין כי “מדובר בהתבטאות חמורה”, וממשרדו נמסר עוד: “שר החינוך הנחה את הגורמים המקצועיים במל”ג לבדוק אם במסגרת פעילותה של עו”ד בכר בקליניקות המשפטיות נעשו פעולות המנוגדות לדין”.

סגן השר אבי וורצמן מבקש שקיפות, כפי שביקש יו”ר הוועדה אמנון כהן. וורצמן סיפר שכשנשאל בכנסת על פעילותן של הקליניקות, פנה לאוניברסיטה, כבר לפני כמה חודשים, אבל קיבל “תשובה כללית”. “אם הקליניקות האלו מייצגות רוצחי חיילים יש לזה טעם רע”, אומר וורצמן.

מאוניברסיטת חיפה נמסר בתגובה: “הטענות המועלות בנוגע לקליניקות הן שקריות ומעוותות את המציאות הקיימת. הקליניקות המשפטיות הן דבר מבורך שמעניק סיוע ועזרה לאלפי אנשים מדי שנה, במגוון רחב של תחומים, בהם סיוע לאימהות חד־הוריות, חינוך, זכויות האישה, רווחה, סיוע לתושבי הרובע היהודי בירושלים, יישובים מעבר לקו הירוק ועוד.

“הניסיון להבליט מקרים בודדים המתייחסים לאסירים ביטחוניים, שהם טיפה בים לעומת אלפי המקרים והתיקים שבהם מטפלות הקליניקות המשפטיות מדי שנה, הוא מגמתי ומניפולטיבי. יצוין כי בחלק מהמקרים בית המשפט הוא שפנה וביקש מהקליניקות לסייע בייצוג. מכל מקום, תיקים אלה עסקו בזכויות אשר הוקנו לאסירים על פי דין.

באוניברסיטת חיפה לומדים, זה לצד זה, חילונים לצד דתיים, יהודים לצד ערבים ואזרחים לצד אנשי כוחות הביטחון. אנחנו המוסד האקדמי המכשיר את כל הקצונה הבכירה של צה”ל, משטרת ישראל ומערכת הביטחון, ואנו גאים בכך, וחבל שקומץ של קיצונים משני הצדדים מנסה לפגוע במרקם הייחודי שקיים בקמפוס.

“הטענה כי במסגרת הקליניקה לזכויות ושיקום אסירים נאמרו האמירות המצוטטות כתבה הן שקר גס, מכיוון שהדיונים בקליניקה כלל לא עוסקים בסוגיות הפוליטיות שלהן נרמז בכתבה זו. חבל שהעיתון מתחבא מאחורי טענות אנונימיות ופחדניות. עוד יצוין כי מעולם לא עלתה טענה מסוג זה למול מי מהנהלת הקליניקות או הפקולטה”.

• הטור מתפרסם במקור ראשון