81 למלך החזנים יוסל’ה רוזנבלט ז”ל • תחנות חייו וגילויים חדשים

השבוע ביום שני כ”ה בסיוון, בדיוק לפני 81 שנה, הלך לעולמו גדול החזנים בכל הדורות, החזן ר’ יוסלה רוזנבלט ז”ל.

למרות שחלפו יותר משנות דור, נדמה שהפופולאריות של יוסל’ה רק הולכת וגדלה עם הזמן. יותר מכל חזן אחר, הטביע יוסל’ה את חותמו המרשים על עולם החזנות, עד כי כמעט אין תפילה או קונצרט שלא מושמע בה לפחות יצירה אחת שלו.

בזכות תקליטיו, הוא נערץ ואהוב גם היום 81 שנה אחרי שנטמן בהר הזיתים.

יוסל’ה נולד בכ’ אייר בשנת תרמ”ב (9.5.1882) בעיירה קטנה בשם ביאלה-צ’רקוב באוקראינה, עיירה אשר כונתה בפי היהודים ‘שדה-לבן’, הממוקמת לא הרחק מקייב. האגדה מספרת כי עוד בהיותו תינוק שכב בעריסתו ויבב בקול.

“הוא עתיד להיות חזן גדול”, אמר אי-מי מבאי הבית את הקלישאה האמורה לנחם כל אם לתינוק צרחן. אלא שבמקרה הזה היה הצדק עמו: יוסל’ה אכן היה למלך החזנים בכל הדורות.

למעשה, בסביבה לתוכה נולד אך טבעי היה שייעשה לחזן, שכן אביו ר’ רפאל שימש כחזן באחד מהקלויזים הקטנים שבעיירה. אמנם הוא היה בעל תפילה פשוט, אך ידע לקרוא תווי נגינה, דבר לא מצוי באותם הימים.

בנוסף דודיו היו החזנים ר’ גדליה משטפנשט, שעליו אמר הרבי משטפנשט: “נימה מכינורו של דוד המלך נתגלגלה אל גרונו”, ור’ טודרוס – ששימש חזן ראשי בסקווירא כ-55 שנה.

כבר מגיל ארבע ליווה את אביו בתפילותיו. זמרת הילד בעל קול האלט, המלווה בסלסולי פלסטו זמיריים, הייתה אטרקציה גדולה לתושבי העיירה. היה ניתן לראות זאת כשספסלי הקלויז’ הקטן ע”ש ר’ יחיאל, התמלאו עד אפס מקום, עד כי פעמים נשארו רבים לעמוד מחוץ לכותלי בית הכנסת, בכדי לשמוע מבעד לחלונות הפתוחים את שירתו של זמיר הפלאים.

נער הפלא

מהר מאוד החלו לזרום בקשות מקהילות יהודיות בסביבה, לארח את ה”חזן הקטן” לתפילת שבת בבית הכנסת. האב והבן החלו נודדים בין עיירות וכפרים, מקלויז’ אחד למשנהו, בערבותיה של אוקראינה.

הופעתו הפומבית הראשונה הייתה כשהיה ילד בן 8 – בעיר צ’רנוביץ שבגליציה. ההופעה עברה בצורה כל-כך מוצלחת, עד שכבר בהופעתו השנייה מאות צבאו על החלונות והדלתות, בכדי לשמוע את קולו הנדיר של הילד הרך. עד כדי כך היה הלחץ, עד שהמשטרה המקומית נאלצה להתערב בכדי להשיב את הסדר על כנו.

בגיל 9 כבר הופיע בעיר לבוב-למברג, הופעה שהביאה לו פרסום רב ושיפרה את מעמדה הכלכלי של משפחתו.

כשהיה בן 12, קיבל רשות לערוך תפילה בבית הכנסת הגדול בקרקוב, וזאת למרות שגדולי החזנים האחרים שביקרו בקרקוב הורשו להישאר ולהתפלל לפני העמוד רק 2-3 שבתות בלבד – יוסל’ה עצמו עבר לפני התיבה 17 שבתות רצופות.

גם את ווינה כבש בסערה. שם גם פגש לראשונה את החזן זבולון קוורטין שהיה מבוגר ממנו בעשר שנים. בתפילותיו בבתי הכנסת המפוארים של ווינה, היה ניתן לחזות בגויים מקומיים כשהם עומדים מרותקים למשמע קולו הזך של יוסל’ה.

יוסלה רוזנבלט בצעירותו

משרתו הראשונה

את משרתו הראשונה כחזן קיבל יוסל’ה בהיותו בן 18. לאחר שנשא לאישה את העלמה טויבה קויפמן מבריגלאז, נתמנה לחזן בעיר מונקאטש שבקרפטים. מונקאטש השמרנית לא התאימה לאופיו הנינוח של יוסל’ה, והוא החליט להגיש מועמדות למשרת החזן הראשי בפרשבורג. ואכן, מתוך 56 חזנים דווקא יוסל’ה הוא זה שנבחר לכהן כחזן הראשי.

יציעיו ואגפיו של בית כנסת בפרשבורג היו עמוסים לעייפה בהמוני בני הקהילה שהיו חובבי חזנות מושבעים. באופן תדיר, נראו שם תלמידי הישיבה הגדולה ע”ש החתם סופר, ישובים לצד חברי בית הכנסת הקבועים, שהיו מודרניים בהשקפתם.

5 שנים תמימות שימש בתפקיד, בהן הספיק להוציא את ספר יצירותיו ‘שירי יוסף’.

באותן שנים, בקיץ 1905, אף הקליט על גבי גלילי שעווה את תקליטיו הראשונים הנדירים ביותר, הנמצאים כיום בחברת ‘אדיסון’ בווינה. אותו אדיסון, הממציא הגדול שפיתח פטנטים רבים, בניהם נורת החשמל, הפונוגרף, והטלגרף הדו כיווני, העיד במהלך עבודתם המשותפת, כי מעולם לא נתקל באדם עם קול כה נעים וערב כקולו של יוסל’ה.

תמונה נדירה של יוסל’ה בתקופת שהותו בפרשבורג

קהילת המבורג

בשנת 1906 התמנה יוסל’ה לחזן הראשי של בית הכנסת ‘בורנפלאץ’ שבהמבורג – העיר השנייה בגודלה בגרמניה. שם התוודע לתיאטרון ולאופרה, ושם שמע את אנריקו קרוזו שלימים הפך לידידו הקרוב.

מספרים שלעיתים קרוזו היה מתגנב לבית הכנסת בכדי לשמוע את שירתו של יוסל’ה. העיתונות בהמבורג גמרה על יוסל’ה את ההלל ובמיוחד העיתון ‘המבורגר פרמדנבלט’ שכתב עליו: “הוא בעל קול טנור בלתי מצוי, וכן בעל כושר ביצוע מיוחד במינו, המעמידו בדרגה אחת עם אמנים בעלי שיעור קומה”.

בשנת 1912 התפטר בשל זקנותו החזן ישעיהו מיזליס מתפקידו כחזן הראשי של קהילת ‘אוהב צדק’ ברובע הארלם שבניו יורק. מיזליס המליץ לבני קהילתו להזמין את יוסל’ה לכהן כחזן במקומו.

יוסל’ה מחליט לעבור לאמריקה, שהתאימה לאופיו בשל הסובלנות שהייתה בה ובשל המהגרים המזרח אירופאים שמלאו אותה, מה גם שהשקפתו היהודית והציונית לא תרמה ליחסיו עם גבאי בית הכנסת בהמבורג.

הוא מתייצב למבחן הקהילה בניו יורק, ולאחר שתי שבתות שבהן עבר לפני התיבה – דילג מעל המשוכה בהצלחה מסחררת. בתום התייעצות קצרה החליטו 400  בני הקהילה פה אחד להמליץ על יוסל’ה כחזן וכש”ץ ראשי לקהילתם, כשמשכורתו החודשית תעמוד על 5.000 דולר! – המשכורת הגבוהה ביותר ששולמה לחזן באמריקה עד אז.

עם זאת אמריקה החומרנית לא קרצה לעברו, והוא עמד איתן בדתו וביראת שמים, בשמירה על התורה ומצוותיה קלה כחמורה, ובכך קידש שם שמים.

שכן אהב וכיבד תמיד בכל מאודו כל יהודי באשר הוא, בטוב לב אגדי ובפנים מאירות. יוסל’ה היה גם ידוע כבעל חסד מופלג, וחלק לא מבוטל מהקונצרטים שביצע היו למטרות צדקה ללא שום רווח.

טוב ליבו הוא שגרם לאנשי בליעל לנצלו בערוב ימיו עד תום, ובכך הכריעו את ליבו וקפדו את פתיל חייו.

תמונה נדירה של פנים בית הכנסת ‘בורנפלאץ’ בהמבורג

יחודיותו של יוסל’ה כיוצר וכאמן

בלילה הראשון של תפילת הסליחות בבית הכנסת ‘אוהב צדק’, הגיעו ממרחקים לשמוע את תפילתו של יוסל’ה, עד שהוכרחו למכור כרטיסי כניסה. ראש השמשים מר שווארץ נאלץ להשתמש בכישוריו כשוטר לשעבר, בכדי לטפל באנשים שהתחננו, איש איש וסיבתו עימו, לאפשר להם להיכנס. זה טען כי “בא מסנט לואיס רק כדי לשמוע את יוסל’ה”, אחר הסביר כי עשה את כל הדרך בטיסה מסן פרנציסקו, ויתכן שלעולם לא יזדמן שוב לניו יורק.

אמריקה הייתה אז בעיצומה של תקופת ‘תור הזהב’, היגרו אליה טובי החזנים והמלחינים ממזרח אירופה, מרדכי הרשמן מה’שטאט שוהל’ הווילנאי, דוד רויטמן מה’שלשאנער’ האודסאי, זאנוול קוורטין מה’ראמבאך’ של בודפסט.

אך יוסל’ה היה, ללא ספק, המלך הבלתי מעורער של עולם החזנות.

אמנם תעשיית התקליטים תרמה אף היא להאדרת שמו, אך סוד קסמו ללא כל ספק היה המכלול של יוצר פורה, ומבצע בעל קול טנור חם ומתוק, וזאת יחד עם הקרעכץ (האנחה היהודית) והפלסטו המיוחד (קופ שטימע). יהודי אמריקה כה אהבוהו עד כי העניקו לו את הכינוי ‘יוסל’ה’.

יוסל’ה רוזנבלט ועולם החסידות

יוסל’ה גדל במשפחה חסידית המקורבת לחצר רוזי’ן. הוא שר בילדותו אצל הרבי מסדיגורא זיע”א, ובבחרותו בטיש אצל האדמור מצ’ורטקוב זיע”א. אמנם בחצר בעלזא לא נתנו לו להופיע, אך בבאבוב כן. מספרים שהרבי מבאבוב שאל אותו: “כשאתה כופל מילים יש לך כוונה אחרת ופירוש שונה של המילה בכל פעם”?

יוסל’ה השיב בחיוב, ובעקבות כך, התיר לו הרבי להתפלל אצלו.

הניגון החסידי היה ספוג בנשמתו, ובא לידי ביטוי ביצירות כגון ‘בריך שמיא’, ‘כי הם חיינו’ ועוד.

בביקורו בירושלים שר אצל ה’אמרי אמת’ זיע”א מגור. מסופר שפעם כשביקר אצל האדמו”ר רבי בנציון מבאבוב זיע”א שהיה ידוע בנגינותיו, ביקש הרבי ממנו לשיר, ויוסל’ה שר את ‘אמר רבי אלעזר’ הידוע. לאחר מכן שר הרבי את הניגון ‘על נהרות בבל’ פרי יצירתו. יוסל’ה מאוד התפעל מהניגון וביקש מהרבי את התווים, אך הרבי ענה לו שאינו יודע לקרוא תווים.

אמר יוסל’ה: “אם כך, זה כנראה נכתב ברוח הקודש”. נענה לו הרבי: “עכשיו אני רואה שאתה מבין ברוח הקודש, כמו שאתה מבין בתווים ומוזיקה”.

יוסל’ה התפלל גם תפילת ערבית של חול בבית המדרש של הרבי מרחמסטריווקא בירושלים, ולאחריה שר את ‘רבש”ע’ של ספירת העומר, לבקשתו של הרבי.

החזן יהושע לרר מספר: “יוסל’ה ביקש ממני לקחתו לרבי מרחמסטריווקא, ר’ נחומצ’ע, שהיה בן למעלה ממאה. כשראו ברחוב את יוסל’ה בא עם הצלינדר, באו מאות אנשים. כשנכנסנו, הרבי ישב על המיטה, ויוסל’ה דיבר מהר מאוד (על גבול הגמגום). שאל יוסל’ה: ‘וואס וויל דער רבי איך אפעס זינגען’? האט דער רבי געזאגט: “אלוקי נשמה” – ויוסל’ה שר את ‘אלוקי נשמה’.

ותוך שלושה שבועות שניהם כבר הלכו לעולמם”.

יצירותיו

למעלה מ-500 (חמש-מאות!) חיבורים מוסיקאליים לחזן ומקהלה חיבר יוסל’ה. רק לאחרונה התגלה בספריה הלאומית בירושלים כרך תווים בלתי ידוע בכתב ידו, מעת שהותו בפרשבורג.

כבר מגיל 15 החל לכתוב, ופרסם 183 יצירות, בין היתר בספר שירי יוסף (פרשבורג תרס”ה), ובו 150 רצ’יטטבים לחזן ופרקי מקהלה, ובספר תפילות יוסף (המבורג תרס”ז), שנדפס נדפס שנית באמריקה בשנת תרפ”ז.

כאשר החל יוצר נתחברו לו המנגינות בפתע פתאום, היה מיד תר אחר זנב עיפרון ופיסת נייר, מצרך שהיה שומר תמיד בקירבתו, ורושם בחיפזון את התווים לזיכרון. כוח היצירה שלו הושפע מסביבתו, שכן בזמן מלחמת העולם הראשונה נתן ביטוי לרגשות הצער והחמלה בהם התמלא בתפילות כמו ‘הבט משמים’, ‘אחינו כל בית ישראל’, ‘שומר ישראל’, ועוד.

כמו כן, בכל היצירות שפרסם בספר שירי יוסף בהמבורג, הוא לא חוזר על המילה פעמיים כמנהג אשכנז.

יוסל’ה באולפן ההקלטות

בשנת 1972 פרסם יהודי אנגלי בשם יוסף גרינברג, בעתון החזנים ה’קנטורס רוויו’, ‘דיסקוגרפיה’ שכללה את רוב ההקלטות של יוסל’ה, ברשימה הופיעו כ-187 הקלטות.

את ההקלטות הראשונות הקליט יוסל’ה כאמור בחברת אדיסון בווינה, בשנת 1905.

את הקלטותיו האחרונות הקליט בניו יורק בשנת תרפ”ט, אך מקטלוג שהתפרסם לאחר מכן בגרמניה מתגלה כי יוסל’ה הקליט הרבה יותר ממאתיים הקלטות, ובהם גם הקלטות של שירי עם ברוסית!

פטירתו הטראגית

בשנת תרצ”ג קיבל יוסל’ה פנייה מיוסף פוקס, מנהל חברת הפקות, להופיע בסרט יהודי שנקרא ‘חלום עמי’, כשתפקידו של יוסל’ה יהיה לשיר כמה מיצירותיו על רקע נופי ארץ ישראל.

יוסל’ה נענה להצעה, גם בגלל מצבו הכלכלי שהתדרדר, וגם מההזדמנות לבקר בארץ-ישראל.

מספרים שלפני צאתו לארץ-ישראל נערכה לכבודו מסיבת ‘צאתכם לשלום’ במוצאי-שבת, וכבר אז הרגישו מתפללי בית הכנסת שאינו חש בטוב, והמליצו לו להימנע מהנסיעה.

ביום ראשון של פסח התפלל ב’אוהל שם’ ובשביעי של פסח ב’אוהל מישרים’ בירושלים. בהופעותיו בירושלים ליוותה אותו מקהלת ‘שירת ישראל’ של החזן ר’ שלמה ריבלין.

בשבת האחרונה לפני פטירתו, פרשת שלח כ”ג בסיוון, התפלל בבית הכנסת החורבה ברובע היהודי. כל מי שהיה נוכח שם העיד שזו הייתה התפילה המעולה ביותר בימי חייו, ממש שירת מלאכים.

גם יוסל’ה עצמו העיד שמעולם לא הייתה לו תפילה מוצלחת כל כך. ותיקי ירושלים עוד זוכרים שהערבים תושבי האזור טיפסו על גג החורבה בשביל לשמוע את הצלילים הזכים. לאחר התפילה נשאוהו ההמון על כפים עד לאכסנייתו, מרוב התלהבות.

במהלך צילומי הסרט הלך לרחוץ במימי ים המלח, שם חש כאבים בחזהו והובהל לבית החולים ‘ביקור חולים’.

הרופאים המליצו על מנוחה מלאה בבית המלון, אלא שהמנוחה הקלה הפכה למנוחת עולמים, ויוסל’ה נלקח והוא רק בן 51 שנים.

הוא נטמן בחלקת ‘ווהלין’ במעלה הר הזיתים.

עצוב, שדווקא האיש שהקדיש את כל חייו למען הזולת, נפטר בעירום ובחוסר כל, עד שאפילו כסף לקניית חלקת קבר לא היה בעבורו, ורק בזכות אנשי החברה קדישא של כולל ‘ווהלין’, שלקחו סכום כסף מאחד הגמ”חים, נרכשה החלקה.

אך ברור הוא שהעושר המוסיקאלי שהותיר אחריו שווה יותר מכל הון שבעולם.

ת.נ.צ.ב.ה.