מאוד חורה לנו כשמנהלות בתי הספר בו לומדות ילדותינו מרשות לעצמן להיכנס לטריטוריה הפרטית והאינטימית של הבת שלנו.
מעירות על אורך החצאית, על אורך השרוול, על אורך השיער ועל הגובה של הכפתור בחולצה.
מה חושבת המנהלת הזו? אני, כאימא, צריכה שיגידו לי איך להתנהג, איך להלביש את הבת שלי? אני, כאבא, לא מבין שצריך ללכת בצניעות? בשביל מה כל הרעש הזה? למה לבייש את הילדה? למה לשלוח אותה הביתה? למה להעליב אותה לפני כל הילדות בכיתה?
מה עושים הורים ממורמרים כשכועסים? מדברים! מקטרים! רוטנים!
והילדה הקטנה, זו שרק אתמול ריחמנו עליה, כי המורה שלחה אותה מן הכתה, זו שניגבנו את דמעותיה, כשהתברר שהחצאית שלה מעט קצרה, הילדה הזו שומעת, מפנימה, מעכלת, ומבינה.
היא מבינה שאורך החצאית הוא סתם התנכלות של מנהלת מרשעת; היא מבינה שצבע הבגד הוא עוד שטות של בית ספר שלא יודע מה חשוב ומה טפל; היא מבינה שהמנהלת שלה לא יודעת לחנך רק להעליב ילדות, ושהמורות שעומדות על קיום דרישתה של המנהלת הן סתם הולכות ראש בקיר, כי לא רוצות להפסיד את משרתן.
מה היא לא מבינה?
היא לא מבינה שבית הספר שבו היא לומדת הוא זה שאחראי על הנהלים ועל קיומם; הוא זה שמכתיב את החוקים שעליה להישמע להם; הוא זה שקיבל אותה בתנאי שהיא עומדת בדרישות הסף; והוא זה שיעמוד על כך שהיא תיכנס אליו אך ורק אם תתנהג בהתאם.
•
לכל מקום שמחשיב את עצמו ישנם מדים מיוחדים לו. קודים ייחודיים לו.
אם השוטר לא יסכים לחבוש את כובעו הוא כנראה יישלח למקום ממנו הגיע; אם הנהג לא יסכים להיראות בחולצתו, הוא יוזמן לשימוע; אם המרצה יבוא ללא עניבתו, לא בטוח שיתקבל בברכה; ואם האברך יחליט שהוא מגיע לכולל במכנסי ג’ינס שלא יתפלא אם מישהו ייגש ויעיר לו בעדינות.
אינני מצדיקה כל התנהגות של העלבה כלפי ילדות, אבל איך הורים, שהם עצמם מרשים לילדם ללבוש את הבגדים שלא נהוגים במוסד החינוכי שהוא צועד אליו, שיאריכו את שיער הילדה, על אף שהם יודעים שאין הדבר מקובל במקום הזה – מסוגלים להרים ראש כנגד ההנהלה ולקטר על מנהלת שעומדת על דיבורה? ואיך הורים כאלו חושבים שהילדים שלהם יתחנכו במקום שבו הם עצמם מזלזלים במחנכים באופן שכזה?
גם לכם יצא מן הסתם לשמוע בת 7 שכבר מדברת בגנות בית הספר שאסור ללכת בו בגרביים קצרים אלא רק בארוכים, או שאסור לבוא בחולצה תכולה אחרת, אם אינה זו של התלבושת? שלא לדבר על בנות סמינר שיודעות לספר על המורות הנוראות שעומדות בפתח, מודדות בסרגל ושולחות הביתה.
מאיפה הן למדו לדבר כך? לא משום שנעלבו מהמנהלת. הלא יכלו למנוע את החיכוך המיותר אתה. אם היו באות כפי שצריך לכיתה – הן לא היו שומעות מפיה מילה רעה. הן למדו לדבר כך מאתנו, מהוריהם, שמצאנו לנכון לדבר ולקטר נגד אלו שאמורים לחנך את ילדינו.
אם הדרך של המחנכים שבחרנו לא מוצאת חן בעינינו, אולי מקום זה איננו מקומנו. מגוחך שאנחנו ממשיכים לשלוח למקום שההנהלה שאוכפת את הנהלים, הידועים לנו מראש – אינה מוצאת חן בעינינו.
די, בואו לא ניתמם. נצא מתוך הנחה שמחנכות בנותינו לא מחפשות בכוח להרע.
מנהלות ומורות מגזימות בדרישותיהן כדי שלא להגיע למקומות מביישים באמת. הן מעדיפות להיות רעות, לבדוק ולהסתכן בשנאתנו אותן, מאשר להיהפך מהר מאוד לבית ספר שאולי ייקרא בשמו, אבל ייראה כמו חלק מבתי הספר הקיימים, שרחוקים מלהוות דוגמא ולהיות פאר לדורנו.
•
נ. ב.
בוודאי שאין כלולות בדברי תופעות קיצוניות, מוגזמות, או בלתי הגיוניות, כמו מנהלת שהולכת עם פאה ארוכה ומבקשת מהבנות לקצר את שערותיהן, או מנהלת שמלבישה את ילדיה באופן שלא הייתה מסכימה לראות את תלמידותיה.
לא כלולות בדברי תופעות של מנהלות שאינן מעירות יפה ושדבריהן רחוקים מלהישמע, אבל בינינו, כמה כאלו יש? ברור לכולנו שרוב המחנכות הן נשים רגילות, כמוני וכמוכן, נשים שמתוקף היותן ממונות על החינוך, הן מנסות לשמור על צביון הגיוני שלא יוכל להישמר אם לא יישרו את השוליים הנוזלים החוצה.
הן מנסות לעשות זאת בעדינות ובזהירות, אבל מכיוון שהן בנות תמותה הן לא תמיד מצליחות.
מי שכל זה לא מוצא חן בעיניו למה לו להכניס את הבת לבלבול חושים, בו אינה יודעת להבחין בין מחנכת לבין מפלצת? למה שלא יעביר את הבת למקום האידיאלי, שבו מותר לה ללכת לבושה בכל צורה שרק רוצה? למה בעצם? למה?