בואו נלמד קצת תורה.
נשתדל לעשות את זה הכי עממי שבעולם. גם ככה הגניזה עמוסה, אין טעם להוסיף אליה מאמרי דעה כבדים.
מצוות עשה, דוחה מצוות לא תעשה. ידוע? ידוע.
כשיש התנגשות בין מצוות עשה, דוגמת ברית מילה, לאיסור לא תעשה של הוצאת דם בשבת, למשל. מצוות העשה גוברת, והתינוק נימול בשבת. (אל תהיו כבדים, הדוגמה לא חלקה, אני יודע).
אבל הי, יש פרט מעניין אחר, ידוע לכאורה גם, שקצת סותר את הרעיון הגדול הזה שאמרנו.
על מצוות עשה, מחויב האדם להוציא ממון, אבל רק עד שליש מנכסיו (תתחילו לחשבן את עלות האתרוג שלכם השנה בבקשה).
יותר מהסכום הזה, פטור האדם מלהוציא על המצווה. ככה זה, התורה חסה על ממונם של ישראל.
אבל על מצוות לא תעשה. כלומר, אם אומר לך גוי אלים לעבור על לא תעשה אחד, אתה מחויב להוציא את כל ממונך, כולל הכל, ובלבד שתמנע מעבירת הלאו.
נו, מה עושים? סתירה של ממש.
ברגע אחד אנחנו לומדים שמצוות עשה חזקה יותר מלא תעשה. וברגע השני אנחנו רואים שמצוות לא תעשה חמורה יותר מעשה, עד כדי כך שכל ממונו של אדם צריך להיות משועבד למען השמירה מהעבירה, בעוד שעל קיום מצוות עשה, נדרש האדם להוציא לא יותר משליש ממונו.
•
איבדתם אותי? אני עדיין איתכם. התשובה היא פשוטה חברים.
מצוות עשה חזקה יותר מלא תעשה, אין חולק. עשה, דוחה לא תעשה. זאת עובדה.
אבל שימו לב להבדל קטן: כשמבטלים מצוות עשה, כשעוברים על מצוות עשה, פשוט לא עושים כלום.
ממש ככה.
התורה ציוותה לקחת אתרוג, והאדם מבטל את המצווה (חלילה) בכך שישב ולא עשה כלום. חמור. אבל לא מאד.
אבל כשעוברים חלילה על מצוות לא תעשה, עושים גם עושים.
התורה אמרה לא לעשות עבירה, והאדם קם ועושה את העבירה. חמור. מאד חמור.
כאן מגיע ההבדל הממוני. אדם שקם ומורד בגופו במלך המלכים, נדרש להוציא את כל ממונו על מנת להימנע מכך. לא בגלל שהלא תעשה חמור כל כך, אלא בגלל שצורת העבירה היא בעשייה ממשית ובפעולה אנושית נגד רצון ה’. להבדיל מעבירה על מצוות עשה, שם נדרש אדם להוציא עד שליש ממונו, על מנת שלא ישב בטל מעשיית רצונו יתברך.
עמוק. מאד עמוק.
•
אנחנו מוציאים המון כסף על מצוות.
בחנוכה, אנחנו קונים שמן זית למאכל. בסוכות, אנחנו מוציאים סכום לא מבוטל על ארבעת המינים. כך גם בפסח עם המצה. ועוד לא דיברנו כלום על הוצאות שבת ויום טוב.
אנחנו אלופים בהוצאות ממוניות על מצוות. אשריכם ישראל.
אבל מתי לאחרונה הוצאנו גרוש וחצי על מצוות לא תעשה? מתי חשבנו להפסיד ממון בשביל לברוח מעבירה? מתי בכלל הפסד כספי בא כאופציה להימנע מהשתתפות בשיחת רעים הכוללת לשון הרע?
חשבתם על זה פעם?
הנה דוגמה.
אנחנו קונים בגד. המוכר רימה אותנו. יש לנו את היכולת להרים את הקול, להתווכח איתו בלמדנות, ולהראות לו בדיוק שעם בנאדם כמוני לא מתעסקים.
אבל הי. יש לנו גם אופציה לשלם את הפסד הממון הזה, להכיל אותו, לקחת אותו על עצמינו, ובלבד שלא יתחלל שמו של הקב”ה.
יש לנו אפשרות אדירה לרכוש בממון רב את ההימנעות הנצרכת כל כך מחילול השם. לא כדאי?
חפשו אותם, את הלא תעשה, הם נמצאים בכל יום, בכל מקום. בעבודה, בלימודים, בחברה, בשולחן שבת.
יש לכם אפשרות לרכוש, לעיתים בממון, ולפעמים בדמים, בדמים של שתיקה, בדמים של בושה, את המצווה היקרה הזאת של הלא תעשה.
• מנחם מן הוא סופר ופובליציסט חרדי: [email protected]