ארבע שנים חלפו מאז שוחחתי עם אבי(שם בדוי, השם המלא שמור במערכת) אב לילדה חמודה בעלת ליקוי למידה, אז בת 3, היום בת 7. כבר מאז מכירים בעיריית בני ברק היטב את שמו, והוא נחשב לאימת העירייה. האיש היושב בלשכת ראש העיר התחלף, אבל פנחס נותר אביה של ילדה מיוחדת מתוקה – שעליו לדאוג לצרכיה המיוחדים.
ארבע שנים לאחור הפגינו קבוצת הורים לילדי חינוך מיוחד מבני ברק בבקשה למצוא לילדים פתרון הולם ומקום לימודי. דווקא משום שהלקויות שלהם נחשבות לקלות, לא נמצא תקציב כדי לשלבם בכיתות מיוחדות, למרות שעברו אישור של ועדות השמה. פנחס עמד כבר אז בראש המערכה.
וכך, בעוד ילדי החינוך המיוחד בעלי הלקויות הקשות היו מסודרים – להם, ילדי הלקויות הקלות, הורו להשתלב בכיתות רגילות. המנהלים, מצידם, סירבו לשלב את הילדים בטענה שאינם מתאימים לכיתות רגילות. כך ההורים מצאו עצמם עושים ‘בייביסטר’ לילדים, ש’השתגעו’ בבית.
הימים ימי גדעון סער כשר חינוך, כשח”כ מנחם לייזר מוזס מכהן כסגנו. אחרי הפגנות ממושכות, נמצא סוף-סוף התקציב שהועבר למשרד החינוך כתוספת, ולילדים נמצא הפתרון.
באותם ימים הגיעו ההורים, בתביעה שהגישו נגד עיריית בני ברק- עד לבית המשפט המחוזי, לא לפני שקיבלו לכך היתר מדיין נכבד בבני ברק. גם הורים שלא השתתפו פיזית בהגשת העתירה, טרחו להגיע לבית המשפט.
בשיחה שקיימתי אז עם אבי, הוא סיפר על דמעות שנשפכו מעיני אמהות שנכחו בדיון ועל כאב לב גדול. בקשת ההורים הייתה אז פשוטה: שהילדים יכנסו למוסד של ‘עזר מציון’.
“קיימים שני סוגים של מעונות יום, האחד של ‘עלה’, והשני של ‘עזר מציון'”, הסביר אז. “בשנת תשע”ג למדו הילדים בעלי דרגת פיגור בינוני, במוסדות עזר מציון. מדובר במעונות יום שיקומיים לגילאי 2-3 הנמצאים באחריות העירייה. לקראת השנה הבאה קיוו ההורים להמשיך במסגרת עזר מציון, הפעם במסגרת של גן, לא מעון, מתוקף חוק חינוך חובה כשהעירייה היא זו שמשבצת”.
אלא שלא כך החליטה המפקחת מטעם העירייה: היא קבעה שילדים הסובלים מפיגור בינוני ילמדו דווקא ב’עלה’, ואילו הסובלים מפיגור קל – ב’עזר מציון’. ההורים היו משוכנעים שמאחורי השיקול עמדה העובדה שהתקציב שמקבלים על ילדים עם פיגור בינוני גבוה יותר מהתקציב לבעלי פיגור קל, ולדעתם יש קשר בין הקשרים של מנהלי מוסדות מסוימים עם העירייה לבין החלטה זו. בעירייה הכחישו מכל וכל את הטענה והדגישו כי החלטת המפקחת התקבלה משיקולים מקצועיים בלבד.
“איך שיקולים מקצועיים אם המפקח, בפגישה שנערכה איתה בעיריה, הודתה לנו שהיא לא טרחה ללכת ולבדוק את טיב המוסדות, כי היא ידעה תמיד שעזר מציון מתעסק בציוד רפואי ובאמבולנסים ולא בחינוך?” תהה בפניי אז.
•
הבוקר שבתי אליו, הפעם בגלל הסערה שפרצה בגלל מחדל ההסעות של הילדים המיוחדים. השנה עלתה בתו לכיתה א’.
“זוכרת את התביעה דאז?” – שאל אותי בפתח השיחה. זכרתי.
“אז נצחנו אז את העירייה”, סיפר. “ברור שבית המשפט היה לצידנו, השופט הבין שבקשתנו לשיבוץ באה מדאגה לטובת הילדים. היינו אז קבוצה גדולה, ידענו מה קורה במקומות אחרים, וידענו שהצדק איתנו”.
למודי ניסיון מול אטימות הרשויות נכנסו ההורים, בעל כורחם, השבוע, לקרב מחודש – והפעם: הקרב על הסעות.
“במהלך החופש הגדול שאלתי את אשתי כמה פעמים, לא פנו אליך בקשר להסעות? כי אלי לא פנו”, הוא מספר. “היא אמרה לי, נחכה בסבלנות, בתקווה שהעניינים יסתדרו. במקביל, ניסיתי לברר בעזרת הקשרים שלי בעירייה, אבל לא מצאתי מענה”.
• בכמה ילדים וילדות מדובר?
“אני מקווה שמדובר במאות, ולא באלפים”.
• איך התמודדתם עם הבעיה במהלך ימות השבוע החולף?
“טוב, אז בבית שלנו הבעיה עוד ברת-פתרון. שנינו אנשים עובדים, יש לנו רכב אחד, כשגם אני וגם אשתי נוהגים. היא מורה בבית ספר של החינוך העצמאי בבני ברק, אני עובד בבני ברק. מה שאנחנו עושים זה שאשתי לוקחת את הרכב, מפזרת את כל הילדים האחרים, שמונה בלי עין הרע, ואת הילדה שלומדת בחינוך מיוחד מורידה במוסד ‘אהל שרה’ שם היא משובצת.
“הבעיה: קודם כל, יוצא שאשתי מאחרת לעבודה. כלומר, היא צריכה להיות בכיתה ב-8:30 ומאחרת בכמה דקות. היא הסבירה את זה למנהלת שלה, והיא הבינה. אבל זה לא הגיוני לעבור את המסע המפרך הזה כל בוקר מחדש. מה גם שב-14:30 צריך לעשות ‘מסע חזור’.
“שנית, אשתי עובדת בבני ברק, מה יעשו הורים שעובדים מחוץ לעיר, ואצלם האיחור יהיה משמעותי הרב היותר? ובנוסף, לרוב ההורים אין רכבים!
“אתמול פנתה לאשתי בתו של אחד מהרבנים היותר חשובים בציבור הליטאי, ולא אזכיר את שמו. היא שאלה איך אנחנו מסתדרים, יש גם לה ילדה בחינוך מיוחד, ילדה עם תסמונת דאון. כששמעה מאשתי שאני בסיפור ומנסה לטפל, היא אמרה: אם בעלך בעסק, אני רגועה, בטוחה שהבעיה תיפתר…”
• בשנה שעברה היו הסעות והכול היה בסדר?
“כן, הילדה הייתה בגן של ‘עזר מציון’ והיו הסעות, השנה עלתה לכיתה א’ ב’אהל שרה’, בית ספר שמלווה את הילדים ביסודי, אחר כך גם בהמשך דרכם, למעשה עד לחתונה בעצם… מה שקרה הוא שביום שישי, עם תחילת שנת הלימודים, ההורים הגיעו לבית הספר וקיבלו לידם פתקים ובהם טלפונים של בכירים בעירייה תוך קריאה לפנות אליהם, אם אנחנו רוצים הסעות. כלומר, שגעו להם את השכל. לא היה כתוב שם להטריד, אבל בהחלט להתקשר.
“בכותרת לא הופיע לוגו של בית הספר או כל גורם רשמי, אבל אני בטוח שהפתק הגיע מכיוון הנהלת בית הספר או משהו כזה. מתברר שהשנה תהיה בעיה”.
• למה דווקא השנה? מה קרה?
“יש לי כאמור מקורבים בעירייה, והבנתי שבכל החינוך המיוחד יש את אותה בעיה. הם מסבירים שהעירייה הוציאה מכרז, ומי שזכה היא חברה ירושלמית, כי השנה בניגוד לשנים קודמות פנו גם לחברות מחוץ לעיר. למפרע התברר שהחברה לא יכולה באופן מעשי לעמוד בתנאי המכרז”.
• אז למה לא ביטלו את ההתקשרות?
“אם הבנתי נכון, במהלך החופש הגדול עשו שימוע לחברה, אבל לא ביטלו את ההתקשרות. אני לא יודע למה. אבל שאלתי קשה יותר: אם ידעתם שיש בעיה והמכרז לא יתבצע, איך הרשיתם לעצמכם לצאת לפגרה בלי לפתור תחילה את הבעיה? הילדה שלי מדהימה, מסיעים אותה בקלות, יש לנו רכב, אבל מה עושים הורים אחרים?
“את מבינה מה זה להתמודד עם ילדים כאלו בתוך הבית? אשתי אומרת שביום שישי חצאי כיתות היו ריקות. אני מדבר על כיתות קטנות, גג 8 ילדים בכיתה, וחצאי כיתות ריקות כי הורים רבים העדיפו להשאיר את הילדים בבית במקום להתחיל מסע מפרך לגרור אותם ללימודים.
“יש ילדים עם סי.פי שקשה לגרור אותם, ילד שחייב להתנייד ברכב עם מעלון שלא לכל ההורים יש ועוד ועוד בעיות מורכבות. גם להזמין מונית לילד כזה מסובך מאד”.
• למי ניסית לפנות? לראש העיר?
“לא, לעירייה כבר עשיתי מספיק בלגאן בעבר, אני בטוח שלא יענו לי, אולי אנסה בהמשך, בכל מקרה אין לעירייה הרבה מה להגיב, גם לכלי תקשורת שפנו לא ענו. הסבירו לי המקורות שלי בעירייה שלא פשוט לבטל מכרז, צריך קודם להוכיח שהחברה לא עמדה בתנאי המכרז, ולשם כך צריך שיעברו כמה ימים שבהם תנאי המכרז לא ממומשים. על חשבוננו ההורים, כמובן”.
• בכל מקרה כבר עברו כמה ימים, אפשר כבר לבטל את המכרז ולהתקשר עם חברה אחרת…
“אם הבנתי נכון, הפשאלה הייתה של מחלקת המכרזים והמחלקה המשפטית, אבל אני לא בטוח. אבל תביני, הגענו למצב שבית הספר מעודד את ההורים לפנות לעירייה. אגב, מנהלת בית הספר סיפרה לאשתי שאפילו לא טרחו בחופש הגדול ליידע אותה שיש בעיה עם ההסעות, עם המכרז”.