כולנו מתעוררים לבוקרם של ימי אלול בקול תרועה – שופר שאג מי לא יירא. השיא הוא כמובן בעת מצוות תקיעת שופר בימי ראש השנה, תקיעות דמיושב ותקיעות דמעומד, ומאה קולות כאם סיסרא ועד לתקיעה הגדולה בסיום תפילת נעילה כאות לסילוק שכינה.
בעוד שרובינו נחשפים לשופר רק בימים אלה, בעלי התקיעה מתאמנים אולי כבר גם בחודש אב, אבל מפעלי השופרות עוסקים בהם סביב השנה כולה.
“הרוב המכריע של השופרות משווק בכלל לתיירים נוצריים, כל שזה לא קשור אלינו, הוא כלל לא צריך להיות מקרן איל, והוא באמת אינו כזה וגם ממש לא משנה האם הוא כשר”, אומר לנו אלי ריבק ממפעל ‘ריבק בר-ששת’ בתל אביב.
על פי ההלכה הפסוקה יש להשתמש מלכתחילה בקרן של איל – להזכיר את אילו של יצחק ואת זכות העקדה. בדיעבד, כל השופרות – אלה הבנויים כשפופרת/שופר, בניגוד לקרן פרה, למשל – כשרים לדעת רוב הראשונים וכך נפסק להלכה. רק לדעת הרמב”ם יוצאים רק בשופר של איל (ה’ שופר וסוכה ולולב פ”א ה”א): “מצות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה שנאמר יום תרועה יהיה לכם. ושופר שתוקעין בו בין בראש השנה בין ביובל הוא קרן הכבשים הכפוף. וכל השופרות פסולין חוץ מקרן הכבש”.
למעשה לא נפסק כך להלכה, אבל בוודאי יש הידור להשתמש בשל איל.
“יש יבוא ענק מסין, חלק גדול של השופרות הם מקרן עז או של בהמות אחרות. זה עוד לפני הזיופים של חורים שנסתמו במפעל, בצורה שאי אפשר לגלות”, אומר אלי.
ב’שולחן ערוך’ נפסק כך (או”ח סי’ תקפ”ו סעיף ז’): “אם ניקב, אם לא סתמו, אף על פי שנשתנה קולו, כשר. ואם סתמו שלא במינו, אף על פי שאינו מעכב את התקיעה לאחר סתימה, שחזר קולו לכמות שהיה בתחילה, פסול”… בהמשך מביא ה’שולחן ערוך’ עוד דוגמאות (סעיף ח’): “נסדק לאורכו, פסול. יש אומרים, אפילו בכל שהוא פסול, אלא אם כן הידקו הרבה בחוט או במשיחה. ויש אומרים, דווקא ברובו”…
ובסעיף ט’: “נסדק לרוחבו במיעוטו, כשר. ברובו, פסול, אלא אם כן נשאר מהסדק לצד פיו שיעור תקיעה, דהיינו ארבעה גודלים. וכשנשתייר בו כך, כשר אפילו אם מעכב את התקיעה”.
כדי להבין טוב יותר את הנידון, ביקרנו במפעל השופרות וביקשנו הדגמה, לראות במה מדובר. קשה היה למצוא דוגמאות של כל הפסולים, כי בעקרון לא שומרים אותם, ובבית מלאכה זהיר, הרוב גם לא קורה. אבל מצאנו גם דוגמאות משופרות יבוא, בהם ניכרים הפסולים שניסו לטשטש או שהותירו אותם כמו שהם.
למעשה, בחור רגיל, נפסק שהשופר כשר, אלא שיש להדר ולמצוא אחד שאין בו חור. הבעיה מתחילה כאשר מתחילים לסתום את החורים, שאז השופר עלול להיפסל לגמרי.
נצא לדרך:
זהו ראש של איל, עם שתי הקרניים. הקרן החלולה יושבת על עצם המחוברת לגולגולת. מקור השופרות הוא במרוקו ובמצרים ושאר המדינות הערביות, בהן צורכים בשר כבש רב, ומגדלים עדרי כבשים. שופר רגיל הוא של איל בן שלוש בערך, לאיל מבוגר יותר יש שופר הרבה יותר גדול וכבד. יש גם מתוצרת הארץ, אבל כאן כבר צריך לבדוק מה המקור, כי אם מדובר בעדר של יהודי יש לוודא שלא מדובר באיל בכור, ששופרו פסול לתקיעה.
בשלב ראשון מוציאים את החלק הפנימי ונשאר רק השופר, השפופרת החלולה, כפי שרואים, היא מטבעה די מפותלת.
מחממים את השופר, גם כדי לחסל טפילים וכדומה שאולי חדרו במהלך חיי האיל, כדי שהשופר יישמר לאורך שנים, וגם כדי ליישר אותו. יש כמה סיבות ליישור, הסיבה הכי פשוטה היא, שאת הקצה הצר צריך עדיין לחורר בצורה מלאכותית כדי שיהיה ניתן לתקוע בשופר, ואת זה עושים על ידי קדיחה. כאשר הקרן עדיין מפותלת, לא ניתן לקדוח בה חור ישר, ולכן צריך קודם כל ליישר את החלק הזה.
בנוסף, יש קהילות בהן נהגו להשתמש בשופר ישר לגמרי, שהוא רק כפוף לצד אחד. יש אומרים שזה היה בגלל האינקוויזיציה וכדומה, כדי שיהיה ניתן להעביר את השופר בקלות ממקום למקום או להחביא אותו במינימום מקום.
כך או כך, החימום הופך את השופר לגמיש, וניתן לשנות לו את הצורה, אלא, שלפעמים השופר ‘נקרע’ בשלב זה. במקרה הזה הוא נסדק לרוחבו, ואם יש כדי שיעור שופר לצד הפה הוא בעקרון אמור להיות כשר…
השופר משחיר מהחימום, והשלב הבא הוא שיופו, בו מורידים, תחילה בשיוף גס ואחר כך בשיוף עדין, את השכבה השרופה. בשלב זה, בחוסר זהירות ומיומנות, ניתן לחורר את השופר, כאשר מתקרבים יותר מידי אל החלל. שני הפועלים הזרים שאנו ראינו בעבודה במפעל נראים מיומנים ביותר. “הם עובדים אצלי שנים, לוקח כשנה עד שפועל באמת מיומן בעבודה הזאת”.
אבל אלי מעדיף להדגים בעצמו את שיוף השופר.
יש האוהבים שופר בצורה ‘טבעית’ ומותרים את החלק המחוספס, ויש המעדיפים שופר משויף וחלק לגמרי. השיוף הסופי גם הופך אותו למבריק. זהירות: זה יכול להיות גם סתם לכה שקופה, ואז ההלכה היא שאם שכבת הצבע משנה את קול השופר הוא נפסל…
השלב הבא הוא יצירת הפיה, על ידי קדיחת חור בשופר. גם דבר זה צריך מיומנות, קודם כל כדי שלא להרוס את השופר בחורים מיותרים, ושנית כדי ליצור חור ופיה הקלים לתקיעה והמוציאים קול שופר מהודר. לרוב מחירו של השופר נקבע על פי פרמטרים אלו, למרות שלפעמים גם גודלו של השופר משפיע על המחיר.
את הפיות יוצרים בסניף של המפעל, בחיפה, אבל אלי מדגים לנו גם כאן, איך זה נעשה.
בקיצור, הבנו את התהליך, עכשיו אנחנו גם רוצים להבין איך נראים הפסולים השונים של השופרות, כפי שהם מובאים ב’שולחן ערוך’.
דבר ראשון מראה לנו בעל המפעל שופר שנסדק לרוחבו, בפחות משיעור שופר, שיוצר בסין. את הסדק סתמו בחומר כלשהו, או ממין שופר או שלא ממינו, או אולי בתערובת דבק. “העבודה הזאת היא רשלנית, ניתן לשייף את זה בצורה שלא יהיה ניכר לעין בלתי מנוסה שיש כאן סתימה בכלל”…
• אתם מתקנים חורים בצורה המותרת על פי ההלכה?
“בכלל לא. אין לנו גם את הידע לזה, ולא מתעסקים בזה בכלל”.
יצוין, שהמפעל מתהדר באישורי כשרות והשגחה מהשורה הראשונה.
אלי מראה לנו גם שופר ובו נקבים רבים שלא נסתמו.
על פי ההלכה, אפילו אם נשתנה קולו הוא כשר, אלא אם כן ניקב ברובו – וגם בזה יש פרטי הלכות וחילוקי דעות בין הפוסקים איך מחשבים את הרוב. על כל פנים שופר זה, מתוצרת של חברה אחרת, ניקב בשלב כלשהו, אך השאירו את החורים כמו שהם ולא סתמו אותם.
השופר הבא שהוא מציג לנו, גם הוא לא מתוצרתו, נסדק לאורכו. כפי שראינו בדברי ה’שולחן ערוך’, נסדק לאורכו פסול. הסיבה היא שיש חשש שתוך כדי התקיעות הסדק יימשך והוא ייסדק קולו. תווית ההשגחה על השופר כמובן לא קשורה לנושא, כי סדק כזה יכול להיגרם על ידי מכה גם זמן רב לאחר ייצור ומכירת השופר.
אגב, אלי מספר לנו שיש בשוק שופרות עם מדבקות מזויפות של כשרויות שונות ויש להיזהר ולקנות רק ממוכר מוסמך. במקביל, הוא מראה לנו גם שופר עם הכשר, בו הודבקה המדבקה על חור. אלמלא המדבקה השופר היה אכן כשר, עכשיו משנסתם החור על ידי מדבקת ההכשר הוא הפך לפסול…
השופר האחרון הוא שופר שנסדק לרוחבו ביותר משיעור שופר, שכנראה היה כשר, אלמלא שהיו סותמים את הסדק. קשה להניח שהיה ניתן למכור את השופר הסדוק בצורה זו, אבל עכשיו אחרי שסתמו אותו ולא ידוע במה סתמו אותו, הרי שרוב הסיכויים ששופר זה הפך להיות פסול.
לחנות המפעל מגיע יהודי, לדבריו בעל תוקע, כדי לרכוש שופר חדש.
“כבר קניתי שניים, עכשיו אני רוצה שופר חדש”, הוא מספר. לאחר ניסיונות תקיעה במגוון של שופרות הוא מוצא אחד לשביעות רצונו ומשלם את מחירו בלי למצמץ.
אשרי העם יודעי תרועה…
• ומה עם שופרו של משיח?
אלי מפתיע אותנו. הוא הולך לחדר אחורי וחוזר עם שופר של איל מרשים ביותר. “זה של איל בן שמונה או עשר שנים”, הוא אומר. “אי אפשר לתקוע בו בראש השנה כי הוא מדי גדול וכבד. אולי משיח יתקע בו”…
• והמחיר?
“לדבר כזה אין מחיר”…