1.
אני אוחזת בידי את השערים של שני המגזינים – ‘משפחה’ ו’בקהילה’ – ומנסה לחשוב מי מגיש לי צלילה מדויקת יותר אל אווירת האלול שנחתה על עולם התורה השבוע.
לדעתי – ‘בקהילה’.
בעוד שער ‘משפחה’ מציג תמונתו של יהודי, “העילוי שהופך לראש ישיבה”, בעיני, הרבה יותר קולעת התמונה בה מוצגים בחורי הישיבה רכונים על הגמרא, בהיכל ישיבה.
“מאות תלמידים ביפי עלומיהם, כשתילי תמר, יושבים צפופים על גמרותיהם ולומדים בחשק ונעימות ומתפלפלים ביניהם בהלכה, מתווכחים בחום ובהתלהבות בסוגיות החמורות בש”ס. מקשים, מפרקים, ומתרצים, עיניהם מזהירות ופניהם קורנים מזיווה של תורה” (כותרת המגזין, ‘בקהילה’).
אלול!
2.
גם את הסיפור של אלול הטוב ביותר מצאתי ב’בקהילה’ – הפעם בטור של הרב אריה לייב פפר, ‘דיבור המתחיל’.
“היה זה לפני כשלושים שנה, בסוף החורף, ראש ישיבת פוניבז’ הגאון רבי דוד פוברסקי זצ”ל שמע בחצר הישיבה קבוצה של בחורים מתרעמים על הנהגת שעון הקיץ כשהם מבטאים זאת באמירה ‘לוקחים לנו שעה!’
רבי דוד, רוח אחרת הייתה עמו: ‘נכון’, אמר לבחורים, ‘לוקחים לנו שעה. אבל איזו שעה לוקחים? שעה של אדר, ואיזה שעה מחזירים? שעה של אלול! הקלה היא בעיניכם?”…
אלול!
3.
סערת עוף ה’בראקל’ הגיעה השבוע גם אל דפי השבועונים החרדים.
אז אני לא יודעת האם רבן של קהילות מינכן ובזל, עם כל הכבוד לו ולידע אותו הוא מקפל במוחו, יכול להוות משקל מספק מול דעותיהם של הגר”מ שטרנבוך או רבה של של בני ברק הגרמי”ל לנדאו, ובכל זאת מעניין היה לקרוא את כתבתו של ישראל גרובייס ב’בקהילה’ – כתבה עם מי שמביט על הנושא “ממרומי פ”ג שנותיו”.
“אם עד לראיון הזה הייתי בטוח שהשלישייה הזו: רב, וטרינר וזאולוג, יכולים להיפגש רק בפתיחים של בדיחות עתיקות, כשפגשתי את דמותו המיוחדת של הרב ישראל מאיר לוידגר, מסתבר שכבר לפני עשרות שנים נפגשו התפקידים הללו באיש אשכולות אחד”.
האיש הוציא לאור ספרים על “כשרות ושחיטה”, מחזיק בתואר “וטרינר וזואולוג מטעם אוניברסיטת ציריך השווייצרית ומטעם האוניברסיטה העברית בירושלים”, כך שדעתו בהחלט מעניינת ומקורית.
סיפור חייו מעניין אף הוא, וגלגל אותו לקיבוץ שלעבים. “במשק הזה היו לנו לולים ורפתות. כאן למדתי להכיר את בעלי החיים, את האנטומיה שלהם ואת הזנים שלהם באופן בלתי אמצעי”. זה מה שהביא אותו להחלטה ללכת וללמוד ולהפוך לוטרינר וזואולוג, “שבקי גם בהלכה היהודית”.
לא תאמינו אבל אפילו הגרי”ש אלישיב זצ”ל התקשר פעם להתייעץ איתו. “שלום הרב לוינגר, איר האט אפשר א פאר מינוט?” – שאל, וביקש להתייעץ בנושא שקשור לכשרות.
אז אני לא באמת חושבת שמישהו חושב שאפשר לפסוק דעה בנושא ה’בראקל’ על פי דבריו בכתבה כזו או אחרת, אבל זה בהחלט מרתק.
4.
נכון שמדובר במשל שכל כולו נכתב מתוך רצון לחנך את כולנו במשמעותו של חודש אלול ובאפשרות לחזור בתשובה, להתחרט, ולזכות במחילה.
אבל למרות זאת, ראיתי טעם לפגם במשל שהביא צ’ שפיגלמן ב’יתד נאמן’ לצורך אותה מטרה חינוכית המופיעה.
שימו לב למשל:
“נפליג בדמיוננו חודשים ושנים קדימה ונתאר לעצמנו שראש ממשלה במדינה מזרח-תיכונית קטנה ומוקפת פרקליטים הועמד לדין באחד מאלפי תיקי החקירה שנפתחו נגדו. ראש הממשלה המשיך כמובן להכחיש את החשדות בכל תוקף. ‘לא יהיה כלום כי אין כלום’, הוא חזר ואמר, אבל מצעד העדים שזומן אל הדוכן לא בישר טובות וההוכחות המרשיעות החלו להצטבר בזו אחר זו.
כל התרגילים הערמומיים, כל התחבולות והתככים נחשפו לעיני כל באולם בית המשפט ושקריו של ראש הממשלה התגלו למרבה הבושה במלוא קלונם…במיוחד לאחר עדותו המרשימה של עד המדינה שהיה אחד האנשים הקרובים ביותר אל הנאשם ועתה גולל בפני בית המפשט והתקשורת השוקקת את כל העבירות והפשעים שהם ביצעו יחד במחשכים.
..ואכן, ביום הכרעת הדין לא היו הפתעות. ראש הממשלה הורשע פה אחד בכל סעיפי כתב האישום”.
הסיפור ממשיך. “יומו האחרון של ראש הממשלה כאדם חופשי הגיע”, וכאן גם נחשף שמו של הראש. “עם בוקר יצא נתניהו לעבר מעשיהו. בני משפחתו ליוו אותו בדמעות…הצלמים לא הפסיקו ללצלם אותו נכנס בפעם האחרונה למכונית השרד, שתוביל אותו לתקופה של ארבע שנים”…
סופו של הסיפור הוא שניתנה לו, לאותו נתניהו מהמשל, אפשרות לחזור בתשובה, הפרקליט הזקן הכריז באוזני התקשורת הנדהמת: “ראש הממשלה חזר בתשובה שלמה על מעשיו…התוודה באוזני על כל חטאיו, התחרט עליהם בכל ליבו וקיבל על עצמו בקבלה גמורה שלא לחזור עליהם שוב”.
ורק לי הריח המשל הזה בריח באושים? משל, הוא רק משל. הוא לא אמור להיות שווה לסיפור מציאותי, ובטח שלא לכלול שמות אמיתיים.
אז עם כל הכבוד למוסר ששואף כל כותב להרביץ בקוראיו בחודש אלול, יש עוד ערכים כמו “החושד בכשרים” ו”הוצאת שם רע”. שהרי, אשמתו של אותו נתניהו (כן, רק משל), טרם הוכחה, ואפילו משל לא הייתה.
5.
‘בין השורות’ תהה מדוע זה כבר השבוע השני כותב יוסף טיקוצ’ינסקי את הטור הפוליטי ב’יתד נאמן’ ומה אירע לכתב הוותיק אריה זיסמן (שבשבוע הקודם שמר על טורו ‘מקור נאמן’, אך השבוע לא מצאנו גם לא את הטור הזה).
בירור קצר העלה שזיסמן יצא לחופשה. ‘בין השורות’ מאחל לו חופשה נעימה, ותמיד טוב שיש מחליף שעושה יופי של עבודה.
ייאמר גם לשבחו של הכתב הוותיק, שלא חושש מתחרות ונותן לצעירים להוכיח את כוחם בעת חופשת הוותיקים. זה לא קורה בכל מערכת.
6.
נפתח בגילוי: דוד רוטנברג (העורך הראשי של אתר חרדים 10) אינו יועץ תוכן או עובד במשרה כלשהי במערכת ‘יום ליום’. כעת אפשר לעבור לשבחים.
את עיני צדו באופן מיוחד שתי כתבות בעיתון.
האחת – “שאלות הוראות ותשובות משולחנו של הגאון הגדול רבי דוד יוסף שליט”א חבר מועצת חכמי התורה”. לכאורה, כחבר מועצת לא אמור רבי דוד לתמוך ב’יום ליום’, גם לא לאשר פרסום שו”ת עמו. ובכל זאת, עובדה, העמוד מופיע, בתחתיתו אף מופיע מייל להמשך שאלות ותשובות.
הכתבה השניה – והיא מרשימה במיוחד, הפתיעה אותי פחות, אך בהחלט מהווה שיחוק ענק של ‘יום ליום’.
תחת הכותרת ‘יום ליום יביע אומר’ מגולל הרב ישראל מרגלית ראיון מרתק עם “נכדו חביבו הקרוב אליו (- אל הגר”ע יוסף זצ”ל. ש.ר.) הרה”ג יעקב סיני שליט”א”, ראיון שנערך עמו במכון ‘מאור ישראל’, המוציא לאור את ספרי הסב הענק.
לי אישית אין ספק שראיון עם הנכד החשוב, כמו גם עם הבן, הגאון רבי משה יוסף, המספר על ‘הפרויקט הבא’ (“כשיהיו דברים מוכנים נשמח להציע אותם בפני תלמידיו של מרן קוראי ‘יום ליום'”), הם מתן גושפנקה משמעותית לעיתון, שהיה כה חביב על מרן הגר”ע יוסף זצ”ל.
אז שאפו על ההישג.
7.
אינני יודעת מי הוא שבחר את הכותרת (המבריקה מבחינת קופירייטינג) ‘דור נטול כנפיים’ לכתבה על עוף ה’בראקל’ של ‘בקהילה’ (פרי עטו של יצחק פלדמן). לי, באופן אישי, היא צרמה.
ברוך ה’ זכה דורנו לגדולי ישראל המפארים את עולם התורה. מרן ראש הישיבה הגראי”ל שטיינמן לציבור הליטאי, גדולי האדמו”רים בעלום החסידי, חכם שלום כהן לציבור הספרדי, ועוד ועוד.
לומר על דורנו כי הוא “נטול כנפיים” – מזעזע בעיני. אז אולי לא זהו תפקידו של ‘בין השורות’ להטיף מוסר, ובכל זאת, באלול נוהג ‘בין השורות’ כמו באלול…
8.
קצת קשה לבחור השבוע את הכתבה הטובה ביותר, כי היו כמה כאלו.
אבל בכל זאת, הפור נפל, מבחינתי, על זו של הדס אפיק ב’משפחה’.
תחת הכותרת ‘עולם של תורה’ יצאה אפיק (לא באמת יצאה לטיסה, העבודה בוצעה בטלפון ומשום כך היא מפרכת ביותר בעיני, ומניסיון) ל”מסע חובק עולם בעקבות שנת הלימודים של משפחות חרדיות ברחבי העולם” – ושבה עם תוצאה מרתקת.
משפחת גלס בברוקלין שבניו-יורק סיפרו לה על “בית הספר של החסידות שלנו” (הגיעו לשם מישראל לצורך השתלבות בעסק המשפחתי); משפחת רוזנפלד ממונטריאול שבקנדה סיפור לה שהם “משתייכים לחסידות בעלזא, שרק היא לבדה מונה כאן כ-400 משפחות” (צורת לימוד מקורית, אין כיתות לתלמידות אלא כיתות למורות, לכל מורה יש כיתה שבה היא מלמדת לאורך כל שעות היום, הבנות עוברות בין הכיתות וכך לומדות את כל השיעורים); משפחת טוויל מסלטה שבצפון ארגנטינה סיפרה לה על הקהילה ה”לא גדולה” הכוללת גם “מטיילים מכל רחבי העולם” (הם חב”דניקים המפעילים את בית חב”ד המקומי, הילדים לומדים בבית ספר פרטי שאינו יהודי, אך בנוסף גם בבית ספר חב”ד בו לומדים “מרחוק”, באמצעות המחשב); משפחת בן כליפה מקראקס בונצואלה (המצב הבטחוני קשה, לא פעם מתבטלים הלימודים…”יש לעיתים קרובות הפגנות ברחוב ועוצרים את כל התנועה אז הילדים פשוט לא יכולים להגיע לבית הספר”; משפחת זולדן מציריך שבשווייץ, ועוד…
בין המרואיינים, אגב, גם משפחת דמן מאנטוורפן שבבלגיה. הכותבת מציינת זאת בגילוי נאות: “המוכר לכולנו כבעל הטור המשובח בעיתון”.
בהחלט כתבה מעניינת.
9.
גם ב’בקהילה’ יצא הפרשן הפוליטי יעקב ריבלין לחופשה, כאשר את מקומו ממלא השבוע כתב בשם חיים פריד – שבחר להקדיש את טורו לראיון עם סגן שר החינוך מאיר פרוש. בהחלט רעיון טוב לשבוע בו נפתחת שנת הלימודים בבתי הספר החרדיים לבנים.
הראיון עצמו קולח ומצוין, אני רק התקשיתי להסכים עם הקטע הבא, זה העוסק באפליה על רקע עדתי.
שימו לב:
“הסיבה המרכזית”, כך סגן השר פרוש, “היא לא העדתית אלא דתית… ביהמ”ש לפני שנה קבע שחייבים לומר שזו לא בעיה עדתית אם מנהל המוסד לא רוצה להכניס ילדה עם טלפון לא כשר”.
נו, באמת. איש אינו מדבר על אי קבלת בנות על רקע אי התאמה דתית. בנושא הזה כולם מסכימים.
אלא שכאשר מוסדות לימוד עובדים עם ‘סרגל צמוד’ של 30 אחוזי קבלת ספרדיות, קשה לומר שסגן השר צודק וכי רגליו נטועות בקרקע. איך שלא נשחק עם המציאות, הרי שברגע שנמלאה ה’מכסה’ כל בת נוספת לא תתקבל, תהא רמתה הדתית אשר תהא. והאם לא תהיה זו אפליה “על רקע עדתי”? לשים דברים בפי בית משפט כשמקצצים מכל הפסקאות הרבות שנאמרו בהיכלי בית המשפט, כולל בפרשת בנות עמנואל – זהו אבסורד בהתגלמותו.
הייתי מצפה מהכתב שישאל עוד כמה שאלות קשות אחרי פסקה כה קשה של פרוש. זה מה שאני הייתי עושה אילו הייתי מראיינת אותו.
אדוני סגן השר, אתה מצטט את בית המשפט, האם תוכל להיזכר בתקופה בה הפגנת ליד שערי כלא מעשיהו נגד פסיקת בית המשפט, שטען שמדובר באפליה על רקע עדתי? האם גם אז היית אומר למראיין משפט כמו “בית המשפט קבע שחייבים לומר שזו לא בעיה עדתית?” כי אי אפשר לקחת את דברי בית המשפט ולאמצם רק כאשר הם מוצאים חן בעינינו.
אדוני סגן השר, כל עוד ינהלו מנהלי מוסדות פנקסי ‘שלושים אחוזים’, חייבים לומר שהבעיה העדתית עדיין קיימת; כל עוד ינברו מנהלי מוסדות ויטלו לידם את “שלושים האחוזים המובחרים” של בני ובנות עדות המזרח ויפנו את גבם לכל השאר, כשהם שולחים אותם לסמינרים ספרדיים (אחרי שבררו את המובחרים והותירו להם את כל השאר) – הבעיה העדתית עדיין חיה, נושמת ובועטת.
לצערנו.
והיינו שמחים לדעת שגם לצערך.