• הרב שלמה בניזרי – כיהנת בשר בממשלות ישראל, היית משגיח בישיבת ‘אור החיים’ לפני כן, במשך שנים ארוכות היית במרכז הציבוריות הישראלית, בסופו של דבר נאלצת לפרוש מהחיים הפוליטיים בגלל התיק הפלילי. אבל היום, אתה חוזר לכיוון ההפוך, לתקשורת, בה נטלת חלק מרכזי כח”כ וכשר וכחלק ממפלגת ש”ס.
“בפוליטיקה הייתי 17 שנים. הייתי ח”כ צעיר, בן 31, אבל החלק המרכזי שלי היה הסברה וזה בעצם מה שהביא אותי אל הפוליטיקה. לדעתי, זה היה החלק החזק שלי, חוץ מהעשייה, במשרד הבריאות, במשרד העבודה והרווחה. רק תיקון קטן אתקן אותך, שזה נכון ששנתיים וחצי נעלמתי בגלל מעשיהו, אבל כשהשתחררתי התחלתי לשדר בתוכנית מאוד פופולארית ב’קול ברמה’, תוכנית בשם ‘חד וחלק’- אותה אני משדר במשך למעלה מחמש שנים. כך שהחזרה לעיתון זה לעיתונות הכתובה, שאני מודה מראש שזו לא המומחיות הגדולה שלי, המומחיות שלי היא יותר בדיגיטל, ברדיו ובטלוויזיה, אבל אני אוהב לעשות את זה.
אני אוהב תקשורת, מכיוון שאני מרצה בכל רחבי הארץ ואני מתמצא בהמון נושאים, הפרספקטיבה שלי מאד רחבה – דת, מדינה, פוליטיקה, מדע, חזרה בתשובה וגם החלק התורני, כך שיש לי כיוונים רבים, ובתפקיד העורך אני יכול בכל נושא שמתעורר להנחות את הכתבים, את התחקירנים, את הצוות – מה לשאול, מה לחפש, עם מי לדבר, מה לדבר, וזה נותן לי בינתיים סיפוק עצום. למרות שאני לא רוצה ‘להתבטל’ יותר מדי, כי חשקה נפשי בתורה”.
• אומר במאמר מוסגר שגם בשנתיים וחצי שהיית בכלא, פעלת, אמנם בנושאים שונים, אבל טיפלת, יחד עם האסירים, בבעיות שלהם, למי שקצת מכיר ומתמצא…
“גם טיפלתי בהמון בעיות, הייתי מתקשר למשרדי הממשלה, לחבריי בש”ס, ועשינו הרבה דברים יפים. עזרתי המון לאנשים, וזה חוץ מהחלק התורני בו נתתי לא פחות מ-900 שיעורים. לימדתי, חיזקתי אנשים, זה היה המוטו שלי – 900 שיעורים, יום ולילה הרבצתי שם תורה, לא התבטלתי דקה אחת”.
• בוא נדבר על התפקיד החדש. אמרת שאתה מודה שאתה לא כל-כך מכיר את העיתונות הכתובה – אתה לא חושב שזה משהו שעלול לעמוד לך לרועץ?
“קודם כל אני לא קורא הרבה עיתונים, אני מודה. זה ביטול תורה עבורי. אני כותב ספרים תורניים ומרצה בכל הארץ, ומנצל את הזמן לתורה, אבל אני מעודכן, מעודכן בכל החדשות ובכל מה שקורה. כמו שאמרתי, אני יותר חזק בתקשורת דיגיטאלית, בדיבור, בדברור, אבל כפי שאמרתי לך, להיות עורך של עיתון זה לא לכתוב, אני לא אמור לכתוב מלבד מאמר המערכת המרכזי שזה לא בעיה בשבילי.
אבל לתת את ההוראות, לתת את הכיוון ואת הטון במערכת העיתון, ואני הרי לא יושב לסדר את הכותרות ואת העמודים, אני משאיר את זה לצוות, כלומר אני משהו כמו עורך-על, לא עורך טכני שיושב ומדפדף ועובר על כל שורה. אני בונה את המדיניות של העיתון, תחקירים, דברים מרכזיים שצריך, להכניס עוד אנשים לעיתון, לשנות את פני העיתון, להפוך אותו ליותר מעניין, ליותר אטרקטיבי – זה אני מיישם מהכישורים האחרים שיש לי בתחומים אחרים, ואדרבה, זה זן חדש בעיתונות, שמישהו חוצני כזה שאינו כתב בשום עיתון ישתלב במערכת – זה יכול לצאת מאד חדיש ומאד מעניין”.
צילום: Abir Sultan/ Flash90
• דיברת השבוע על חבריך בש”ס עמם פעלת גדולות ונצורות, ואני מנסה להבין האם זו בעצם הכרת התודה – לקחת עיתון שבמשך שנים ראשי ש”ס לא כל-כך אהבו אותו, או יותר נכון יו”ר ש”ס אריה דרעי לא כל-כך אהב אותו, לא ממש עודד את העיתון, כך לפחות לדברי הבעלים ששוחחה איתנו בחרדים 10, המו”ל נעמה עידן. היא העלתה טענות שאפילו מודעות אבל מטעם תנועת ש”ס לא פורסמו בעיתון – אז זה לא ‘אצבע בעין’? איזו שהיא כפיות טובה? עזרו לך, שיתפו איתך פעולה, ופתאום אתה החבר הוותיק בא ובוגד בהם והולך יחד עם ‘העיתון הסורר’?
“טוב, אודה שרק השבוע נודע לי שאריה דרעי היה מנותק מהעיתון. כי מי שראה את הכותרות של ‘יום ליום’ בשנים האחרונות הבין שזה ‘עיתון של דרעי’ ושל ש”ס, אז הופתעתי שדרעי כל-כך לא היה מעוניין בעיתון, לא ביקר ולא היה אכפת לו מגורל העיתון. לא הייתי מודע לכל זה. מלבד זה, הגעתי ל’יום ליום’ כי הבהירו לי שזה לא הולך להיות עיתון נגד ש”ס.
אשת עסקים רכשה עיתון, והיא רוצה שאערוך, השם נשאר אותו שם שנקרא ‘יום ליום’. אני לא באתי פה לעשות עיתון נגד ש”ס, אם ש”ס היו מזמינים אותי לערוך את העיתון שלהם וישלמו לי אין לי שום בעיה, הייתי הולך לעבוד אצלם. כלומר, לא באתי לפה מתוך אידיאולוגיה, אלא פשוט מאוד – אני כבר חמש וחצי שנים לא עובד, יש לי פנסיה, אני לא מתלונן, אבל הציעו לי עבודות ותפקידים, מנכ”ל ותפקידים עם הרבה כסף ולא הסכמתי כי זה היה גורם לי לביטול תורה, ואמרתי לעצמי שאני לא הולך לשום עבודה שתוציא אותי מהתורה. אני חשקה נפשי רק בתורה.
אבל פה קיבלתי אופציה שאהיה עורך, את רוב העבודה אעשה מהבית דרך פקסים, מיילים והנחיות, מידי פעם אגיע כמובן לעיתון, ואתן את כל ההנחיות מלמעלה, אבנה את כל המערכת, את העיתונאים – אבל! גם אוכל להמשיך ללמוד תורה בלי בעיה, לכן הסכמתי.
אין לי שום ויכוח פה עם אריה דרעי או עם מישהו מש”ס. קודם כל אף אחד לא עשה לי שום טובה, הייתי בש”ס אחד מהח”כים הפעילים ביותר, לא הגעתי לשם בזכות אף אחד, הגעתי לשם בזכות הרב אלבז ובזכות הרב עובדיה יוסף זצ”ל. הם בחרו בי, ואף פוליטיקאי לא הביא אותי לשם.
אף אחד לא עשה לי טובה, עבדתי שם יום ולילה, נלחמתי עבור ש”ס, עבור הח”כים בש”ס, נלחמתי את מלחמתו של הרב עובדיה יוסף, הסתבכתי בשל כך פעמים רבות בתקשורת והפרקליטות רדפה אותי בגלל שלחמתי למען התנועה ולמען עולם התורה, כך שאף אחד לא עשה לי טובה.
זה לא שאני לא בקשר עם ש”ס, אני עד היום בקשר עם הח”כים של ש”ס, אבל מעולם לא ביקשתי טובה בשביל עצמי. כל מה שאני פונה זה בשביל מצביעי ש”ס שפונים אלי, שעדיין משום מה רואים בי כתובת. הם פונים אלי ומבקשים ‘תעזור לנו’ – ואז אני מרים טלפון לנציגי ש”ס, שלשבחם ייאמר שהם מסייעים ונענים לבקשות שאני מעביר אליהם.
אבל שיהיה ברור, אני לא ישבתי פה ותכננתי איך אני הולך עכשיו לפגוע בש”ס או באריה דרעי. זה ממש לא ככה! הבעתי בהתחלה התנגדות, אמרתי שיכול להיות שזה נגד ש”ס, הלכתי ושאלתי וביררתי אצל תלמידי חכמים חשובים שביקשו ממני שלא להזכיר את שמם אז לא אזכיר – והם אמרו לי שאין בזה שום דבר נגד ש”ס.
צילום: Yonatan Sindel/Flash90
‘יום ליום’ זו המצאה של הרב עובדיה יוסף ושל ש”ס, ואם המדיניות היא לתת במה גם לש”ס ולא לתקוף את ש”ס, אתה יכול ללכת וזה בסדר גמור, אז אני רגוע בקטע הזה. ודרך אגב, אני אצביע בבחירות הבאות לש”ס, ואעזור לש”ס. אלא אם כן יתפתחו עד אז דברים שלא ימצאו חן בעיניי, זה משהו אחר. אבל היום אני ש”סניק גמור, לחלוטין!…”
• אני מנסה להבין. אתה מדבר על זה שקיבלת תמיכה של רבנים, וזה עיתון שבסופו של דבר מרן זצ”ל ייסד אותו – כשאתה מסתכל על מסע הדה-לגיטימציה שעושים ל’יום ליום’, אתה חושב שזה משהו הגיוני? אתה יודע, בסופו של דבר בבחירות אמרו שאסור להקים מפלגה אחרת, כי ‘אבא מסתכל מלמעלה’ – עיתון כן מותר להקים?
“האמת שהטענה הזו עלתה גם בליבי, ואמרתי שעצם זה שבאים ומבטלים מפעל שמרן הקים אותו, הוא הדין שיקום מישהו אחר ויעלה בדעתו להקים מפלגה אחרת. אני מסכים לטיעון הזה, ולדעתי זו הייתה טעות גמורה! ובפרט אחרי שאני שומע מהמנכ”לית והמו”לית נעמה עידן, שאומרת לי שהיא הציעה לדרעי ‘קח מנכ”ל, קח עורך, זה עיתון שלך’, והייתה התנגדות – אלא אם כן דרעי יכחיש את זה, אני לא יודע – אני חושב שזו הייתה טעות.
זה סתם יוצר מדנים ומחלוקות, הציבור לא אוהב את זה, לציבור נמאס מכל המחלוקות האלו, נמאסו כל המלחמות, כל הפסילות – די! מספיק! הציבור רוצה אחדות! דרך אחת! אז מה הם אומרים לי עכשיו? יש שני ש”ס? יש שני עיתונים? יש שני מרן’ים? זה כבר נהפך לבדיחה, לחוכא ואיטלולא!
הציבור רוצה אחדות, הציבור מאס במלחמות. ואני אומר שוב – בעיתון הזה אני לא הולך להילחם בש”ס ולא הולך להיות בעד ‘יחד’, אני הולך לעשות עיתונות, להביא אינפורמציה לציבור, אם צריך לבקר את מי שצריך לבקר – אני אבקר, אבל אני חושב שמישהו פה צריך להתעשת. ולא אחד. כמה צריכים להתעשת.
גם רבנים, גם תלמידי חכמים, צריכים לקום ולומר: ‘מספיק’, ‘אתם הורסים אותנו עם כל המלחמות’, לכל אחד יש את השנאות ואת המלחמות האישיות שלו, זה כשאתה אדם פרטי, אבל כשאתה איש ציבור יש עליך אחריות ציבורית גדולה מאד, ואם לא תטלו אחריות, תטביעו את כל האונייה יחד איתנו! והקול הזה, אגב, הוא לא קול בודד שלי, אלא קולו של כל הציבור! אני אומר לך – הציבור ממש מאס בכל המלחמות האלו!…”
• אני שומע בקולך, הגם שלא הזכרת אותו בשמו המפורש, ביקורת על אריה דרעי, שבעצם מוביל את הציבור לאיזושהי מחלוקת, אם זה בהקמת העיתון וכו’…
“תפרש מה שאתה רוצה, אני רק מזכיר לך שיש כל-כך הרבה אנשים שנמצאים בתוך המחלוקת הזו, כל כך הרבה רבנים שקשורים לכל הדברים הללו – אז אני חושב שאתה לא מפרש נכון. אני מדבר על כולם! אני לא מדבר על אדם פרטי או על אריה דרעי. יש פה מחלוקת, והיא לא ‘אריה דרעי עם עצמו’, אלא אני כולל את כולם. ואם גם אני נכלל, אז גם אני. גם אני צריך לחזור בתשובה, ואין לי בעיה עם זה…”
נעמה עידן. צילום: באדיבות המצלם
• כשאנחנו מדברים על העיתון ועל השינויים, בוא נדבר קדימה – איך מתכוונים לנהל אותו ואיך מתכוונים לבצע בו שינויים? שינויים ראשוניים אנחנו רואים, אם זה מבחינת המוסף שעובר פרמוט יותר בדמותם של מגזינים כמו בשבועונים, ואם זה בהכנסת תמונות של הראשל”צ הגר”ש עמאר שבמשך שנים לא הופיע בעיתון. אתה יכול לפרט לי קצת על התוכניות?
“לגבי אי הכנסת רבנים, כפי שהיה עד היום, אין כזה דבר! העיתון הוא לכלל הציבור וזה לא עיתון מפלגתי, ואף אחד לא ייתן לי הנחיות. זה עיתון למשפחה. ראית ש’בקהילה’ פוסל מישהו? רב? ‘משפחה’ פוסל? אף אחד לא פוסל שום דבר, גם פה לא נפסול.
זה עיתון שאמור לפנות לכלל הציבור ולאו דווקא לציבור מסוים. אני רוצה שכולם יקנו את העיתון הזה. אני לא מצליח להבין איך אפשר לפסול רבנים, גדולי תורה, תלמידי חכמים – ובטח רב כמו הרב עמאר! למה לפסול? למה לא לתת במה לכולם? זו דרך תורה? לפסול רבנים? אז בקטע הזה אני אומר שכולם יקבלו במה, בלי יוצא מן הכלל.
דבר נוסף, כפי שאמרת, אני רוצה לעשות כל שבוע לפחות תחקיר אחד לטובת הציבור – אם זה בנושא של המקומות הקדושים, שאני מקווה שכבר השבוע זה יכנס, אם זה בנושא של תשלומים בתלמודי התורה, בתי יעקב וכל המוסדות – האם עושקים את ההורים? האם ההורים נופלים תחת הנטל? ובעוד נושאים, כמו כשרויות ועוד, הכל לטובת הציבור. כלומר לא רק תחקיר ונגמר, אלא יהיו לנו מעקבים כך שזה יהיה תועלתי.
אני רוצה גם לשמוע מה הציבור אומר, שהציבור יקרא, יפנה אלינו, יעלה נושאים. תהיה דינמיקה בין ציבור הקוראים לעיתון. אין לנו, הציבור הספרדי, עיתון שמדבר אלינו. אין כזה דבר. יש לך את כל העיתונים האחרים, אבל לציבור הספרדי אין בית, ואני רוצה שהעיתון הזה יהיה לו לבית, כמו העיתונים האחרים שהצליחו”.
• אשאל אותך שאלה קצת מורכבת, כי מצד אחד אתה לא עוסק בפן הטכני, אבל מצד שני אתה מעוניין שהעיתון הזה יצליח: חלק מהמנויים עד היום היו של עובדי רשת החינוך התורני. כל מורה, כל עובד ברשת החינוך עשה מנוי – בהוראת הרב עובדיה זצ”ל – וזה ירד אוטומטית מהמשכורות שלהם. היום זה נגמר. אז, יש סיכוי למנויים חדשים לעיתון הזה? כי אתה יודע, בסופו של דבר זה לא עיתון של ש”ס, וקצת יותר קשה להביא את הציבור הספרדי, יותר מאשר הציבור האשכנזי, לחתימה על מנויים. יש סיכוי לעיתון הזה?
“תראה, ברוך ה’ מתחיל גל של מנויים, אנשים רבים מתקשרים אלי ואומרים שבגלל שאני נמצא שם הם רוצים לעשות מנוי לעיתון. אני מקווה, ואני קורא באמת לכל אלה שנמצאים ברשת והמנוי שלהם אמור להיפסק, שיחדשו את המנוי שלהם. הם ייהנו, ירגישו בית ובמה, זה יהיה עיתון מאד מעניין ולאו דווקא מפלגתי.
צילום: Uri Lenz/FLASH90
אם הם רוצים לעשות גם מנוי ל’הדרך’, אדרבה, תבוא עליהם הברכה. אני אינני חפץ ברעתו של אף אחד ואינני נבנה מחורבנם של אחרים. זו המדיניות שלי, ואני מקווה מאד שכולם יישארו ב’יום ליום’. אני מבטיח להם דבר אחד: יהיה מאד מעניין. מי שמכיר את הישירות שלי יודע שאגע בהרבה דברים שהרבה פוחדים לגעת בהם. אפתח את הנושאים, ואביא כמה שיותר נושאים מעניינים.
גם כותבים חדשים. כלומר, מי שחושב שיש לו מה לכתוב ומנעו זאת ממנו עד היום שיפנה אלינו ואני מבטיח להשתדל לשלב אותם”.
• בעיתון ‘הדרך’ מספרים לנו הרבה על הדרך שאנחנו אמורים לצעוד בה, ועל הגאווה הספרדית, כשמי שעומד בראש המערכת הוא עיתונאי אשכנזי, לצד כותבים אשכנזים שמפמפמים על ש”ס ועל גדולתה ועל החזרת עטרת יהדות ספרד – זה משהו שנראה נכון בעיניך?
“זו שאלה שצריך להפנות אותה ל’הדרך’. הדרך שלי היא לקבל כל כותב שיכול לכתוב, ואני יכול לומר לך שברשימת הכותבים ב’יום ליום’ יש גם מזרחיים וגם אשכנזים וגם נשים וגם רבנים וגם תלמידי חכמים – כולם כותבים, וכל מי שיכול להביא את הסחורה הטובה יביא. אני חושב שיש כתבים מצוינים שנפגשתי איתם והם ספרדים ועושים עבודה מצוינת”.