משפטנים בכירים החזיקו את ראשם למשמע גזר הדין שהוגדר כמוגזם ותמוה: שש שנות מאסר לאדם במצב רפואי קשה – שלא לקח שקל לכיסו.
התמיהה מכוונת בעיקר לשאלה המנקרת: איך לא מצא השופט דוד רוזן סיבה, ולו אחת, להקל בעונשו של אורי לופוליאנסקי; איך רוזן נכנס לאולם כבכל יום עבודה רגיל, ובחצי חיוך משווה את עונשו של לופוליאנסקי לעונשו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, על כל המשתמע מכך.
נראה כי רוזן מנסה לאמץ את הגישה האמריקנית, המחמירה מאוד בעבירות כלכליות, אך אי אפשר להתעלם מחוסר החמלה ושוויון הנפש שהציג השופט בגזר דינו. המילים היפות העוטפות את גזר הדין, שנאמרו במהלך כל המשפט על לופוליאנסקי, גם על ידי השופט רוזן עצמו, נאמרו למראית עין בלבד – וברגע האמת השופט מפנה כתף קרה ופוסק לחומרא.
עורך הדין הפלילי ששי גז אמר היום: “אין מקום לגישה כזו בארץ היהודים. כאן הגישה צריכה להיות עם איזון ראוי, עם גישה מרחמת לאיש שעשה כל-כך למען אחרים”.
עורך הדין אבי חימי, מומחה למשפט הפלילי, אמר: “זהו מקרה קלסי לחנינה, לתשומת ליבו של הנשיא הנכנס”.
כעת פרקליטיו של לופוליאנסקי שוקדים על הגשת הערעור – וכאן, ככל הנראה, יפתח הדיון מחדש: לא רק חומרת העונש ומצבו הבריאותי ידונו, אלא עיקר הדיון ייסוב בהרשעה גופא.
לדוגמא, השופט סירב להתייחס לעובדה כי הפרויקט אושר בכלל בוועדה המחוזית, כך שללופוליאנסקי כיו”ר ועדת המשנה המקומית לא היה חלק משמעותי בקידום הליכי הרישוי. מעבר לכך, השופט בהכרעת דינו לא התייחס לסתירות המהותיות שהתגלו בעדות שכנגד לופוליאנסקי, ואף לא הזכיר את מה שהוא עצמו טען במהלך הדיונים באומרו: “אני לא מבין איך לופוליאנסקי קשור בכלל לתיק הזה?”
מעניין לראות את התקשורת הכללית מחבקת את לופוליאנסקי. אפילו בין אותם אלו שעמדו בראש המקטרגים כנגד נאשמי פרשת הולילנד, שוררת תרעומת ותמיהה גדולה כנגד גזר הדין.
כך, למשל, העיתונאי יואב יצחק, מי שחשף את פרשת הולילנד ולא חסך משבט לשונו נגד שאר המורשעים, כתב לשופט את המילים הבאות: “לח”מ הייתה החובה והזכות לחשוף את פרשת הולילנד. ודווקא מכוח זאת, מתכבד הח”מ לקרוא לכבודו: להקל בעונשו של לופוליאנסקי. זה בדיוק המקרה שיש לתת יד למורשע ולנקוט בעניינו מידה רבה של חסר ורחמים.
“בעיקר בגלל מצבו הרפואי, המסכן את חייו, ובזכות תרומתו העצומה למאות אלפי חולים בישראל. למען יידע כל אדם בישראל: בבואו לגזור את הדין, נדרש שופט למצות את הדין עם המורשע תוך התחשבות בזכויותיו. בשום מקרה לא התיר המחוקק לגזור עונש מוות בגין עבירת שוחד”.
בין הטיעונים לבקשתו, מפרט יצחק חמישה עניינים מרכזיים: בזכות מפעל החסד שהקים – ‘יד שרה’, שסייע במשך עשרות שנים למאות אלפי חולים בישראל. אין צורך להכביר ולפרט; בגלל מחלתו הקשה, המסכנת את חייו בעודו חופשי, קל וחומר אם יישלח לכלא (שאינו ערוך לספק טיפול רפואי מתאים); הכסף שניתן כשוחד הוזרם ל”יד שרה” ומימן, בסופו של דבר, הגשת סיוע וציוד לעשרות אלפי חולים; לופוליאנסקי לא קיבל לידיו ולא נהנה, באופן אישי או פרטי, ולו משקל אחד; בניגוד לרבים אחרים שהקימו מפעלי חסד וניצלו מעמדם לתועלתם – לופוליאנסקי ובני משפחתו התנהלו בדוחק ובצניעות ואף תרמו מכספם. הוא ובני משפחתו לא השתמשו ב”יד שרה” לצבירת נכסים אישיים.
אך יש משפטנים שסבורים כי דווקא בשל מאמרו המפורט של יואב יצחק, והגיבוי החיובי שקיבל לופוליאנסקי מעיתונאים רבים, השופט רוזן התקשה ליישר קו עם דברים שנאמרו בתקשורת – ולכן החמיר.
על פי הדברים של יואב יצחק – כאמור חושף פרשת הולילנד – לופוליאנסקי לא לקח דבר לכיסו, מה שאכן הוברר גם בהכרעת הדין. משכך, לדעתו, על פי כללי הפסיקה, אין כל אשמת שוחד. לכל היותר ניתן לטעון לניגוד עניינים או להתנהלות בלתי תקינה ואלה הטענות שיעלו בין היתר בערעור שיוגש לבית המשפט העליון.