דרוש משקיע: מטורפי הווטסאפ בעד מחבלים

דרוש משקיע? לא. לא התבלבלתי. אין זה הטור העסקי שלי של יום חמישי (שיעלה גם הוא בעז”ה היום)‏. יום שלישי האחרון תפס אותי בלי מצב-רוח. בכל פעם שתפסתי את הבלקברי כדי לכתוב טור על מצבם העגום של החטופים, הגיעה הודעת ווטצאפ בהולה על שיחרורם במבצע הירואי. מה שהביא אותי להתרוממות הרוח ורצון עז להתפרק על המקלדת ולהלל ולשבח את בורא עולם על רוב חסדו.

אבל אז הגיעה הודעה סותרת על מותם (ח”ו) של החטופים והבלקברי נשמט מידיי…

ואז הגיעה הודעה ‘תחת צו איסור פרסום’‏ (!!) עם הכותרת המשכנעת ‘חסוי’ (!!) על איתור מקומם של החטופים.

ואז… לא אלאה אתכם. כולנו קיבלנו את אותם הודעות. ואת כולנו הן טילטלו בין תקווה לייאוש, בין אמונה לחידלון.

אבל אשמים אנחנו

שדרן רדיו חרדי ידוע, העלה בתכנית הצהריים שלו “בעלים” גאה של 50 קבוצות ווטצאפ וניסה יחד איתו, מעל גלי האתר,‏ להבין למה לעזאזל מפיצים שמועות והודעות מצוצות מהמקלדת. מלבד העובדה שהוא לא ענה כלום, ומה שכבר כן נאמר לא היה לעניין, עלתה התשובה הכואבת, בעיקר ממה שהוא לא אמר.

“אבל אשמים אנחנו”.

‏התגובות על אותו ראיון היו רבות. “תפסיקו לבזבז זמן על קבוצות” “מי צריך את הקבוצות האלה” ועוד רבים וטובים. טובים יותר או טובים פחות.

ואני אומר; “אבל אשמים אנחנו”.

מה לעשות? קבוצות הווטצאפ כאן איתנו. חיות נושמות ובועטות. הן צורך קיומי (כגון קבוצת משפחת כהן, המחליפה מתכונים ומסדירה אחת ולתמיד את התורות באירוח אצל אבא ואמא). הן צורך ממשי (כגון קבוצת “מונדיאל ייייייאלה ביתררררררר” המסכמת את עיקרי סוגי הפיצוחים והאלכוהול שנצרכו על ידי חברי הקבוצה במקבץ השידורים האחרון). והן צורך אמיתי (כגון קבוצת “גלגלי עזר” של עזר מציון או קבוצת “צוות 43” של איחוד הצלה שבו מזניקים כוננים או מדווחים על השתלמויות).

בלי אינטרנט וטלוויזיה

אני לא חושב שאפשר לצאת בקול קורא ולסגור אותן.

אני לא חושב שאפשר להתנער מהעובדה שללא טלווזיה ואינטרנט זמינים, אין כל דרך אחרת להשביע את רעבונם הבלתי נדלה של משועממי המגזר.

אלא שעל זה בדיוק יש פתגם באנגלית:

if you cant them, join them…..

ובתרגום חופשי: אם אתם לא יכול לנצח אותם, תחבור אליהם….

אני קורא לכולנו: חברי קבוצות הווטצאפ למינהם. הקיאו וגנו מיידית את כל “מעתיקי השמועה”‏! קיבלתם הודעה על שמו ותפקידו המדוייק (כביכול) 96 שניות לאחר קביעת המוות (ר”ל) בתאונה ב04:48 לפנות בוקר? אל תעבירו אותה הלאה! רוב הסיכויים שהשם לא נכון. וגם אם כן, 100% שהאלמנה של ההרוג עדיין ישנה שנת ישרים בבית, ולא יודעת שמעכשיו החיים שלה יהפכו לגהינום.

מה הרווחנו כשקיבלנו הודעה מלאה בפרטים עסיסיים שקרתה כרגע בשידור חי, ועתידה להרוס למישהו אחר את החיים? מה הרווחנו אם נעביר אותה הלאה (והלאה והלאה והלאה‏….) מלבד מאיזושהי התרוממות רוח לשבריר שניה, על כך שאנחנו היינו הראשונים להעביר את ההודעה מקבוצת נעייס אחת ל- 4 קבוצות נעייס אחרות…

וואלה! היינו ראשונים! כן. איזה הישג.

חיות ווטסאפ תמורת מחבלים

כך, קמה לה שכבה גדלה והולכת שמצפצפת על הלכות לשון הרע, ששמה בנפטלין ‏את הרגישות המינימאלית של “בין אדם לחבירו”, וזורקת מהחלון כל היגיון.

העברתי ראשון את ההודעה! וואו! (ממש).

אבל אשמים אנחנו.

בידינו הדבר, חברי הקבוצות. קיבלתם הודעה מהסוג שעתיד לצער או להרוס חיים של מישהו אחר? במקום להזדרז ולבצע העתק הדבק בידיים רועדות מהתרגשות. הגיבו לכותב הנכבד (או מירב הסיכויים למעתיק הנכבד), והציעו לשאר חברי הקבוצה להמשיך את חייהם בטוב ובנעימים ולא ליפול לאותו כישלון נוראי.

אני מבטיח לכם. התרוממות הרוח שתרגישו אחרי כתיבת “הודעת עצירה” שכזו, תלווה אתכם הרבה יותר זמן, מהתרוממות הרוח שהרגשתם עד היום בהצלחת המבצע ההירואי של העתקת הודעה מועתקת לקבוצה אחרת שתעתיק אותה הלאה.

ותאמינו לי: אם יבוא יום, ואפגוש באופן אישי את מי שכתב במו ידיו את ההודעה ההיא על חילוצם של החטופים‏ (והלוואי שאכן נזכה לכתוב הודעה אמיתית שכזו בעתיד), או לחילופין, אם אפגוש את מי שכתב את ההודעה על מותם (ר”ל עפרא לפומיה), אמליץ למערכת הביטחון שלנו להחליף אותו תמורת מחבלים בחילופין שבויים הקרובה עם החמאס.

ונקודה לסיום

הטור הראשון שלי באתר חרדים 10 היה על המשפט האומלל של אורי לפוליאנסקי. ותוך כדי כתיבת הדברים היום, הגיעה ההודעה על גזר הדין המעוות שלו: 6 שנים בפועל ועוד שנה על תנאי. מאחר שאני מכיר את האיש, אני מניח שהוא יישב עוד שנה בכלא, שכן הוא ימשיך לעשות מעשי חסד, ואליבא דהשופט רוזן, זו עבירה פלילית. ומשיח יבוא ויגאלנו מכל צרותינו וישחרר את החטופים בריאים ושלמים

במהרה ובימינו אמן כן יהיה רצון.