לקראת תשעה באב תשע”ז, כינס המגיש מנחם טוקר בתוכניתו ‘טוקר בשישי’ המשודרת ‘ברשת’ פאנל.
מנחם טוקר: שרי, מה תפקידה של התקשורת הדתית והחרדית בנושא הזה של אהבת ישראל במשך כל השנה?
“כששאלת את השאלה התחלתי להיאנח. אתה יודע, תקשורת מחברת? תקשורת בדרך כלל עושה את ההיפך, מה לעשות. ובפרט כשאנחנו מסקרים פוליטיקה, ככתבת פוליטית, זו לא זירה של אהבת חינם יומיומית. אתה מסתובב בכנסת והחברים שם לא ממש מתים האחד על השני. גם בתוך הסיעות, וגם בין הסיעות. אפילו בתוך הסיעות החרדיות, שכביכול אנחנו מצפים מהם שתהיה שם אהבת חינם – לא, אני לא מוצאת את זה”.
טוקר: אז איך בכל זאת את מוצאת אפשרות לאהבת חינם? סתם דוגמה ניקח: לפיד וליצמן. בואי נראה את שניהם מתחברים, ואז אולי נלמד מהם.
שרי: “בוא נתחיל בשלב לפני זה – החיבורים של יאיר לפיד והתקשורת החרדית. וכשאתה אומר לפיד, הייתי העיתונאי החרדי הראשון כשהעזתי להציב מולו מיקרופון ולראיין אותו. וחטפתי על זה טוקבקים, אתה לא רוצה לדעת איזה. כי באמת, כאילו, שרי רוט מראיינת את יאיר לפיד, ‘צורר היהודים’, ‘עוכר ישראל’, ‘אנטיוכוס’… וכל מה שנהגו לקרוא לו במהלך הקדנציה הקודמת”.
טוקר: חלילה.
שרי: “אני אומרת את זה כמובן במרכאוןת… והנה היא באה ושומעת אותו, והאמת היא שכשהגעתי לא ממש ידעתי על איזה סגנון אלך בראיון הזה וחשבתי שיהיו שאלות מאד מאד תוקפניות. וכשראיתי אותו, חשבתי לעצמי, רגע, אולי נלך על גישה שמזכירה יותר רב חב”די, למרות שאני לא חב”ד. אמרתי לעצמי, בואי ננסה לשמוע אותו, ובאתי ודיברתי איתו דברים בנינוחות, שאלתי אותו, ככה דוגרי, אם הוא לא חושב שהוא החמיץ אותנו. הוא לא בא לישיבות שלנו, לרבנים שלנו, לראות אותנו”.
טוקר: מה הוא אמר?
שרי: “הוא כזה חשב ואמר, ‘את צודקת’…ויש את זה מתועד, זה היה מול מצלמה, וזה לא משהו שהוא ביקש אחר כך לצנזר… פרסמנו את כל מה שהוא אמר בלי שום צנזורה. אז היו אחר כך בטוקבקים, וגם אנשים שפגשו אותי וטענו: טוב, לא חכמה כשהוא באופוזיציה, ואין לו כלום, והוא כזה נעבאך, מה החכמה להגיד ‘את צודקת’. בואי נראה אותו אם הוא היה היום במעמד”.
טוקר: אבל את ראית בזה משהו כן?
שרי: “אני כן. אני רואה במהלך השנים שחלפו מאז, שנתיים וקצת יותר, אני רואה תהליך של התקרבות שלו. אז אני לא אומרת, מידי פעם מבליח ל’יש עתיד’ איזה חוק אנטי חרדי, ואנחנו העיתונאים, ובעיקר העורכים, אוהבים לעשות את הכותרות של ‘הנה שוב יצאה להם שנאת החרדים’. להגיד לך שאני כעיתונאית אוהבת את זה? לא.
“אבל העורכים לא ממש מתייעצים איתנו כשהם ‘עושים כותרות’. אנחנו לא יכולים להתערב להם כי אתה צריך למשוך את הקהל לקרוא, אין מה לעשות. וזה נכון ש’יש עתיד’ נבנתה, ועדיין נבנית, על זה שהיא… נגדנו…לא שונאת אותנו, אבל היא לא ממש איתנו. לא רואה איתנו עין בעין, יש לנו פערים בהשקפות העולם”…
טוקר: אבל את מרגישה שמשהו שם זז.
שרי: “אני חושבת שמשהו השתנה. כן. אני חושבת שיש איזו שהיא התרככות”.
טוקר: גם מהצד החרדי?
שרי: “זהו. אז כשאתה אומר ליצמן, לא. כי ליצמן ממש לא אומר לו שלום במסדרונות. כלומר, יש קצוות. יש את מוזס, שממש מתחבק איתו, ומספר לו על הסבים המשותפים, וויז’ניץ…וכל מיני. מוזס תמיד אוהב להתחבר. וליצמן ממש לא אומר לו שלום. ובכל פעם, על כל הצעת חוק קטנה, הוא טוען, הנה תראו צדקתי. שוב יצא לו הלפיד החוצה. והיו המון דיבורים על העניין הזה וליצמן מאד מתעקש על זה. למשל כש’יש עתיד’ פנתה לבג”צ בנושא חוק הגיוס, שהוא באמת ציפור הנפש של כולנו. אנחנו לא רוצים שיגייסו את הילדים שלנו…”
•
טוקר: מה זה תשעה באב בשבילך? איך משיגים את אהבת ישראל?
שרי: “אני לא חושבת שצריך להיות פרויקטור בשביל לעשות אהבת חינם. וכן, תשעה באב שם לי את הזרקור על הדבר הזה.
“אני זוכרת את עצמי בילדותי גרה בבניין בקרית אתא שיצאו ממנו רופא בכיר, ד”ר בני פאר, חילוני; אייל פיס, חילוני גם הוא, מפקד סטי”ל לשעבר בחיל הים; עפרה חמו אטיאס – שופטת דתית לאומית בבית המשפט המחוזי בחיפה, עיתונאית חרדית…
“ואני רוצה לומר שהייתה לנו בבניין אהבת חינם יומיומית, דו-קיום וכבוד הדדי, ועד היום כשאנחנו נוסעים לצפון, כל בני הבית שלי מקטרים כי זו לא תוכניה מרתקת עבורם, אבל אנחנו עוצרים ליד הבית שבו גדלתי, דופקים בדלתות של השכנים, ופשוט מתחבקים עם השכנים לשעבר, אומרים שלום, ואחר כך אני מפרסמת בפייסבוק שלי את התמונות המאושרות הללו, המרגשות מבחינתי.
“הדו-קיום תמיד נשמר שם, ואני חושבת שפשוט צריך להצפין כדי לראות איך עושים את אהבת החינם הזו. לא צריך בשביל זה פרויקט מיוחד”.