איך ראאד חטיב הציל מבנה מנקמת זייברט • מאחורי הקלעים

אני נמצא בירושלים, השותף שלי – יובל, בחו”ל.

טסתי הביתה. הגעתי בסביבות שתיים לפנות בוקר, עשיתי חיפושי פסיקה במשך כשעה, ואז והתחלתי לעבוד על כתיבת בקשה לצו מניעה. בשעה 08:00 בבוקר סיימתי.

הלכתי להתפלל, חזרתי, הלקוח הגיע אליי – החתמתי אותו על תצהיר.

איפה השליח? שאלתי. בתוך כל המהומה שכחנו מהשליח, והוא גם לא זמין בפלאפון.

השעה כבר 10:00 בבוקר, יום שישי, בלב פגרת בתי המשפט ויש צו הריסה למבנה שמיועד להתממש תוך כמה שעות, והמזכירות נסגרת בשעה 12:00.

אמרתי לו – עזוב, אני גם השליח. בוא ניסע. אין ברירה. בדיעבד – ברוך ה’ שהדברים התגלגלו ככה.

•

הגענו לבית המשפט ביום שישי בשעה 10:45, ואני מתחיל לחפש שופט תורן שידון בבקשה שלי מהרגע להרגע. הולך למזכירות אזרחית – לא יודעים איך “לאכול אותי” ביום הזה, בשעה הזו, איזה תיק לפתוח, איזה הליך זה.

טסתי למזכירות הפלילית – אותו כנ”ל. אחת המזכירות אומרת לי: תנסה להשתחל לדיון מעצרים ולקבל החלטה בין הדיונים.

אני נכנס לאולם. האולם מפוצץ בעצירים שרוצים לערער על החלטות למעצר ימים. הבנתי שאין לי סיכוי לקבל החלטה היום אצל השופטת שדנה שם.

טסתי חזרה למזכירות האזרחית, הכל בריצה. פתאום אני נתקל במזכיר בשם ראאד חטיב.

צריך להבין שהמזכירות והמזכירים בבתי המשפט חשובים לא פחות משופטים ורשמים לציבור עורכי הדין, ובדיוק בשביל הסיטואציות האלו.

התשובה שלו היתה במילים האלה: “אני מבין את הבעיה שלך, אני לא אנוח עד שנמצא שופט שייתן לך החלטה. אתה חייב החלטה, אני לא יוצא מבית המשפט עד שנמצא שופט”. הוא לקח את הבקשה, ועבר איתי במשך שעה מאולם לאולם בקומה 2, עד שמצאנו שופט שידון בבקשה לאלתר.

הוא חיכה בסבלנות, וכשהסתיים תיק ניסה להסביר לשופט למה עליו לדון בהחלטה לאלתר. כשהשופט סירב, עברנו אולם. הכל בנימוס, אבל באסרטיביות.

הגענו בסופו של יום לכב’ השופט ירון גת, אשר עיין בבקשה ונתן צו מניעה כמחצית השעה לאחר מכן, ואף קבע את התיק לדיון במעמד הצדדים.

לעובד ראאד חטיב המתוק – מעולם לא קיבלתי שירות כזה. אמרתי לו שאכתוב מכתב להנהלת בתי המשפט על מנת שהמערכת תדע לשמר עובדים כאלה שמגדילים ראש.

אין דברים כאלה.

• מתוך דף הפייסבוק של עורך דין דוד דרור