1.
חברים של חברים. כל כך הרבה חברים של חברים. לא הכרתי אישית את כל הנרצחים וההרוגים האלה, אבל שמעתי עליהם סיפורים וראיתי אילו מעגלים של אבל נפערים אצל המכרים המשותפים שלנו. זה התחיל בתאונת הדרכים שבה נהרגו שלושה בני משפחה מכפר אדומים. אב, בן ובת. אחר כך התרחש הפיגוע בבית המשפחה בנווה צוף. אב ושני ילדיו.
בניסיון להציל קרובי משפחה מטביעה בים, נהרגו גם זמר מפורסם וגם זוכה פרס ביטחון ישראל. ואז נמצאה גופתו של נער ירושלמי בן 18, שנסע לטיול בנהר בגיאורגיה. ופתאום חברים מקיבוץ להבות חביבה סיפרו על אם ובת שרק עצרו בצד הדרך ונהרגו מפגיעת רכב. בכמה מקומות אוספים כעת את השברים.
משנכנס אב ממעטים בשמחה, אומרים חז”ל, והשנה זה קל במיוחד. חודש אב החל השבוע, וביום שלישי יחול תשעה באב, והתקופה הזו נחשבת תקופת פורענות בעם ישראל, בכל הדורות. גם השנה קיבלנו תזכורת לכך שהעולם עדיין לא מושלם, שהמציאות חסרה, שיש מה לתקן.
אפשר לדבר על המאבק בטרור ובתאונות הדרכים ובטביעות, וזה אכן חשוב כי יש הרבה מה לעשות. אבל אפשר גם לדבר אחרי שבוע כזה על שבריריות הקיום. על ארעיות חיינו. על כמה יקר וקדוש כל רגע ורגע.
אומרים שהמשימה שלנו לימים האלה היא אהבת חינם. רצף המקרים הזה עוזר להתאפס. האסונות הפתאומיים האלה מראים כמה עדיף למחול, לראות בעין טובה, לוותר בכביש, לוותר בכלל. אין זמן לשטויות אחרות. אין לנו באמת מושג מה יקרה עוד דקה.
2.
כשחרדי יורק או צועק הוא מקבל כותרות ראשיות בכל מקום. כשחרדי מקים קרן השקעות בהיי-טק במיליוני שקלים הוא מתחנן להגיע לכל רדיו אזורי ותכנית בוקר, ולא מצליח.
הנה מה שכתבו לי ראשי מיזם ‘קמא-טק’ על הפרויקט שחנכו השבוע:
“שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. ביום שני נחנכה קרן ההשקעה הראשונה בסטארט-אפים של עולם ההייטק החרדי. באירוע החגיגי היו 50 אנשי ההיי-טק המובילים בישראל. כל אחד שם מכיסו הפרטי כמה עשרות או מאות אלפי דולרים. מדובר במנכ”לי גוגל (יוסי מטיאס), פייסבוק (עדי סופר תאני), מיקרוסופט (יורם יעקובי), וויז (נועם ברדין) וכל אנשי ההון-סיכון הגדולים בארץ (חמי פרס, דב מורן), וגם משקיעים מהעולם. אמנון שעשוע ויוסי ורדי איתנו מהרגע הראשון, מעורבים ועוזרים.
האירוע התקיים על הגג של בניין מיקרוסופט בהרצליה, והתגים שאנשים קיבלו היו של מיקרוסופט, אבל גם המתחרים – שהשקיעו בקרן – לבשו אותם. אחדות נדירה לרגל האירוע. מתוך למעלה מ-1000 סטארט-אפים קיימים בעולם החרדי בישראל, ההשקעה הראשונה של הקרן היא בישראל גורט, חסיד גור צעיר.
גוגל דירגה אותו במקום ה-22 במדד ההאקרים הטובים בעולם. הוא כמובן האקר חיובי, שעוזר למנוע פרצות אבטחה. עדי סופר תאני השקיעה אישית בחברת הסייבר שלו. כשמישהו אמר במהלך האירוע דבר תורה, ומישהו צעק בצחוק ‘הדתה’, חמי פרס צעק בחזרה: ‘פה אין הדתה, יש DATA’.
עד כה השלימה הקרן גיוס של 2.5 מיליון דולר, וזו רק ההתחלה. הייתה שם אווירה מיוחדת, מעבר לביזנס. אנשים לא משקיעים כאן כצדקה או כחסד, אלא בגלל ההזדמנות הפיננסית האדירה שנפתחה כאן, בעזרת השם. על הדרך, כולנו גם מקרבים לבבות. עם כל ההיי-טק והטכנולוגיה, היה לנו חשוב שהשי למזכרת שקיבלו בסוף לקחת הביתה, יהיה ספר תהלים מודפס”.
3.
סערת ה”הדתה” פינתה קצת את מקומה, בגלל הפיגוע בהר הבית, המגנומטרים, הפיגוע בנווה צוף והאירועים בירדן, אבל היא ודאי תשוב בקרוב. אולי צריך אפילו להתפלל שההדתה תחזור (זה מותר?), כי זה יעיד על כך שיש שקט בזירות האחרות, הביטחוניות.
מתברר שהסוגיה הזו הטרידה גם את אריאל שרון ז”ל, אבל לא כמו שהיא מטרידה כעת את התקשורת. הוא לא חשב שיש יותר מדיי תכנים יהודיים, אלא פחות מדיי.
הנה פסקה שמצאתי בימים אלה, בהקדמה של הספר “הנחת יסוד” של הרב ישראל מאיר לאו. מתברר שהספר, שמבאר מונחים יהודים בסיסיים, הוא סוג של צוואה של ראש הממשלה המנוח:
“יומיים בטרם התמוטט ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, הוא התקשר. כשעה לפני הדלקת הנרות בערב שבת היה הדבר. אני נכנס לצנתור בראשית השבוע הבא ואשהה יום אחד בבית החולים. עם שובי לעבודתי למחרת, מבקש אני ליצור עמך קשר ולקבוע פגישת עבודה בנושא כאוב שמדאיג אותי ביותר. בנוסף לבעיות הביטחון והכלכלה יש לנו שתי בעיות מהותיות, והן: הניתוק בין יהדות התפוצות לבין מדינת ישראל, והניתוק של הנוער מן המסורת היהודית.
“אם חלק גדול של הנוער יודע כי ‘מעריב’ הנו שם של עיתון יומי ואינו יודע כי זו תפילה יומית שנאמרת בכל ערב זה אלפי שנים, אז יש לנו בעיה.
“הטלפון לתיאום הפגישה בין שנינו בשני הנושאים הללו מעולם לא צלצל. נפרדתי ממנו בשיחה זו באיחולי ‘שבת שלום’ ו’רפואה שלימה’, ולא ידענו אז כי הייתה זו שיחתנו האחרונה”.
והרב לאו מסכם: “עד היום מפליא אותי כושר הראייה של מצביא דגול, אשר דואג לא רק לבעיה האיראנית, ליחסים עם סוריה, לשאלה הפלשתינית, לארגוני הטרור, לפער החברתי ולכל בעיות הפנים, אלא חושב על הצורך בהידוק הקשר בין ישראל לתפוצות ובהקמת גשר בין הנוער למורשת היהודית”.
• הטור מתפרסם ב’ידיעות אחרונות’