המורה החרדית משחזרת: “זה לקח שניות, האוטובוס נדלק והיה פיצוץ”

פרטים חדשים על השריפה שהתרחשה לפני שבועיים באוטובוס של תלמידי בית הספר ‘אור לציון’ בכוכב יעקב, שהתפרסמו הבוקר ב’ישראל היום’, מלמדת על גודל הנס: שתי מורות סיכנו את חייהן והצילו עשרות ילדים בני 6-7 מלהישרף למוות.

היום העניק להם אברהם ליפשיץ, ראש החמ”ד במשרד החינוך תעודות הערכה.

בצלאל אריאל, מנהל בית הספר מתאר: “היינו באוטובוס במהלך נסיעה לבריכה, כשלפתע עשן נכנס לחלל האוטובוס מהדופן האחורית כי המנוע עלה באש. אש גם החלה לבעור תחת המושב שלפני האחרון בצד של הדלת.

“המורה גפן מיכאלי היתה עם הבת שלה בת ארבע, היא שלחה אותה החוצה ונשארה לסייע לתלמידים שלא הצליחו לפתוח את חגורות הבטיחות. מדובר על תלמידים בכיתות א’ ב’. המורה אריאלה זמל שמעה תלמיד שישב בספסל האחורי מצד שמאל, בדיוק מעל המנוע הבוער, קורא לעזרה כי הוא לא מצליח לפתוח את החגורה. היא ניגשה אליו, פתחה את החגורה והוציאה אותו החוצה.

“אני הלכתי לסוף האוטובוס לבדוק שכולם יצאו ואז היא יוצאת לקראתי איתו מתוך העשן, לא ראיתי אותם! מרוב שהעשן היה סמיך, ואני הייתי ליד הדלת האחורית שנמצאת אחרי שתי שורות בלבד מהסוף. אם אריאלה הייתה מתעכבת אפילו כמה שניות הוא היה נחנק מהעשן!

“המורה גפן נשארה כמעט עד אחרון הילדים, עד שאמרתי לה לצאת, והמורה אריאלה הצילה חיים תוך סיכון עצמי גבוה”.

בשיחה מיוחדת עם חרדים 10 מספרת המורה גפן מיכאלי, תושבת היישוב החרדי תל ציון, מיד לאחר קבלת תעודת ההוקרה, על מה שקרה: “זה היה חלק מסיור של הקייטנה. יצאנו לבריכת בת אל שנמצאת בכוכב יעקב. בדרך הרגשנו ריח לא נעים מהאוטובוס ופתאום התחיל לעלות עשן. פינינו את כל הילדים, זה היה עניין של שניות. המורה השנייה הצילה ממש ילד בשנייה האחרונה, היא משכה אותו מהחגורה, שלא נפתחה משום מה”.

“ירדנו מהאוטובוס וברוך ה’ רק אחרי שכולם ירדו, האוטובוס נדלק והיה פיצוץ”.

• כשאתם מרגישים את כל זה ורואים את הילדים, וחושבים מה עלול להיות אם חלילה לא הייתם מתעשתים ולוקחים את העניינים לידיים, כמו שעשיתם, מה עובר לכם בראש?

“דבר ראשון עבר לנו בראש לחלץ את הילדים. כמה שיותר מהר. זה ילדים בכיתה א’, לא ילדים גדולים”.

• זה כמות של ילדים, אוטובוס מלא, לפנות ילדים בכיתה א’ זה לא דבר פשוט.

“נכון. אז ברוך ה’ גם הילדים מאד מהר שיתפו פעולה. ברגע שהמנהל צעק, מיד הבינו, נהג האוטובוס פתח את הדלת והם שיתפו ממש יפה פעולה וירדו מהר. היה מורה שכבר חיכה להם למטה והתחיל להתרחק איתם מהאוטובוס, אז גם זה הייתה סיעתא דשמיא. זה לא פשוט”.

• כמה זמן את עובדת בבית הספר?

“שנה”.

• המשפחה שלך חרדית?

“אני חרדית, בעלי והילדים חרדים. ויש לנו מורה שעובד ב’איחוד הצלה’ ופינה את הילדים, גם הוא חרדי”.

• הוא קיבל גם הוא תעודה?

“לא”.

• הוא נמצא אתכם?

“כרגע לא”.

• הילד הזה שכמעט כמעט נלכד, כפי שסיפרת, שהמורה השניה חילצה אותו בשנייה האחרונה, הילד הזה בפרט ושאר הילדים סיפרו לכם אחר כך מה הרגישו?

“בית הספר נורא דאג, יום אחרי זה כבר הגיעו פסיכולוגים ודיברו עם הילדים. הבנתי שהיה גם מספר מאד קטן של ילדים שאבחנו עליהם פחד, ובית הספר מאד גיבה את זה כולל התשלום. האירוע היה בשלישי, בחמישי כבר עשו סעודת הודיה יפה עם רבנים, בירכו הגומל, אמרו ‘נשמת כל חי'”.

• מה הדבר שהכי חשבת עליו באותה שניה, חוץ מפינוי הילדים?

“האמת? המשפט שעלה לי בראש באותו רגע הוא ‘כל המציל נפש אחת מישראל כאילו מציל עולם ומלואו'”.