העיתונאים בטלמון: מעולם לא נתקלנו בכזו הכנסת אורחים

חטיפת שלושת תלמידי הישיבה, גוררת אחריה מטבע הדברים סיקור תקשורתי רחב, והעיתונאים נמצאים במצב הכן כל העת, כדי לדווח ולעדכן מהשטח בכל התפתחות.

אירוע מן הסוג הזה אינו קל לאיש. בטח לא להורים, לא למשפחה המורחבת, לא לאזרחים הכואבים יחד עמם, אבל גם לא לעיתונאים הנדרשים להימצא בשטח עם הורים שאינם יודעים מה מתרחש עם הבן שלהם, האם הוא בחיים, ומה עובר עליו בימים האחרונים. העיתונאים הם בני אדם, וגם להם יש לב, וגם עבורם העבודה כרוכה בלא מעט רגשות קשים, זאת מבלי להזכיר את הקושי הפיזי להתנחל 5-6 ימים, בפתח ביתם של משפחת החטופים.

את גדולת הנפש של המשפחות, בהצהרות שנתנו לתקשורת, ראינו כולנו, אך גם ביחס לעיתונאים מסתבר, התגייסה כל הקהילה על מנת לסייע להם לעשות את עבודתם על הצד הטוב ביותר.

והעיתונאים מצידם, מכירים טובה. הנה כמה מהתגובות שפרסמו כתבי השטח, על האירוח ביישוב טלמון. ואם כבר טלמון אי אפשר שלא להזכיר עיתונאית אחת, תושבת המקום, אמילי עמרוסי מישראל היום, שהייתה בשטח 24 שעות וסייעה בכל מה שרק יכלה.

מקימים ציליות, מספקים ארחות ושתיה

העיתונאי גלעד מורג מ-YNET, התפעל מהכנסת האורחים שראה בטלמון – וכך הוא כותב:

“בכל העצב, הטירוף, חוסר האונים והתקווה בסיפור שלושת הנערים החטופים, אני רוצה לספר לכם ולהודות לתושבים המדהימים והמקסימים של היישוב טלמון, שם מתגוררת משפחתו של גיל-עד שער. מעבר לסיוע שהם מעניקים כל כולו בהתנדבות למשפחה, הם מוצאים גם זמן לדאוג לכל נציגי כלי התקשורת ביישוב.

מקימים ציליות, מספקים מבלי שביקשנו כמובן, ארוחות עוגות ושתייה לכ-20 עיתונאים בכל רגע נתון, כבר מספר ימים.

והכל מבלי לבקש דבר חזרה. מארחים ללינה בבתיהם עיתונאים! פשוט אין מילים. מעולם לא נתקלתי בכזו הכנסת אורחים. בצהריים דובר היישוב כינס את נציגי התקשורת והתנצל על כך ש”רק בערב הם יתנו ארוחה חמה”. אין מילים לאנשים האלו. רק תודה תודה ותודה. הישראלי היפה זה כאן בטלמון”.

שעשעו אותנו ב’חכמעס’

קובי נחשוני, כתב הדתות של YNET, סיפר על השוני בסיקור פרשת החטופים, מסיקורים אחרים שעשה בחייו: “מדובר הרי במשימה המבאסת ביותר מבחינתו, העיתונאים: מרדף אחרי אנשים טובים בשעתם הקשה. בני המשפחה והחברים הקרובים מיטלטלים בין תקווה לייאוש, רוצים רק שקט, ואז – בדיוק אז – מתנפל עליהם גדוד כתבים וצלמים, שנלחמים ביניהם, עד-מכות-ממש, היכן ימוקם כל מיקרופון.

מהצד זה נראה כמו אובדן עשתונות משווע, חוסר רגישות ופרופורציות שזועקים לשמים. לך תתפלסף ותסביר ברגעים כאלה כמה ולמה חשוב לתווך ולהביא את הסיפור שלהם לעולם ובלה-בלה-בלה, ושאתה בכל זאת ובסך הכל בן-אדם שעושה את עבודתו, ולא חיית-טרף”.

אבל כותב נחשוני כל זה, “עד שהגענו לטלמון ולנוף איילון. בימים האחרונים “בילינו” יחד מחוץ לבתיהם של גיל-עד ונפתלי, ומצאנו יד מושטת – ועוד איזו יד. קבלת הפנים והכנסת האורחים הייתה סבלנית, חמה ומאופקת – בדיוק כמו ההתנהגות המופתית של משפחות פרנקל, שער ויפרח בימים האחרונים. זה עשה את כל ההבדל”.

כדי להבין את רוחב הלב של אנשי טלמון מסביר נחשוני: “לרגע היה נראה שמישהו שכח שיש כאן גם הורים מודאגים לטפל בהם: שכנים פתחו בפנינו את בתיהם בחיוך, הגישו לנו ארוחות דשנות (וכיבוד-כבד ביניהן), העמידו עבורנו סככות וציליות מפני השמש, שלחו את ילדיהם המתוקים לחלק לנו שלגונים ולשעשע אותנו ב”חוכמעס”, הוסיפו עוד ועוד נקודות חשמל לטובת הציוד הטכני והטענת הטלפונים, ותאמינו או לא – דאגו אפילו לאספקה שוטפת של קרם הגנה, ספריי נגד יתושים ומגבונים לחים”.

נחשוני מסיים: ועם כל זה, לא מצאתי עיתונאי אחד שרוצה עוד מהדבר הזה. כולם מבקשים רק להתקפל וללכת. לא בגלל הגעגועים הביתה – מגעגועים לשלושת הילדים.

משפחת טלמון: תודה

צביקה קליין, כתב יהדות בעיתון מקור ראשון ובאתר NRG, כתב: “אחרי יום ארוך בטלמון, אני חייב רק להגיד שמדובר בקהילה מיוחדת במינה, אשר למרות כל הלחץ והאמוציות עשו כל שביכולתם לגרום לעיתונאים הרבים להרגיש בנוח, להרעיף עליהם מים קרים, משקאות, קרטיבים, ארוחות, שקעים עם חשמל – והכל בחיוך ובהכנסת אורחים מדהימה. אתם מעוררים השראה”.

דורון הרמן, כתב המשטרה של ערוץ 10, התפעל מהכנסת האורחים הבלתי שגרתית המלווה בצניעות כדבריו: “יום רביעי ברציפות שהתושבים כאן בטלמון דואגים שלא נישאר רעבים. כזו צניעות, כזה נימוס, כזאת נתינה, לא פוגשים כל יום. שלא נפגש יותר בנסיבות כאלה. תודה מכולנו, אתם מעוררי הערכה”.

יקי אדמקר, הכתב לענייני חרדים של וואלה החמיא גם כן: “הקהילה המדהימה הזו עם הלב הרחב נתנו לנו הכל. כאילו היינו בני המשפחה עצמה, לא עלינו, שזקוקים לעידוד, תמיכה וסיוע. עם ובעיקר בלי שביקשנו, הוציאו לנו אבטיח קר, ארטיקים, סנדוויצים, ארוחת קייטרינג מפנקת וכל מה שרק הייתם מעלים בדעתכם. אף אחד לא ביקש. אף אחד לא דרש. הם נתנו ופרגנו מעומק לבם. הם נתנו עצמם לא רק למשפחה שמתמודדת עם חוסר וודאות אלא גם לנו העיתונאים. משפחת טלמון, תודה”.

וזה מה שכתב צלם העיתונות הותיק, המוכר בכינוי “קוקו”: “שום דבר לא ברור מאליו כשאתה מגיע לישוב קטן בסוף העולם למעלה, שכולו טרוד בבן הישוב שנחטף, וכל דאגתם שלא יחסר לנו דבר, כאלה הם תושבי טלמון המקסימים שלרגע לא מניחים לנו ומעמיסים עלינו מכל טוב אוכל שתייה ועד מקלחות ולינת לילה. בשמי ובשם כל אנשי התקשורת שנפלו עליכם בימים האחרונים…תודה..!”