שופטי בג”ץ אישרו היום (שני) לפתוח בחקירה פלילית כנגד מי שמכונה ‘הגביר המעגן’, תושב ארצות הברית שבנו מעגן את אשתו מזה כעשור, בשל החשד כי הוא העומד מאחורי העיגון של בנו.
במרכז הפרשה – שנחשפה החרדים 10 – עומדים בני זוג חרדים שנישאו לפני 19 שנה והתגוררו בארצות הברית – שם נולדו להם שני ילדים. לפני כעשור הגיעו בני הזוג וילדיהם לביקור בישראל. במהלך הביקור לקתה האישה באירוע מוחי קשה שבגינו נשארה נכה ומוגבלת.
בתגובה – ובאכזריות רבה – נטש אותה הבעל ומאז הוא מעגן אותה עד היום.
מחקירה של אגף העגונות בבתי הדין הרבניים עולה, כי אביו של הבעל המעגן, איש עסקים עשיר הידוע כתורם גדול מהמגזר החסידי, הוא העומד מאחורי העיגון. בהחלטה קבע בית הדין כי הגביר הוא מעגנה האמיתי של כלתו, וכי הוא העומד מאחורי סרבנותו האכזרית וחסרת הפשר של בנו לקיים פסק דין אשר חייב לשחררה בגט.
בית הדין הוציא נגד האב צו עיכוב יציאה מן הארץ והטיל מאסר על האב למשך שלושים יום. האב ערער לבית הדין הרבני הגדול שדחה את הערעור תוך חיובו בהוצאות, לרבות הוצאות משפט גבוהות מאוד לאוצר המדינה, והחזיר את הדיון לבית הדין האזורי.
במקביל החליט ביוני שעבר היועץ המשפטי, אביחי מנדלבליט, לפתוח בחקירה נגד האב בחשד ששידל את בנו לעבור על הוראה חוקית.
האב טען בעתירתו לבג”צ , כי לא ניתן לנקוט נגדו גם בהליכי ביזיון בית דין על שאינו מקיים את החלטת הדיינים, וגם בהליכים פליליים על אותו מעשה. הוא גם ביקש לדעת כיצד ומדוע הוחלט על החקירה נגדו.
בג”ץ קבע כי אומנם בדרך כלל אין מקום לנקיטה בשני סוגי ההליכים, אך הדבר אינו מונע מהיועץ המשפטי לעשות זאת כאשר יש נימוקים המצדיקים העמדה לדין לצד כפיית ביצוע החלטת בית המשפט. לצד זאת מציין השופט דוד מינץ, כי חזקה על מנדלבליט שיביא בחשבון את קיומם של הליכי הביזיון כאשר יחליט כיצד לנהוג בהליך הפלילי.
עוד מעיר מינץ, כי אומנם יש מקום לזהירות רבה בטרם ננקטים הליכי ביזיון כלפי מי שאינו צד רשמי בתיק, אך מדובר הפעם במקרה חריג.
השופט יצחק עמית התייחס להתנהגותו של האב – ולמעשה להתנהגותו של בא-כוחו, עו”ד אליעד שרגא: “כל הסאגה שבפנינו לא הייתה באה לעולם אילו מלכתחילה הכריז העותר כי הוא עומד לרשות בית הדין וישתף פעולה בכל הנדרש על-מנת לחלץ גט מבנו הסורר.
“במקום זאת, וכפי שניתן להתרשם מפסקי הדין המקיפים והיסודיים של בתי הדין, בחר העותר להתעמת שוב ושוב עם הדיינים, באופן שלא ניתן להגדרה אלא כעזות מצח וכניסיון להלך אימים על בית הדין. וכזאת לא ייעשה במקומותינו. אין לי אלא להמליץ לעותר ‘להחליף דיסקט’ ולילך בדרך אחרת”.
האב חויב בהוצאות בסך 20,000 שקל – סכום גבוה במיוחד, המשקף את מורת רוחו של בג”ץ מהתנהגותו.
אגב, בחודשים האחרונים פסק והשית בית הדין הרבני על עו”ד אליעד שרגא שמייצג את המשפחה קנס בסך 10,000 על “התפרצויות בוטות ומבזות חוזרות ונשנות” שלו כלפי הדיינים.