האם עבריין שביצע פשעים בחו”ל צריך לרצות את עונשו בישראל? הסוגיה הזאת עולה שוב לדיון במקרה של העבריין יגאל מכלוף, מי שנחשב במשך שנים למקורבו של העבריין יצחק אברג’יל ונעצר בשנת 2007 בתאילנד באשמת מכירת חומרים אסורים.
מכלוף לא הפליל את אברג’יל, ונידון לעונש מוות. רק לאחר התערבות אישית של נשיא המדינה, רובי ריבלין, שביקש באופן אישי מהשלטונות התאילנדים להמתיק את עונשו – הומר עונש המוות ל-43 שנות מאסר.
בתקופה האחרונה, עשור לאחר שנעצר, פעל מכלוף שיאפשרו לו לרצות את עונשו בישראל, אולם מערכת האכיפה בישראל מתנגדת בנחרצות.
בני, אחיו של יגאל, סיפר בתכניתם של ברהנו טגניה וגלעד שלמור בתחנת הרדיו 103FM על מה שעובר עליו בכלא התאילנדי: “הוא מוחזק בתנאי כליאה קשים מאוד, אין אפשרות לדבר בטלפון, הביקורים מורשים רק מול זכוכית, אין אפשרות להכניס אוכל כשר, תפילין, סידור תפילה, ואין אפשרות אפילו לשלוח לו מכתבים לשם. משום מה מדינת ישראל מערימה קשיים על הבאתו לארץ, אני לא יודע מה הסיבה”.
מי שעתרה לבג”ץ בעניינו נגד המדינה, היא עורכת הדין נחמה ציבין, ממשרד עורכי הדין מרדכי ציבין ושות’.
בשיחה עם מעריב, אמרה: “הוא מוחזק בבית כלא במחוז דרומי בתאילנד, הנחשב כמרובה בתושבים מוסלמים, רבים מחבריו לבית הסוהר הם מוסלמים. מעבר לזה ישנם דוחות קשים מאוד של ארגונים לזכויות אדם על התנאים הסניטרים הלוקים והצפיפות בתאים.
“לא מדובר כאן בהסגרה, כי אם בהעברה של אסיר. מלבד זאת חשוב לי לציין כי לפני 20 שנה חוקק חוק בארץ שנקרא ‘החוק לנשיאת עונש מאסר בארצו של האסיר’, לצערי, עד היום כללי החוק לא ברורים ואינם ידועים לציבור. הנתונים האלה עומדים להיחשף בקרוב בהוראת בג”ץ. חשוב לי לציין שהחוק הזה הוא הומניטרי לחלוטין ובא לעשות חסד עם אדם שנכלא במדינה רחוקה”.
עורכי הדין נחמה ומוטי ציבין, בירדן. באדיבות המצלם
עורכת הדין נחמה ציבין אמרה עוד למעריב: “העובדה שקונסולית ישראל בתאילנד, אורית שני, ניתקה קשר מוחלט עם המשפחה מקשה בצורה ישירה על מצבו של מרשי”.
עו”ד מרדכי ציבין, שביקר לפני עשר שנים את מכלוף בכלא בתאילנד אומר לחרדים 10: “במהלך הקרירה המקצועית שלי, בטיפול באסירים ישראלים בחו”ל – החל משנת 1999, לא נתקלתי בתנאי כליאה קשים כל כך של אסיר”.
לדבריו, “יש להצר על כך שמסקנות דוח ועדת הכנסת לביקורת המדינה משנת 2005,אשר כונסה עקב דרישתי – בעניין טיפול משרד החוץ באסירים ישראלים בחו”ל, לא מיושם על ידי עובדים מסוימים במשרד החוץ”.