הרב בן ציון ורחל גרונר, משליחי חב”ד בצפון קרוליינה, היו במהלך טיסה חזרה מביקור, יחד עם מקורבים להם, במסגרת ‘תגלית’ – בישראל.
טיסת ההמשך התעכבה שלוש שעות – וכולם היו עייפים כאשר עלו המטוס שהמריא לארצות הברית.
אלא שאז, כאשר המטוס כבר טס כשעה מתוך 8 שעות טיסה אל היעד, אחד הנוסעים הצעירים, ילד עם אוטיזם, החל להישבר, וצעקותיו נשמעו לאורך כל המטוס.
הנוסעים כולם נכנסו למתח. “איש לא רצה לומר דבר, אבל זה הלך ונעשה מאוד לא נוח”, סיפר הרב גרונר. “הנוסעים במטוס לא ידעו גם כיצד להתמודד עם המצב, וכיצד להרגיע את הילד”.
אחרי כ-15 דקות, ניגשה רחל גרונר אל מושבו של הילד ליד החלון והושיטה לו את ידה. הוא נשא את מבטו והושיט יד חזרה. השניים צעדו יחד אל אל המחיצה בין המחלקות, שם היא ישבה איתו, הרגיעה אותו ושיחקה עמו כמה שעות.
“בעוד שרוב הנוסעים התבוננו ביראת כבוד, מעט מהם ידעו כי עבור רחל – אלה הם חייה”, מספר בעלה.
מתברר שבני הזוג מנהלים בצפון קרוליינה שני ארגונים שמתמחים בסיוע לצעירים בעלי צרכים מיוחדים. בארגונים אלה ובחב”ד, תיאר הרב גרונר, “מלמדים אותנו שאם רק נושיט את ידנו באהבה ובקבלה, יתרחשו נסים”.
“הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו, כי אף אחד לא עמד לעשות שום דבר”, אמרה הרבנית גרונר, בת 33, לסוכנות הידיעות JTA. “לא ידעתי אם מישהו יקום ויתחיל לצרוח על הילד הזה או שהם יבצעו נחיתת חרום”.
כשניגשה לילד נוכחה לדעת שאמו חובשת כיסוי ראש מוסלמי וכי היא מדברת מעט מאוד אנגלית. פניו של הילד היו שטופות בדמעות, ורחל ניחשה, על סמך הידע שצברה בטיפול בבעלי צרכים מיוחדים, כי הוא סובל מאוטיזם.
הרגע שבו לקח את ידה היה “רגע סוריאליסטי”, סיפרה. “הוא פשוט הלך אחרי למעבר, ואני התיישבתי איתו ושמתי אותו עלי, ונתתי לו חיבוק עדין אבל לא חלש, ופשוט התחלתי לנענע אותו. הוא נרגע”.
בהמשך, השניים השתמשו בעט בכדי לצייר את צורות ידיהם על שקיות הקאה בלתי-משומשות, והיא נתנה לו לשחק עם הטלפון שלה. אחרי שעתיים הוא קם וחזר אל אמו.
“היה כל כך יפה לראות את זה”, נזכרה. “זה היה מדהים, המהפך. מה שהפריע לו כבר לא הפריע לו, הוא היה במקום טוב יותר”.