1.
אני לא יודע כמה השפעה יש, אם בכלל, להחלטת אונסק”ו להכריז על חברון ומערת המכפלה כאתר מורשת פלשתיני. אני כן יודע כמה השפעה יש להצהרות של ראש הממשלה בנימין נתניהו. ואני מניח שראש הממשלה וצוותו התלבטו איך להגיב על ההחלטה המקוממת של אונסק”ו.
נאום? סרטון? סטטוס בפייסבוק? בסופו של דבר החליטו שם על תגובה יוצאת דופן.
ראש הממשלה הגיע לישיבת הממשלה השבועית כשתנ”ך עב כרס בידיו. הוא התיישב על מקומו בשולחן הממשלה, הרכיב משקפיים, חבש כיפה שחורה, ומול כל הצלמים שמחכים להצהרה השבועית אמר כך: “אני מבקש לקרוא מספר בראשית, פרשת חיי שרה: ‘וישמע אברהם אל עפרון. וישקול אברהם לעפרון את הכסף אשר דיבר באוזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עבר לסוחר. ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה על פני ממרא, הוא חברון בארץ כנען. ויקום השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחוזת קבר מאת בני חת'”.
ראש הממשלה סגר את התנ”ך, הוריד את המשקפיים והכיפה והמשיך: “הקשר בין עם ישראל לחברון ומערת המכפלה הוא קשר של קניין והיסטוריה, שספק אם יש לו משל בתולדות העמים. זה כמובן לא הפריע לוועדת המורשת של אונסק”ו לקבל ביום שישי עוד החלטה הזויה. היא קבעה שמערת המכפלה – אותה מערת מכפלה – היא אתר מורשת פלשתיני.
בעקבות ההחלטה הזאת החלטתי לקצץ עוד מיליון דולר מדמי החברות של ישראל באו”ם, ולהעבירם להקמת מוזיאון למורשת העם היהודי בקריית ארבע-וחברון – והכסף ישמש גם למיזמים נוספים בתחום המורשת הקשורים בחברון. אני סומך עליך, זאב (כאן הוא פנה לשר אלקין), שתגיש לנו הצעה מסודרת בעניין הזה”.
2.
יישר כוח, אונסק”ו. אתם ממש עושים טוב לראש הממשלה שלנו. כבר הרבה זמן שלא שמעתי אותו אומר דברים כה ברורים באשר לזכותנו על חברון. ועוד איזו זכות – זכות המבוססת על אברהם אבינו, כפי שכתוב בתורה. אם כי חבל שקיבלתם את ההחלטה המביכה שלכם רק עכשיו ולא לפני הסכם חברון שעליו חתם בנימין נתניהו מיד אחרי שנבחר בשנת 96′.
ואם כבר אנחנו מדברים, אכפת לכם לקבל את עוד החלטות מקוממות? נגיד משהו על הדתה.
תקבעו שאסור ללמד ילדים יהודים את המורשת שלהם. אתם הרי עוסקים בחינוך ומורשת, לא? אין, זה יכול לבוא לנו מה זה טוב עכשיו. אני כבר מדמיין את ישיבת הממשלה ביום שאחרי. תנ”ך עב כרס, משקפיים, כיפה שחורה והקראה בהטעמה: “ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו: רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה! כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה’ אלוקינו בכל קראנו אליו? ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת אשר אנכי נתן לפניכם היום? רק הישמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, והודעתם לבניך ולבני בניך! אני סומך עליך, נפתלי, שתגיש לנו הצעה מסודרת בעניין הזה”.
3.
ואם כבר אנחנו מדברים על הדתה, שימו לב לטקסט הבא. המילים אינן מהתנ”ך, אבל שוות קריאה בעיון.
הדובר הוא הרמטכ”ל העשירי של צה”ל, מוטה גור. הוא הגיע בתחילת חורף 1976 למדרשיית נעם בפרדס חנה, לטקס חנוכת חדר עיון בספריית הישיבה לזכר בוגריה שנפלו במערכות ישראל. ומה היה לו לומר שם? האיש שהתפרסם בזכות שלוש המילים “הר הבית בידינו” אחראי, מתברר, לעוד טקסט מכונן.
“אין שום ספק”, פתח מוטה גור, “שעל כולנו למצוא את הדרך לכך שבוגרי בתי הספר הדתיים ישתלבו, הלכה למעשה, בפיקוד על יחידות שדה לוחמות, על מנת שיתרמו ממטענם הרוחני – לא רק בקרב החיילים הדתיים אלא בקרב כל יחידות השדה של צה”ל”.
כלומר, הרמטכ”ל אומר שהוא רוצה יותר חיילים דתיים בתפקידים קרביים, כדי שהם ישפיעו – “יתרמו ממטענם הרוחני”, כלשונו – גם על החיילים החילונים.
“ומדוע כל כך חשוב לצה”ל להביא לידי מיצוי מלא ושלם את כל העוצמה הנפשית והרוחנית הטמונה בנפש הלוחם הדתי?” שאל הרמטכ”ל, וענה: “בתקופה רבת תהפוכות ורבת ספקות, כולנו חשים ויודעים שהחייל הדתי מהווה עמוד איתן של אמונה ושל מוטיבציה. לכל אחד מכם ברור ומורגש שמלחמת צה”ל, מלחמת עם ישראל ומלחמת מדינת ישראל הינה מלחמת מצווה. דרככם מועברת תחושה זאת לכל צה”ל.
“העובדה שעבור הלוחם הדתי עם ישראל וארץ ישראל הינם ערך עליון בפני עצמו, היא אשר אינה מותירה כל צל של ספק לגבי זכותנו לחיות בארץ הזאת על פי המסורת שלנו ועל פי ערכי המוסר שלנו, ללא התפלספות יתרה וללא ספקנות מוגזמת וחסרת טעם. חובת ההשתייכות לעם היהודי ולארץ הזאת מחזקת את הקשר שבין צה”ל ועם ישראל בארץ ישראל ובין העולם היהודי כולו.
“במערכת הזאת של אמונה ומוטיבציה עומד החייל הדתי במקום נכבד וראשון, ולכן חשוב לנו שהוא ייכנס לשורות בכל היחידות ובכל התפקידים”.
4.
אז מה היה לנו כאן? רמטכ”ל שעומד בישיבה תיכונית ופשוט קורא לתלמידי הציונות הדתית לבוא לצבא, לא רק כדי להילחם, אלא כדי לעשות “הדתה” לכלל לוחמי הצבא. רגע, אבל מי אמר בכלל שהחיילים הדתיים הם יותר טובים מהחילונים?
מוטה גור ממשיך ומסביר את תפיסת עולמו: “המשקע הזה, של שייכות לעם ושייכות לארץ, הינו תוצאה של מסורת רבת שנים של העם היהודי – ואת המסורת הזאת, בגרעין המרכזי שלה, נושא עמו הלוחם הדתי. בתקופות רבות מאוד של העם היהודי, כאשר הייתה עדיפות בלעדית לצו העליון של אחדות העם היהודי ושל קיומו, צו שהתבטא בעיקר בחיים הרוחניים והדתיים, התפתח הערך של קידוש השם תוך כדי מסורת של מאות ואלפי שנים.
“אין אפוא ספק שהיום היכולת לחיות חיים יהודיים ולמסור את הנפש על קידוש השם היא איתנה הרבה יותר, כאשר היא צומחת בתוך מסורת רבת שנים כזאת וטבועה בחותמה. עבור הלוחם הדתי, מלחמה כאן איננה רק מלחמת מצווה ומלחמת קודש. הנכונות להילחם היא בראש ובראשונה ביטוי לרצון לחיות חיים יהודיים מלאים.
“כל אלה מעמידים את הלוחם הדתי בנכונות הרבה יותר גדולה של שילוב קידוש השם בחיים וקידוש השם במוות. נכונותו לצאת למלחמה והרגשת חובתו לנצח במלחמה, מחייבים אותו ללכת בראש המחנה”.
5.
איזו רוח. איזו רוח שונה מהרוח הנוכחית, הטרנדית, בצה”ל. הכותרות השבוע עסקו במפקד קרקל שהוכיח שוב כמה אסור לזלזל בגדרי הצניעות והקדושה, ובסגן הרמטכ”ל שהתראיין ולא התנצל על ההשוואה שעשה בין החברה הישראלית לחברה הגרמנית ערב השואה.
אפשר רק לדמיין מה מוטה גור היה חוטף אילו היה נושא נאום כזה היום.
אבל הנאום לא נגמר כאן. מוטה גור, שלימים הפך לשר מטעם מפלגת העבודה בכנסת, חתם אותו במילים שדומה שאפילו עופר וינטר לא היה מעז להשמיע. עזבו עופר וינטר. נדמה לי שאפילו הרב אייל קרים לא היה מעז לומר (אגב, מה שלום הרב קרים? השבוע בדיוק מלאה שנה למינויו לתפקיד הרב הצבאי הראשי. האם “סערת ההתבטאות” המקושקשת שארגנו לו בתקשורת, על לא עוול בכפו, גרמה לו להוריד פרופיל? אני מקווה שלא).
“כאשר אנחנו מדברים על חיים יהודיים ועל חיי הרוח שביהדות”, אמר מוטה גור, “אנחנו מדברים על רמת המוסר שביהדות. מחננו חייב להיות קדוש. על מנת שהמחנה יהיה קדוש צריך להגיע לשילוב מלא של המשאבים הנפשיים והמוסריים הקיימים בתוכנו, ובזאת חייבת תרומתו של הלוחם הדתי להיות בשורה הראשונה.
“אנחנו יודעים, שבקרב הלוחם הדתי נמצא מטענים של מוטיבציה עמוקה ושל עוצמה רוחנית ישראלית ויהודית, המסוגלים וחייבים להיות המסר לעוצמה הצבאית. עוצמה זאת היא אשר הדריכה את הלוחמים, והיא אשר חייבת להדריך את הממשיכים. על בוגריהם של בתי הספר הדתיים מוטלת החובה להפוך את העוצמה המוסרית והאמונה, לתנועה כלל עולמית”.
• הטור מתפרסם בעיתון ‘בשבע’