תושבים בבני ברק נגד הקמת בית כנסת: שכנים המתגוררים בסמוך למגרש ברחוב ציטלין 8 בעיר, הגישו בקשה באמצעות עו”ד בן ציון שפר, למתן צו ביניים נגד הקצאה שאושרה ל’עמותת נחלת הירדן’ לשם בניית בית כנסת ‘נאות יוסף החדש’.
התושבים, המתגוררים בארבעת הבניינים המקיפים את השטח, טענו בבקשה שהגישו כי 5/4/2017 החליטה מועצת העירייה לאשר את החלטת ועדת ההקצאות להקצות את השטח לעמותה – למרות התנגדות השכנים.
“עמדת המבקשים היא כי יש לקבל את הבקשה לאור הפגמים המהותיים שנפלו בהליך ההקצאה”, נאמר בעתירה. “טענתם היא כי המשיבים פעלו בחוסר סבירות קיצונית תוך התעלמות מהחוק, מחוזרי המנכ”ל, הנהלים הקיימים והתנגדויות המבקשים. כמו כן לשיטתם, התב”ע החלה על השטח והפרוגרמה מצביעות על כך שייעוד הקרקע המקורי היה גן ילדים”.
העותרים טוענים, כי “למרות ייעוד מקורי זה החליטו המשיבים להקצות את המקרקעין לטובת הקמת בית כנסת, ללא בחינת צרכי תושבי השכונה לכאורה”.
מנגד טוענים המשיבים – ראש העיר חנוך זייברט, עיריית בני ברק וועדת ההקצאות – כי יש לדחות את הבקשה על הסף לאור “שיהוי בהגשת הבקשה, אי צירוף גופים אחרים שקיבלו הקצאה ועלולים להיפגע ואי מיצוי ההליכים”, וכן “לאור סיכויי העתירה הנמוכים ומאזן הנוחות הנוטה לטובתם בשל אי התגבשותו של נזק למבקשים בשלב זה”, כי טרם נחתם הסכם ביצוע וטרם אושר ההסכם על ידי שר הפנים. זאת, בהשוואה לנזק אפשרי למשיבים אם יעוכב הליך ההקצאה.
הסבר: בית משפט כחלק מהשיקולים עושה תמיד מאזן נוחות – כלומר, מיהו הצד שיפסיד יותר, איפה יהיה פחות הפסד כלכלי וכו’.
השופטת צילה צפת, סגנית נשיא המחוזי בתל אביב, החליטה בכל זאת להיעתר לבקשה, “לאחר בחינת טענות הצדדים”.
השופטת מסבירה שהיחס בין שני השיקולים – סיכויי העתירה להתקבל ומאזן הנוחות – הן בבחינת ‘מקבילית הכוחות’, כשאבן הבוחן המרכזית בשאלת סעד זמני היא ‘מאזן הנוחות’. לכן לדעתה, “אין מקום, בשלב הנוכחי, להכריע סופית בשאלת סיכויי העתירה להתקבל. די אם נקבע כי לכאורה, מעלה העתירה שאלות הראויות להתברר לגופן”.
לנושא מאזן הנוחות סבורה השופטת כי המשיבה מס’ 4, ‘עמותת נחלת הירדן’, העמותה לה יועדה ההקצאה, “כלל לא הגיבה לבקשה לצו הביניים”, ולכן אין לה כל תשתית המאפשרת לקבוע כי “מאזן הנוחות נוטה לטובתה”, היא לא הסבירה מהו “הנזק שעלול להיגרם לה”, כך שאין לה דרך לבחון את הנזק שייגרם לה, למתפללים, לעומת הנזק שיתכן שייגרם לשכנים.
מאחר וטרם נחתם הסכם בין העירייה לעמותת ביית הכנסת, ובטח שלא אושר ההסכם על ידי שר הפנים, וטרם החלו ההליכים התכנוניים, “לפיכך בנסיבות המקרה ובכדי למנוע מצב של ‘מעשה עשוי’, נוטה הכף למתן הצו למבקשים”.
צו הביניים, לדעת השופטת, שומר על ‘המצב הקיים’ ומבטיח את היכולת ליתן סעד אפקטיבי אם בית המשפט שידון בהליך העיקרי ימצא זאת לנכון.
יש להדגיש, כי מקריאת צו הביניים אין בו כדי ללמד על סיכויי עצירת ההקצאה במקום. השופטת כלל לא נכנסה לזה, והשאירה זאת, כמקובל, להליך המרכזי.