
•
אני חי בעולם חרדי, בחברה חרדית, ובמסגרת תורנית מלאה. שבח לקל. גם בעיסוקיי עם בני נוער נושרים, אני אף פעם לא יורד אליהם, אני מעלה אותם אלי, לתוככי בית המדרש.
אני לא באמת יודע מה קורה שם, בחברה החילונית, הקרה, הצינית והרחוקה מכל סממן יהודי. כלומר, אני שומע את השנאה לדת, ומריח את התיעוב. אבל אף פעם לא חשבתי שאתרגש ממשהו שקורה שם.
עד שקראתי את הטור.
באלף מילים, מספר האומן המוכשר, על מהפכה של שמחה המתחוללת בעולם התרבות החילוני.
זמר צעיר ומפורסם, קיבל הצעה להופיע בשבוע תרבות נחשב ביותר, כשתג המחיר שהוצע לו להופעותיו עומד על מיליון וחצי שקלים, לא פחות. תורידו מיסים, הוצאות, אנגינה, שפעת קלה, מס הכנסה, מס בריאות, ביטוח לאומי, הפרשה לפנסיה. והגענו לסכום של כמיליון שקלים.
הסירוב לא היה מטעמים פוליטיים או אידאולוגיים, גם לא חיכתה לו הופעה אחרת עם שכר גבוה יותר. לא.
הזמר בן ה-23 סירב לאשר את השתתפותו באירוע, רק בשל העובדה כי הוא מתקיים בשבת.
קראתם נכון.
בעוד התקשורת החילונית זועקת חמאס (הטעות במקור) על הכנסת תכני לימוד יהודיים לספרי הלימוד, הציבור החילוני, מסתבר, נמצא כבר כמה צעדים קדימה בהכרה עצומה בערכה של השבת היהודית.
הטור המופלא נסגר ברשימה ענקית של אמנים חילוניים וגלויי ראש, אבירי התרבות בישראל ומראשיה, שמצהירים קבל עם ועולם על סירובם הגורף בשום פנים ואופן לעבוד ולהופיע בשבת, גם כשהשכר עומד ועמד על כמה מיליונים.
ואם זו לא סיבה מספיק טובה להזיל דמעות של התרגשות כמים, סכרו נא את מעיין דמעותיכם.
•
כתבתי לו כי אני מקנא בזכויותיו הרבות, ובמקומו השמור לו בגן העדן לצידו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב זכר צדיק וקדוש לברכה. הוספתי כי אם אותי, הנעוץ בתוככי בית המדרש, הצליח המאמר הזה לחזק, מי יודע כמה טונות של אור וטובה שפכו המילים היקרות האלו על כל העומדים על הגדר, רגל כאן ורגל שם.
תזכרו תמיד, הם, החילונים, נמצאים שם בריקנות הכי עמוקה שרק אפשר. והם כבר הבינו שאין כמו טובתה וקדושתה של השבת. אין לאף אחד מה לחפש במעוז הרוע, אם בלאו הכי התחנה הסופית היא כאן, בשמירת השבת כהלכתה.
• מנחם מן הוא סופר ופובליציסט חרדי: [email protected]