יעל דן: אתמול דיווחנו כאן, שבניגוד להבטחה המאוד-חגיגית של מנהיג ש”ס השר אריה דרעי ושר החינוך נפתלי בנט, שעד ה-30 ביוני יהיו סמינרים לכל! הבנות החרדיות, וכל אחת תדע בדיוק איפה היא לומדת – מתברר שלעשרות, אם לא מאות נערות, אין עדיין מסגרת לימודים, ובהמשך לדברים שנאמרו כאן אתמול, אומרת לנו שרי רוט, הכתבת הפוליטית של חרדים 10, שמלווה את הסיפור כבר שנים, שמדובר ב”קטסטרופה”. שלום שרי, את מוטרדת כל היום מנערות בוכות, זה מה שאת שומעת…
שרי רוט: כן, וקטסטרופה זו מילה עדינה לתאר את מה שקורה. אני כבר רגילה, זה לא משהו חדש. שנים, שנים אני כבר יודעת שלקראת החופש הגדול יתחילו לזרום השיחות. לפעמים זה אבות, שהם קצת יותר קשוחים, לפעמים זה אמהות שהן ממש בוכות, ולפעמים זה הבנות – וכולן בתחינה אחת: לא להסגיר אותנו, לא להגיד מי אנחנו, לא לרמז אפילו.
אתמול העליתי כתבה, שעה אחרי שהעליתי אותה פנה אלי האבא – ואמר: תורידי את הפרט הזה והזה, אולי מישהו יוכל לזהות. ולא שכתבתי את שמו, חלילה.
יעל דן: כן. גם אנחנו ניסינו להעלות את אחד האבות לשידור, והוא נמלט ברגע האחרון.
שרי רוט: וזו מילת המפתח: החשש! חשש גם של קברניטי ש”ס, הם פשוט לא יכולים. אני לא מאשימה אותם, אגיד לך את האמת, יעל. זה כוחות שגדולים מהם.
אני רק מאשימה אותם במה שאמרת בפתיח: למה הבטחתם? למה השליתם את הבנות שהן תצאנה לחופש הגדול, עד הראשון ביולי, כולן תדענה איפה הן לומדות?
יעל דן: על סמך מה הם אמרו את זה?
שרי רוט: אני לא יודעת! אני אז, במסיבת העיתונאים שהתקיימה בחדר ישיבת הסיעה של ש”ס, הסתכלתי בלבן שבעיניים של נפתלי בנט ושל אריה דרעי – ושאלתי את עצמי: אלוקים, למה הם מבטיחים משהו שאיש בעולם לא יכול לקיים אותו? שום דבר הרי לא ישתנה.
את יודעת, זה כמו להבטיח שמחר בבוקר השמש לא תזרח. היא תזרח!
יעל דן: למה זה כל-כך בלתי אפשרי לעשות סדר ולמנוע את האפליה הזו ולעשות צדק ולדאוג שלכל אחת מהבנות יהיה מקום? למה זה כל-כך מסובך?
שרי רוט: אז זהו, שהבעיה היא מאד-מאד מורכבת. תחילתה לפני הרבה מאוד שנים, כשפלגים חסידיים החליטו שהם פותחים בתי ספר לעצמם, כי הרי כשאני הייתי תלמידה בבית ספר בית יעקב, כולנו למדנו ביחד וזה היה מקסים, באמת, החינוך היה יותר טוב לטעמי.
ואז התחילו לפלג. טיפין-טיפין. החסידות הזאת, החסידות הזאת, ובסוף מה שקרה זה שנשארו הבנות, מה שנקרא אצלנו ‘הליטאיות האשכנזיות’ והבנות הספרדיות, המזרחיות. יבואו מנהלי הסמינרים ויגידו: המנטליות לא זהה… אי אפשר ללמוד תחת קורת גג אחת, ואני אתמול פרסמתי תקנון של בית ספר מכובד, בעיר ביתר עילית, שאומר: מי שבבית שלה מסתמכים על רבנים שהם לא הרב אלישיב זצ”ל וגדולי ישראל שליט”א, לא יכולה ללמוד אצלנו.
אז אין בעיה. אל תקבלו גם 30%. אתם לא יכולים לקחת נפה, ולנפות לעצמכם את ‘הכי טובות’, בעינכם, כי בעיני אין יותר טובות ופחות טובות, כולן בנות ישראל, ובסוף להשאיר לבתי הספר הספרדיים שנפתחים – את הבנות הפחות טובות.
יעל דן: מה, בעצם, קורה עם אלו שלא מוצאים להן מסגרת? 30%, במצב הנוכחי שזה לא רע.. גם זה משהו.. למה כל כך הרבה נשארות בלי סמינר בעצם?
שרי רוט: כי מתוך ה-70% שנשארו, יש הורים שאומרים: רגע-רגע, אם ה-30% הטובות, החברות הטובות של הבת שלי, הלכו לבית הספר ה’טוב’, כי הן בנות של…חבר כנסת/חבר מועצה/רב שכונה וכל מיני, הרי ככה זה עובד…
יעל דן: אה, כאן נכנסנו לנושא חדש. את לא צריכה להיות רק אשכנזיה, את צריכה להיות קשורה למקורבים.
שרי רוט: את צריכה קשרים, ותנסי לברר איפה לומדות הבנות של… כל המקורבים.
יעל דן: אז אני יכולה לנחש את מי אני מוצאת ב-30%.
שרי רוט: נכון. ואז אומר האבא לעצמו, ואני שואלת את ההורים, למה לא תשלחו לבית הספר הספרדי? הם עונים, מה אנחנו נגיד בזה? שהבת שלנו לא עברה בנפה הראשונית, בעצם. כלומר, היא כבר נשארה ב’בררה’… ככה ההורים מסבירים לעצמם. יכול להיות שהם טועים, ויכול להיות שאין מה לעשות וצריך לשלוח לבית ספר ספרדי, ואת יודעת מה? אולי באמת המנטליות לא זהה.
אבל קודם כל תגידו את זה אתם המנהלים ביושר, ובוא נראה אם מדינת ישראל מוכנה לקבל את זה ולזרום עם זה, שיש בית ספר אשכנזי – בית ספר ספרדי, לא בטוחה בכלל, זה מזכיר לי ימים אפלים.
יעל דן: אמרנו כאן שיש עשרות, אם לא מאות, שאין להן עדיין מקום לימודים.
שרי רוט: מאות.
יעל דן: מאות, את אומרת לי?
שרי רוט: כן, מאות. אני יודעת על למעלה מ-200 אם לא 300. אז יגידו לך במשרד החינוך, זה שיפור לעומת ה-500 של שנה שעברה, נו באמת…כל בת שיושבת בבית ובוכה, זה יותר מדי, זה לא שיפור.
יעל דן: מה זה השנה הזו שהסתיימה? אנחנו הרי ליווינו לאורך כל השנה, נשארו עשרות בבית.
שרי רוט: אני באמת עוקבת אחרי התוכניות שלך ורואים שאכפת לך הנושא וכל הכבוד.
יעל דן: בנות ישבו בבית שנה שלמה!
שרי רוט: את יודעת מה? אחרי ההצהרה המשותפת המטופשת הזו של בנט ודרעי, ‘יום ליום’, העיתון של ש”ס, אולי לא רשמית, כתב שהנה סוף סוף בנות לא יישבו בבית ויבכו בחופש הגדול.
כתבתי על זה בטור ביקורת עיתונות שאותו אני מעלה בכל תחילת שבוע באתר, שאשמור את גזיר העיתון הזה ואיתו אנגב את הדמעות של הבנות, שאני הרי יודעת שתבכינה…ועיתון אחד לא יספיק, אני צריכה גלילים של עיתון בשביל כל הדמעות.