ההכרזות החגיגיות של יו”ר ש”ס אריה דרעי ושר החינוך נפתלי בנט, לפני ארבעה חודשים, לפיהן “אף ילדה לא תופלה על רקע עדתי” ו”ילדה שיוצאת לחופש, תדע איפה היא לומדת” – נטעו אשליות בלב ההורים של תלמידות מסיימות כיתות ח’. אלה קיוו כי סוף-סוף באה הישועה: חסל סדר חופש לוט בערפל במהלכו בנותיהן אינן יודעות לאן ישובצו בשנת הלימודים הבאה.
ימים אחדים לפני הראשון לחודש יולי, יום הדד-ליין בו כל בנות ישראל היו אמורות להיות משובצות, ביקשה מערכת חרדים 10 לבדוק כיצד יתכן שמאות תלמידות בנות עדיין אינן משובצות בביתי ספר בירושלים, ביתר עילית, מודיעין עילית, בית שמש ועוד. התשובה הייתה: יש עוד מספר ימים, תמתינו.
אז המתנו.
הבוקר (שני) התקיים דיון בוועדת החינוך של הכנסת, במהלכו נשמעו עדויות על מאות בנות שעדיין לא סודרו במקום לימוד מסודר, למרות שהחופש הגדול כבר החל.
הכיתה שלי מפוצצת
אמש, בשעה 1:00 בלילה, קיבלתי שיחת טלפון, אחת מיני רבות בימים אלו.
הייתה זו שיחה כאובה, מלאה באמירות קשות ונכונות. האב דיבר, האמא הוסיפה פה-ושם משפטים ברקע. הילדה בת ה-13 כבר ישנה בחדרה. היא לא שמעה את השיחה. ההורים העדיפו שלא תשמע. שתדע מה שפחות. גם ככה הנסיעות שלה לחוף הים וימי החופש, שאמורים היו להיות עליזים, מלאים בחשש המקנן בלב: יהיה או לא יהיה בית ספר לשנה הבאה?
נכון לעכשיו, לאף אחד אין תשובות.
גם לא לש”ס, שהתיימרה למגר את האפליה, שהבטיחה שמנהלי סמינרים לא יוכלו לעשות כרצונם ולסחור בנשמות. גורלה של בת, שסבתה נולדה במקנס שבמרוקו חייב להיות כגורלה של בת שסבתה נולדה בלודז’ שפולין. זו האמירה הבסיסית. מכאן, אפשר להמשיך הלאה.
האבא: “לפני מספר חודשים אסף אותנו, ההורים, מנהל הסמינר הוותיק בביתר עילית והודיע: יש לי בעיה. הייתי רוצה לקבל את כל הבנות, אבל הכיתה היחידה שלי – כיתה ט’ – מפוצצת, תעזרו לי. יש גוף שמעוניין להקים סמינר נוסף, אני אנהל, אמשוך בחוטים, תחתמו לי שתשלחו את הבנות שלכן לסמינר החדש.
“את הסמינר היה אמור להקים יהודי בשם משה שטיין, המנהל בהצלחה סמינר בעיר אלעד, כאשר סמינר בביתר היה אמור להיות הסניף של הסמינר הוותיק. אלא שאף אחד לא רצה להיות ‘בסניף של הסניף’. בפרט, שבחלוף מספר שבועות הבנו שאל הסמינר החדש הזה תזרים העירייה את כל מי שלא הסתדרה במקומות אחרים, כל מי שלא עברה בנפה הרגילה.
“יש הורים ששלחו את הבנות להיבחן, אני לא שלחתי את הבת, ומשיקולים חינוכיים התעקשתי על הסמינר הוותיק. בתי תלמידה מעולה, מספר אחת גם בלימודים וגם בהתנהגות וצניעות, אין שום סיבה שהיא לא תתקבל לסמינר מצוין ומלכתחילה, רק משום שאנחנו לא אשכנזים. ביסודי, אדגיש, בתי למדה בבית ספר חינוך עצמאי, יחד עם בנות אשכנזיות רבות”.
הבעיה היא של’סמינר מנדלסון’ הוותיק יש כבר רישום של כ-50 בנות, כיתה נוספת הוא אינו מוכן לפתוח. “אולי זו היוקרה שלו, שהורים נאנקים על שבתם תשב בבית”, אומר האב בכאב.
האמא: “איך אמרה לנו אחת המורות? ‘מצטערת לומר לך, אני יודעת את המצב, אבל יש אחוז מסוים של ספרדיות שאנחנו יכולים לקבל ועברנו אותו’…”
נצטייר כ’משפחה ש”סניקית’
איפה הדילמה?
“אז זהו. שאם נפנה לבקש את עזרת ש”ס, נצטייר כ’משפחה ש”סניקית’, מה שבהחלט לא יקל על בתנו להשתלב בסמינר הרגיל. זה לא שלא פניתי. פניתי לאריה דרעי, פניתי ליעקב מרגי, בינתיים איש מהם לא הצליח לעזור. היו שאמרו לנו את המשפט המעצבן: ‘תשמעו, צריך לפתח את המוסדות ‘שלכם’…זה יפה וטוב, אבל כל עוד את הבנות הטובות שלנו יקבלו בסמינרים האשכנזים, איך בדיוק נפתח סמינר טוב משלנו?”
“איך אמר לנו מנהל הסמינר? ‘תשמעו, אולי מראש תחפשו סמינר ספרדי?’
“שמעתי את סגן שר החינוך מאיר פרוש שאמר שאין אפליה, זה פשוט בעיה של בנות ‘שיש להן אייפון בבית’. אז אני מצהיר בזאת: אין לנו אייפון בבית, לא לי ולא לאשתי. כל הבעיה שלנו היא שאיננו אשכנזים, אנחנו לא יוצאי פולין וליטא. כל מה שיש לנו זה בת מצוינת. אבל זה כנראה לא מספיק. עשרות בנות אשכנזיות קיבלו תשובות חיוביות, אבל הבת שלנו, בגלל הסבתא והמוצא, טרם קיבלה תשובה…”.
יצוין כי סניף של הסמינר מאלעד לא נפתח לבסוף. זאת לאחר שהתגלעו חילוקי דעות בין מנהלי הסמינר לקבוצת הורים בשאלה מי ישלוט על קבלת התלמידות.