ישנם דרכים רבות שבהם ניתן להגיב לתוצאות של סקר, בכל נושא.
להתעלם, להכחיש, לצחוק, לצטט את המימרא הידועה “מדבר סקר תרחק” ועוד.
אבל ניתן גם להתמודד.
מותר ואפילו רצוי, להביט בתוצאות המחקר, להכיר בהם ולנסות להתמודד עם המציאות החדשה שנוצרה.
אלא שגם כאן ישנם שתי דרכים עיקריות. אופציית ההכלה, ההתמודדות והרציונליות. מול דרך ההתפרקות והתרת כל הרסנים.
אבל, בל נקדים את המאוחר.
•
על פי סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, כ-41 אחוזים מכלל הציבור החרדי, מחזיקים בגישה לאינטרנט, ה’ ירחם.
מדובר בנתון איום ונורא, שבהחלט לא ניתן להתעלם ממנו, ובהחלט אסור לעבור איתו לסדר היום. שוו בנפשכם, כמעט בכל בית שני בציבור החרדי, נמצאת הגישה לאם כל התועבות, ולאבי אבות הטומאה.
לא פחות.
לסדום ולעמורה דמינו, רח”ל.
אם לפני כ-20 שנה, בפרוץ המגפה הנוראה, היה מי שהעלה על בדל מחשבתו את הנתון הזה, הרי שמן הסתם היו כמה אחים רחמניים מאשפזים אותו בכפייה באחד ממוסדות הרווחה לתשושי נפש. איש לא חלם, ואיש לא שיער שטומאת העמים תיכנס מהדלת הראשית ותשכון לבטח בין מקראות גדולות המאור לתלמוד בבלי שוטנשטיין.
אבל הנה, זה קרה.
המציאות המרה והכואבת עולה על כל דמיון. יותר מ-40 אחוזים מכלל הציבור החרדי מחזיקים בגישה לאינטרנט. והוא רחום יכפר.
אלא, שכאמור, דרכי ההתמודדות עם הידיעה הנוראה הזאת, התפצלו לשתיים.
בעוד שהיו מי שקראו לבדק בית, ולעצרת זעקה ומחאה, היו את אל שראו בכך דווקא הזדמנות להכשיר את השרץ. כפשוטו ממש.
מאמרי דעה ארוכים מנומקים, התייחסו לנגע המתפשט במחננו, וקראו לציבור להתרגל למציאות החדשה. כל כך להתרגל, עד כדי כך שהם פשוט הציעו להכשיר ‘רבנים’ שישיבו לשאלות הגולשים ברשת. כי אם הם כבר בלאו הכי שם, כדאי שלפחות יהיה מי שיענה להם על שאלות בהלכה.
מצחיק? לא אותי.
השאננות הזאת, השלווה הנסוכה על הפנים מול הגז הרעיל המתנדף באוויר, אינה עומדת תחת שום קטגוריה הגיונית, בטח שלא נורמטיבית.
האינטרנט הוא שמד, אין חולק. עדיין לא קם הטיפש שיעז לומר כי ההמצאה האיומה הזאת הינה פאר היצירה היהודית. כלומר, קמו כמה כאלו מן הסתם, אבל הציבור עדיין אינו טיפש מספיק, בשביל לקנות ולהכיל את האמירה המקוממת הזאת.
על התפתחות של נשק להשמדה המונית, אין הגיון לשמוח, ובטח שלא להתנדב להיות שפנים בתכנית הניסויים של הנשק המכוון לנגדנו.
אין לנו את הזכות, המוסרית, הרוחנית והאישית, להתייחס אל האינטר-חטא כאל כלי קיים ומהותי, שנצרכים כלים להתמודד איתו בכיוון החיובי.
לא. המרשתת היא אם כל חטאת, ועלינו להשקיע את כל הכוחות והמשאבים על מנת להתנזר ממנה, להינצל ולהישמר.
•
נכון, זאת טיפשות לעצום עיניים ולהתעלם מהנתונים המפלצתיים. יתרה מכך, אין לנו את האופציה להתעלם מהעובדה המצערת הזאת.
אנחנו צריכים להוציא אנרגיה ומשאבים אמיתיים לאחר קריאת הנתונים. אבל בטח שלא להפנות את הכח ואת המשאבים ל’הכלה’ וללימוד השפה והתרבות.
הדרישה מאיתנו היא אחת: להוקיע. להוקיע בשאט נפש את כל מי שהכניס את עצמו לסטטיסטיקה האיומה הזאת, ובכך גם גרם להגדרת הציבור החרדי כצורך חומרים אסורים.
זה נכון, ישנם הזקוקים לכך לצרכי פרנסה, ומן הסתם אישור של רב פלוני כזה או אחר נמצא אי שם בבית גנזיהם. אבל צר לי, 41 אחוזים מהציבור החרדי אינם עובדים במקומות המחייבים אותם להיכנס לתאי הגזים מרצונם. זאת פיקציה.
קומו גיבורי החיל. חגרו כלי מלחמה וצאו להילחם איש באחיו, איש במשפחתו. זאת מלחמת מצווה שהכל מותר בה, הכל חוץ מאלימות וכח. את החושך מגרשים בהרבה אור, לא חלילה ברוע.
תהיה לנו סיעתא דשמיא, הטהורים תמיד נצחו את הטמאים. בטח כשהם היו רבים, מול מעטים.
59 אחוזים של אור, הם הרבה יותר מארבעים ואחד אחוזים של חושך.
• מנחם מן הוא סופר ופובליציסט חרדי: [email protected]