הגאון רבי שאול אלתר, ראש ישיבת ‘שפת אמת’, השוהה בימים אלו בארצות הברית, מסר אמש (ראשון) שיחה ייחודית לקבוצה של בעלי תשובה שהגיעה אל בית האכסניה שלו.
חרדים 10 מגיש את השיחה המלאה:
אדם נמשך לעולם הזה. ההוא מיליארדר, יש ב’פורבס’ 400 מיליארדרים הכי גדולים, ביל גייטס… אבל אם לומדים תורה – אז יש משהו אחר: יש עולם הבא, יש תורה, יש רוחניות, זה מחזק בלב, את הלב היהודי.
לא שרחוקים לגמרי מכסף, אבל קודם כל ‘טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף’. לומדים עוד יותר – אז זה כבר טוב לי מכסף. אני באמת לא רוצה הרבה, אני רוצה להסתפק במועט, שיהיה לי בשביל הילדים שלי, אבל הסדר הוא הפוך: שהתורה גורמת לנו להתרחק מהבלי העולם הזה. בהתחלה מתרגלים בפחות.
מה אדם עושה במיליארד? 30 מליארד? אני באמת לא צריך, זה הרי שטויות, כסף בא וכסף הולך, וכמה שנים אדם נמצא פה – ותורה קיימת לנצח נצחים. לאט-לאט מתרגלים שתורה יותר טובה מכסף. אני כבר לא רוצה להיות עשיר, רק שיהיה לי כסף לגדל את הילדים, בלי קושי, שאוכל ללמוד בראש שקט.
וזה העיקר בתורה, חוץ מעצם החשיבות בלימוד. לקנות את הערך, להגביר את החשק לרוחניות. יש לתורה את הסגולה הזו, מי שלומד תורה, העולם פחות מושך אותו.
כתוב בזוהר שהיו צריכים לברוא אדם בלי כוח תאווה, שמביא לדברים רעים. אבל אז היה חסר לו הנאה מהתורה, וזה אותו כוח עצמו. כמה שאדם יותר נהנה מלימוד, יש לו פחות טעם מדברים אחרים. זה לא קל, קל להגיד את זה, קשה יותר לעשות את זה, אבל זה מה שאדם צריך לחפש. זה לא קל.
חיים באמריקה, וזו ארץ שיש מי שקראים לזה כוח המשיכה. היה אחד ניוטון שבדק למה תפוח נופל לאדמה וגילה שיש מאסות, כל דבר מושך דברים אליו. אם היה נופל על הבן אדם אבטיח, היינו יכולים להמשיך בלי כוח המשיכה. יש לאדם כוח ברוחניות גם, לא רק בגשמיות, זה מושך.
לרצות להיות קרובים לה’, להתרומם מעל לקרקע. יש לעולם כוח למשוך, ופה באמריקה כוח משיכה יותר גדול. באמריקה אותו כוח משיכה, אבל בנושא נפש יהודית ארץ ישראל פחות מושכת. כשמשיח יבוא כל היהודים יהיו בארץ ישראל, כל עוד משיח לא בא, יש פה יהודים שצריכים להביא את האור.
יותר נוח לי לגור בארץ, אבל אתכם הסתדרו הדברים שאתם גרים באמריקה ובכל זאת יהודים. החסידים קוראים לזה ‘טפח מעל לקרקע’, ריקוד זה להיות כאילו סימבולי, להתרומם מהקרקע, להיות פחות קשור לגשמיות.
וכמה שזה יותר קשה, ובאמריקה האווירה אחרת, ברוך ה’ היום זה לא מה שהיה לפני 100 שנה, יש יותר בני תורה, יותר ישיבות, ועדיין זה לא מגיע למקום קדוש, אבל זה סוג של שליחות שה’ שלח אתכם.
לא צריך להיות שליח חב”ד דווקא, יהודי שליח איפה שהוא נמצא, הוא מחנך את ילדיו ומאיר לסביבה ומהווה משכן לשכינה. ובשביל זה נברא העולם – לעשות פה ושם ובכל מקום. כמובן להשתדל לא לשכוח: כתוב ה’ מסיני בא, זרח משעיר למו… ה’ בא מסיני, אבל איך מגיעים לשעיר? אלא ששאל את כל האומות ורק היהודים הסכימו.
היה צריך להיות סדר הפוך – ה’ בא משעיר, מפראן, מרבבות קודש ובסוף הגיע לסיני. אלא שלא סתם הלך לשם. ידע שלא יקבלו את התורה, אבל הלך כדי להגיד ליהודים שאם אתם רוצים לקבל את התורה אתם צריכים להתרחק מהגויים, לא רק לא להתחתן איתם, אלא להתרחק מכל מה שגויות מבטאת.
ה’ מסיני בא ואמר לנו שלא שעיר ולא ישמעאל, הוא הציע להם כדי ללמד אותנו שאו-או, אי אפשר גם להיות קשורים ברצונות גויים – לכל אחד יש גוי קטן בפנים, ואנחנו מנסים להוציא אותו – כמה שיותר נעדן את המידות ונתדבק בהקב”ה תהיה יותר סייעתא דשמיא.