היהודים, מנצחים?! זה ממש לא יפה

בשיח הציבורי שמתנהל לציון חמישים שנה למלחמת ששת הימים, נשמע קול שמביע אכזבה על שניצחנו. אוי ואבוי, ניצחנו.

בניגוד לאינסטינקט הבריא של כל עם, השמח בניצחונו, יש מי שהניצחון מעמיד אותם בעמדה לא נוחה. אנחנו, היהודים, מנצחים?! זה ממש לא יפה.

במובן מסוים יש כאן תופעה מעציבה יותר מבכי העם בעקבות המרגלים. שם היה בכי של חשש וחוסר אמונה. המרגלים הצליחו להטיל מורך בעם, ובני ישראל פקפקו ביכולתם לנצח את עמי כנען.

אפשר להבין ללבם של בני-אדם שמתמלאים פחד ואינם מצליחים להפיק מקרבם גדלות רוח ודבקות באמונה. אבל בכי אחרי ניצחון? זה כבר חידוש שלא היה כמותו לאורך כל ההיסטוריה.

גלות כתכונה נפשית

לפנינו תופעה פסיכולוגית שנקראת נפש גלותית.

יש גלות הנובעת מתנאים חיצוניים. אדם שהוגלה מביתו ונתון לשליטתם של זרים נאלץ לעתים להרכין ראש, להיכנע לאדוניו ולהחניף להם; אבל כשהוא מוסיף לרעוד כעלה נידף גם אחרי שאיש אינו רודה בו – המשמעות היא שהגלותיות נהפכה להיות תכונה נפשית אצלו.

רבי יעקב-שמשון משיפיטובקה היה אחד מגדולי החסידות בדור השלישי (לפני יותר ממאתיים שנה). כבר אז הוא זיהה את התופעה הזאת.

“קל יותר להוציא את היהודים מתוך הגלות מלהוציא את הגלות מתוך היהודים”, אמר.

הגלותיות הזאת היא מקור כל הצרות. כאשר המרגלים תיארו את עוצמתם של גיבורי כנען אמרו: “ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם”.

זה בעצם כל הסיפור: כשאתה חש עצמך כחגב, מתייחסים אליך כאל חגב. כשאנחנו מתנצלים על הניצחון, ברור שהעולם ממהר לגנות אותנו.

אכן, העם היהודי הוא עם הספר, עם הרוח. איננו מקדשים כוח ואיננו מתהדרים בשחצנות. אבל על אינטרסים חיוניים צריך לעמוד בלי להתבייש ובלי להתנצל. על ארץ ישראל צריך להיאבק מתוך נחישות שזו ארצנו ונחלתנו.

לא כבשנו ‘שטחים’, אלא חזרנו לביתנו, לחבלי התנ”ך, למקומות שאליהם ערגנו במשך אלפיים שנות נדודים.

תיקון חטא המרגלים

הפרספקטיבה של חמישים שנה ממחישה את עוצמת הנס ומבהירה עד כמה זו הייתה יד אלוקית שהובילה אותנו לניצחון המופלא. הוסרה מעלינו טבעת החנק שאיימה על ביטחוננו בגבולות שאבא אבן כינה ‘גבולות אושוויץ’, וגם ניתנה לנו היכולת להתרפק על הכותל המערבי, על קברי האבות בחברון, על קבר רחל ועל קבר יוסף.

על הנס הזה צריך להודות לבורא העולם בכל יום ויום.

אין ספק שניכרת התפכחות גדולה בעם. אותם קולות גלותיים נהפכים יותר ויותר לשוליים.

זה התיקון לחטא המרגלים “וימאסו בארץ חמדה” – אנחנו צריכים לחזק את האהבה לארץ חמדה, להבליט את זכותנו עליה מכוח ההבטחה האלוקית, להיאחז בה ולבנותה. יש בנו אמונה איתנה כי “עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ”, בכוחו של בורא העולם ומנהיגו, המוביל את עם ישראל אל הגאולה האמיתית והשלמה.