‘מוכרח להיות להם דם כושי’: נסויים מזעזעים שעשו בילדי תימן נחשפים

אריה ריבקינד
|
כ' סיון התשע"ז / 14.06.2017 10:31
עדויות מוועדת חקירה בפרשת ילדי תימן מעלות תמונה קשה של ניצול • טיפול ניסויי, שכלל החדרת חלבון יבש דרך עירוי, הביא למוות של לפחות 4 ילדים • על הניתוחים לאחר המוות: “רצו לדעת מה קורה אצל הילדים התימנים… לקחו ילדים שמתו ובדקו את העורקים שלהם… בדקו את הלבבות”

הוועדה המיוחדת הדנה בפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן התכנסה הבוקר (רביעי) בכנסת, על רקע חשיפת ‘ישראל היום’, בה הוצגו עדויות של רופאים שביצעו ניסויים בילדי תימן.

במהלך דיון הוועדה, בה נחשפים פרוטוקולים של ועדת החקירה הממלכתית, יובאו גם עדויות לפיהן טיפול ניסויי הביא למותם של ילדים.

פרשת היעלמותם של ילדי תימן שעלו ארצה היא פצע פתוח – שנפתח בכל פעם מחדש. במהלך השנים מונו שלוש ועדות שונות לחקור את הפרשה: ועדת בהלול־מינקובסקי בשנת 1967, ועדת שלגי בשנת 1988, וועדת החקירה הממלכתית כהן־קדמי, שהתמנתה בינואר 1995 והגישה דו”ח מקיף בשנת 2001.

כל הוועדות קבעו כי לא נחטפו ילדים במסגרת הפרשה. עם זאת, ועדת כהן-קדמי הצביעה על עשרות מקרים שבהם לא נמצאו ראיות לכך שהילדים נפטרו ולגביהם היא מעלה אפשרות של “מסירה לאימוץ”.

עדויות מתוך פרוטוקולים – הנחשפות לראשונה על ידי יאיר אלטמן ב’ישראל היום’ – מצביעות על ניסויים שבוצעו בילדים עוד בחייהם, ללא אישור או יידוע של משפחתם, לטיפול ניסויי שהביא למותם של לפחות ארבעה ילדים, לחטיפה של ילדה בבית החולים רמב”ם בחיפה, ולאימוץ ילדה על ידי איש צוות רפואי ברמב”ם.

‘ישראל היום’ גם מציג תמונות שלא פורסמו מעולם, המעידות לכאורה על תיעוד של חלק מהניסויים שבוצעו: התמונות ממחישות באופן ברור את הניסויים שבוצעו בילדים.

כך, למשל, באחת התמונות – שבהן מצולמים הילדים עירומים – נכתב “טחול” באזור בטנו של ילד, כחלק ממה שנראה כניסיון ללמוד על גוף האדם. נתונים ותמונות אלו מוצגים היום במהלך הדיון על ידי ח”כ נורית קורן, יו”ר הוועדה המיוחדת בפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן.

לפי ישראל היום, באחד מעמודי הפרוטוקולים הרבים של ועדת החקירה הממלכתית מתואר כיצד ביצעו הרופאים בארבעה תינוקות, שסבלו מתת־תזונה – טיפול ניסויי, אשר כלל החדרת חלבון יבש דרך עירוי וגרם למותם.

ניסויים בילדים קטנים

באחד המקרים מנסה עו”ד דרורה נחמני רוט, פרקליטה מטעם היועץ המשפטי לממשלה שהיתה חברה בוועדת כהן-קדמי, לרענן את זיכרונו של ד”ר ג’ורג’ מנדל, מנהל בית החולים לילדים בראש העין.

עו”ד נחמני שאלה: “בבית החולים שלך, הטיפולים של ילדים שסבלו מתת־תזונה לא היו טובים, לא היו מוצלחים וגרמו להחמרת מצבו של הילד, האם זכור לך?”

ד”ר מנדל: “יכול להיות. אני לא יודע”.

עו”ד נחמני:  “כשאתה אומר ‘יכול להיות’ זה נראה לי קצת מוזר, כי זו היתה תופעה מאוד נדירה בסוג טיפול כזה לגבי ילדים אחרים”.

ד”ר מנדל: “אני זוכר מקרה אחד או שניים שד”ר מטות נתן הוראה לתת עירוי של חלבון יבש שהיינו מפרידים. סרום, פלסמה יבש… והתגובות לא היו טובות”.

עו”ד נחמני: : “אתה זוכר רק שני מקרים? אני רוצה להציג לך מכתב שכתב ד”ר מן”.

בפרוטוקולים צוטט מכתב של ד”ר קלמן יעקב מן, סגן מנהל רפואי של בית החולים, שאותו שלח ב־21 בנובמבר 1949 לד”ר מנדל: “ביקרתי בבית החולים שלנו בראש העין, ומצאתי כי באותו בוקר מתו שם ארבעה תינוקות שקיבלו טיפול אקטיבי. תינוקות אלו היו פחות או יותר במצב מאוזן לפי התנאים הפיזיו־פתולוגיים שלהם, אך לאחר שעירו להם תמיסות שונות… התרופף מאזן זה והם מתו”.

“אמרו לתימנים שיש בהם דם כושים!”

בפרוטוקול אחר מודה ד”ר מנדל כי ביצע מחקר על ילדים תימניים חיים, שבאמצעותו ניסה לבדוק אם הם נושאים תאי דם חרמשי (מחלת דם המצויה אצל ילידי אפריקה וגורמת לאנמיה): “היה איש ידוע ומפורסם בשם פרופ’ דמשק שהוא היה המטולוג ידוע. הוא הסתכל על התימנים וחשב שמוכרח להיות אצלם דם כושי. הוא אמר – למה לא לבדוק את זה?…

“פרופ’ פריץ דרייפוס (מהדסה ירושלים) – הוא היה אחראי על זה. הוא נתן הוראות ואנחנו היינו עושים את זה. פרופ’ דרייפוס התלהב וכבר כתב מאמר באחד מכתבי העת הרפואיים, עם תיאוריה גדולה איך התימנים הגיעו ואיפה הם הסתובבו בעולם וככה, הכל יפה מאוד”.

ד”ר מנדל נשאל כיצד בדק את הילדים וענה: “לקחנו דמים לספירות הדם וכו’… פעם בא רופא, ידוע שבלונדון עשה את הבדיקות המיוחדות בהמוגלובין, שמו היה ד”ר ליימן, ומצא שזה הכל לא נכון. כל הדבר נפל וכבר אמרו לתימנים שיש בהם דם כושים!”

בעדות נוספת סיפר ד”ר מנדל: “היה מחקר אחד שיש סיפור. ביקר במחנה רופא מפורסם ידוע בשם דנשה מארה”ב. והוא הסתכל על התימנים ואמר – הוא חושב שיש להם דם של כושים. והוא יודע שבארה”ב הכושים סובלים ממחלת דם שנקראת מחלת החרמש אז התעניין בזה וביקש שאנחנו נעשה משטחים מהדם. בהתחלה כמעט כל ילד היה לו קדחת, מלריה והיינו לוקחים בדיקות דם”.

ניתוחים  לאחר המוות

לדברי מאיר ברודי מהלשכה המשפטית של משרד הבריאות, דוח מבקר המדינה באותם ימים מראה שכל בתי החולים שנבדקו ביצעו 50 אחוזים של נתיחות אחרי המוות, מתוך רצון לברר את סיבת המוות.

על הניתוחים לאחר המוות העיד ד”ר מנדל: “לא היה צורך לבקש רשות מההורים… רצו לדעת מה קורה אצל הילדים התימנים… לקחו ילדים שמתו מכל מיני סיבות ובדקו את העורקים שלהם… בדקו את הלבבות שלהם”.

עו”ד נחמני: “האם זה לא יצר בעיות, שהורים באו ורצו לראות את הילדים המתים שלהם, ואמרתם – לא מראים את התינוקות?”

ד”ר מנדל: “אני לא חושב, היות שאחרי שגומרים את הנתיחה אז היו מסדרים את התינוק, כך שהם יכולים לראות את הפנים של הילד, שזה נראה שלם… אבל זה היה לגמרי חוקי. לא היו בעיות”.

עו”ד נחמני: : “לא מבחינה חוקית, מבחינת הרגש והמוסר כלפי ההורים. האם לא ייתכן שבצורה שיטתית, ילדים שעשיתם בהם נתיחות שלאחר המוות, לא הראיתם אותם (את הגופות) להורים?”

ד”ר מנדל: “לא זוכר שהיו לנו בעיות מיוחדות עם המצב הזה”.

ד”ר מנדל העיד כי היו רישומים מדויקים של המחקרים, אך לפי שמועות שהגיעו אליו, “מישהו השמיד אותם לאחר 7 שנים”.

ח”כ נורית קורן אמרה לאחר שנחשפה לעדויות ולתמונות הקשות לישראל היום: “במסגרת הוועדה שבראשותי אני נחשפת לעדויות, למסמכים ולסיפורים מצמררים שמזעזעים כל בן אנוש. הצוות הרפואי ביצע מחקרים ונתן טיפול לא מתאים לילדים, שבעקבותיו מצבם הבריאותי הידרדר וברוב המקרים הוביל לפטירתם.

“התייחסות הצוות אל הילדים ומשפחותיהם היתה כחומר ביד היוצר, הסתירו מההורים את נתיחת הגופות ולא ביקשו את רשותם על פי חוק. פרשת היעלמותם של הילדים היא פצע מדמם בחברה הישראלית, על כן אמשיך לפעול ביתר שאת למען גילוי האמת והשלמת כל חלקי הפאזל”.