למעלה משנתיים חלפו מאז הודח הרב ניסים זאב מתפקידו כח”כ במפלגת ש”ס.
“זה יהיה לך לכבוד ותקבל שכר על הפרישה”, כתב לו נשיא מועצת החכמים, חכם שלום כהן, במכתב ההדחה ששוגר אליו. ניסים זאב, מי שציית כל חייו למועצת, ציית גם בפעם הזו.
עם כל הכאב, שכן אחרי הכול זאב היה האיש שהקים בעשר אצבעותיו את התנועה להחזרת עטרה ליושנה, כשהחלה את דרכה כמפלגה עירונית בירושלים.
במשך שנים נצר בלבו את זיכרונותיו מהימים ההם, ולמרות שהיה ידוע ביושרה שלו ובאומץ שלו להטיח ביקורת גם מול ראשי המפלגה, עדיין חלק גדול ממה שהיה לו לומר נותר נצור עמו.
לקראת סוף שנת 2011 פרסם העיתונאי אבי בלום ראיון עם אריה דרעי, אז עדיין לא יו”ר ש”ס. “צריך לומר את האמת, ש”ס הייתה קמה בלי הרב שך וגם בלי הרב עובדיה יוסף, כי כבר הייתה התשתית של הרשימות הספרדיות שרצו ברשויות. יכול להיות שגם הרב עובדיה עצמו, לא היה מכניס ראשו לזה אלמלא שהרב שך נתן את הדחיפה”, אמר דרעי בראיון.
כשנה חלפה מאז, בחודש כסלו תשע”ג, פנה הגר”ע יוסף אל ניסים זאב בבקשה מיוחדת, זו שהובילה אותו לשקוד בימים אלו על ספר מיוחד, שישפוך אור על מה שהתרחש מאחורי הקלעים של ימי ההקמה של ש”ס – וגם על השנים בהם כיהן כח”כ, עד להדחתו.
חרדים10, מגיש כאן, בפרסום ראשון, את פרק ההקדמה מתוך הספר.
•
כשנה לפני פטירתו של מרן, בשנת תשע”ג, באחד ממוצאי השבתות של חודש כסליו, פנה אלי מרן זצ”ל תכף לאחר שיעורו הקבוע בבית המדרש שבביתו ברחוב הקבלן, בו השתתפתי בקביעות, כאשר ישבתי תמיד מולו בשורה הראשונה.
בכל מוצ”ש הייתי משתדל להיות נוכח בדרשותיו הקבועות. גם בשני שיעוריו האחרונים, שמסר בחודש אלול תשע”ג, טרם נפל למשכב, נוכחתי כאשר מרן פתח את שיעוריו בהלכות שבת בנושא ‘פסיק ראשיה ולא ימות’, והתעכב בהלכה של מלאכה זו – וראיתי את הצדיק בייסוריו וכמה הוא מתאמץ.
צילום:Uri Lenz/FLASH90
עיניי זלגו דמעה והרהרתי בליבי: מדוע מרן עוסק בסוגיה זו כבר שבועיים, מסביר וממחיש ומאריך בהלכה זו. רק כעבור כחודש וחצי, כאשר נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון האלוקים, הסוגיה הובהרה, כי גם אם אכן נפלה עטרת ראשנו צדיקים במיתתם קרויים חיים, בעצם מרן רבנו גם היום מבחינת אנכי “חי עמכם היום”.
לפני פטירתו הייתי בחדרו ועמדתי ליד מיטתו בעת מסירת נשמתו, וא-ל מלא רחמים ושוכן במרומים יהי רצון שיעמוד בתפילה לפני צור עולמים ויבקש מבעל רחמים לגאול את עם ישראל הנרדפים, ונשמתו צרורה בצרור החיים.
•
נחזור לאותו מוצאי שבת.
היה זה בסיום דרשתו, ועוד לפני אמירת הקדיש, פתאום ראיתי שמרן רומז לי בידו ומבקש שאעלה אליו לחדרו, כדי לדבר איתי.
מיד לאחר סיום אמירת הקדיש ביקש ממשמשו, רבי צבי חקק, לוודא שאני נכנס אחריו. הבנתי שהנושא חשוב ודחוף בעיני הרב, הגם שלא היה לי שמץ של מושג בדבר הנושא.
נכנסתי פנימה. הרב ביקש שאשב לצדו, כאשר נאמן ביתו ומשמשו רבי צבי חקק עומד לצדנו ודממה דקה אופפת אותנו. השתוממתי לדעת על מה הרב רוצה לדבר איתי. פעמים רבות נקראתי לשיחה עם מרן בנושאים שונים, אך הפעם חשתי שמדובר במשהו שונה – בעל חשיבות עליונה.
במשך דקה ארוכה הרב לא אמר מילה. הוא ישב כשידיו משולבות דומם וחושב, ואז פנה אלי.
הבעת כאב הייתה נסוכה על פניו.
‘תגיד לי, חכם נסים, אתה זוכר את הקמת תנועת ש”ס – איך היא קמה? מי הקים אותה? האם אני נתתי לך בזמנו המלצה בכתב?’ – שאל אותי.
‘בוודאי רבנו, מה הספק?’ התקשיתי להבין.
מרן המשיך והקשה. ‘מתי כתבתי לך את ההמלצה? יש לך אותה?’…
השבתי: ‘הרי רבנו הוא הראשון שנתן לי המלצה ואלמלא המלצתו לא היה אף חכם שהיה נותן את הסכמתו. וכן, ההמלצה שכבודו נתן לי בוודאי נמצאת אצלי. מי זה שבא אל כבודו מספר פעמים וביקש את המלצתו וברכתו להקמת התנועה, עוד בזמן שכבודו היה מכהן כראשל”צ, אם לא עבדך הנאמן?!’
לא הבנתי.
צילום:פלאש90
‘מדוע כבודו שואל אותי את השאלות האלה, הרי הדברים ברורים שבלעדי מורנו ורבנו ועטרת ראשנו לא היינו מקימים את התנועה, וגם אם היא הייתה קמה בלעדי מרן – לא הייתה התנועה מחזיקה מעמד והייתה הופכת להיות כקיקיון של יונה הנביא שבין לילה היה ובין לילה אבד’.
‘אתה שמעת מה אומרים בחוץ?’ – שאל אותי, בכאב גדול.
‘כן, בוודאי, אני רואה שכבודו כאוב ואני מבין שהרב קרא לי בגלל הראיונות והשמועות שהועלו לאחרונה בתקשורת על ידי פוליטיקאים שכיהנו בעבר כחברים בתנועת ש”ס שלפיהן הרב שך זצ”ל הוא זה שהקים את תנועת ש”ס, ורק לאחר מכן כבודו הצטרף אליו. היה גם אדם אחד שאמר שגם בלי מורנו ורבנו תנועת ש”ס הייתה קמה…’ – השבתי.
אמרתי את דעתי בנחרצות.
‘הפשוט והברור ביותר שאלמלא רבנו לא היה טעם להקים את תנועת ש”ס, וגם כל הרבנים שתמכו ברעיון וציבור בני עדות המזרח שעודדו אותנו רבות בקשו מאתנו שנעשה כל שביכולתנו שכבודו ייתן תמיכתו להקמת התנועה.
‘בכל כנס ומפגש עם הציבור שקדם לכינוסה של מועצת חכמי התורה נתבקשתי על ידי הקהל שהרב ייתן את תמיכתו להקמת התנועה. היה ברור שבלי תמיכתו של מרן כל הרבנים האחרים היו חוששים לתת הסכמתם בפומבי להקמת התנועה, דבר שהיה משפיע לרעה על רוח הציבור ואולי אף מונע בסופו את הקמתה של התנועה.
‘לכן לא חדלתי מלבוא לכבודו פעמים רבות ולבקש את המלצתו עוד בהיותו מכהן כראשל”צ וכרב ראשי לישראל, למרות שמרן אמר לי מפורשות שהדבר לא מתאפשר עקב היותו מכהן כראשל”צ, לא התייאשתי עד שהקב”ה גלגל שמרן נרתם להוביל את היהדות הספרדית על כל פלגיה כדי להחזיר עטרה לישנה. אך הדבר לא התאפשר עד לאחר שהופסקה כהונתו, ורק אז כבודו יכול היה לתת את הסכמתו והמלצתו'”.
•
מרן לא הסתפק בהסבר קצר וביקש ממני לספר יותר בהרחבה על כל התהליך של הקמת התנועה וכל מה שקדם לה, ואכן סיפרתי לו באריכות את כל השתלשלות התנועה, במשך כרבע שעה.
המשכתי והגבתי על אותן שמועות שהתנועה קמה בגלל הקיפוח של עדות המזרח ואמרתי למרן שחייבים להדגיש שהתנועה לא קמה על בסיס עדתי-פוליטי, כפי שמנסים אנשי התקשורת לקבע בתודעת הציבור, אלא בראש ובראשונה בגלל הצורך בהקמת הנהגה רוחנית שהיהדות הספרדית הייתה זקוקה לה, כשמורנו ורבנו עומד בראשה, ואילולא מעורבותו של מורנו ורבנו – הייתה זו תנועה בדומה לשאר התנועות העדתיות שקדמו לה, וכפי שמתנגדיה ניבאו וייחלו לה, גם היא הייתה עוברת ונשכחת מהעולם כפי שקרה לתנועת תמ”י, ‘גשר’ ו’הפנתרים השחורים’.
צילום:ישראל ברדוגו
וכאן הגיע הרגע המרגש ביותר.
בסוף השיחה מרן זצ”ל ביקש: ‘תעלה את כל הדברים האלה על הכתב בצורת ספר או חוברת’.
עוד באותו שבוע התחלתי לכתוב ולחבר את שני הפרקים הראשונים של הספר, אך עצרתי מלכתוב מאחר והוכרז על הקדמת הבחירות לכנסת, והיה צורך לרכז את המאמצים ולהיערך לבחירות.
לצערי לאחר הבחירות מצב בריאותו של מרן התחיל להידרדר, עד לפטירתו, ולא היה בי את הנפש והרוח כפי שביקש מרן להמשיך לכתוב את הספר על הקמת התנועה.
רק לאחר שחלפה שנת האבל להסתלקותו של מרן, ראיתי חובה לעצמי לקיים את צוואתו והמשכתי לכתוב את הספר עד לסיומו.
לפני למעלה משנה נתתי את כל הכתבים לסופר, כדי לשכתב ולערוך אותו, אך משום מה הדבר התעכב (-זאב לא מפרט מדוע “הדבר התעכב”, ואולי לימים יפרסם את העובדות בנושא -חרדים10), ולכן החלטתי לערוך אותו בעצמי ולהוציא בס”ד את הספר לאור לקראת יום השנה הרביעית לפטירתו של מרן זצ”ל.
•
הספר מיועד להעמיד דברים על דיוקם ולהבהיר באופן חד-משמעי שאלמלא מעורבותו האקטיבית של מורנו ורבנו ועטרת ראשנו מרן עובדיה יוסף זצ”ל, שהסכים לעמוד בראש מועצת חכמי התורה, לא הייתה קמה מועצת חכמי תורה; אלמלא קמה מועצת חכמי תורה כשמורנו ורבינו עומד בראשה, שנתנו את ברכתם שעמדו כחומה בצורה מאחורי הקמתה וליוו אותה בחבלי לידתה הקשים – לא היה טעם בהקמתה.
ואלמלא חברי המייסדים שעמלו וטרחו יחד איתי למעלה משנה תמימה בסתר ובגלוי, קודם שקמה וגם ניצבה לא היינו רואים את ניצניה, פרחיה וגפניה. ואלמלא שמרן היה הראשון שנתן את הסכמתו בכתב, לא היה אף אחד מגדולי ישראל וחכמיה שהיה לו את העוז והאומץ לתת הסכמה או המלצה בכתב, למרות עידודם וחיזוקם שנתנו לנו בעל פה.
גם ההשתתפות של הרבנים והגאונים הרבים שהגיעו לכנס הראשון וההיסטורי של התנועה, שהתקיים בחודש סיוון תשמ”ג בישיבתנו ‘יסודי התורה’ בירושלים, בו יזמתי והצעתי את הקמתה של מועצת חכמי התורה כתנאי מקביל להקמת התנועה, הרבנים התנו את הסכמתם להשתתף בכנס זה בתנאי להשתתפותו האקטיבית של מרן.
באותו מעמד רם ונשגב העלתי את שלושת העקרונות להקמת התנועה ובקשתי את הסכמתם של כל הרבנים הנוכחים: שמתוך הרבנים הנוכחים תוקם מועצת ‘חכמי תורה’, המקבילה למועצת גדולי ישראל כפי שקיים ב’אגודת ישראל’.
“על דעת כל הרבנים והגאונים הנוכחים בכנס יכהן מורנו ורבנו כנשיא מועצת חכמי התורה”, אמרתי – וכולם ענו והנהנו והסכימו פה אחד.
צילום:Yonatan Sindel/Flash90
הכרזתי על שם התנועה שתוקם בעזרת השם, שתקרא בשם ‘התאחדות הספרדים שומרי תורה’. בקשתי את הסכמתם בכל זאת עוד קודם שהגשתי את טופסי הבקשה לרשם העמותות, ובכך זכינו שביום זה ולראשונה הונחה אבן-הפינה להקמת מועצת ‘חכמי התורה’, שמרן נשיאה ועומד בראשה, ושל תנועת ‘התאחדות הספרדים שומרי תורה’.
אציין שנוכח פניות הציבור הרבות החוזרות ונשנות גם בתקופה האחרונה, בהן הביעו כמיהתם לדעת את האמת – מי הם מייסדי התנועה וההיסטוריה של הקמתה, החלטתי להריץ את הספר, לסיימו ולהעלות על הכתב: את כל התהליכים אשר קדמו להקמת התנועה, לרבות המניעים להקמתה, ואת המתכונת הייחודית שהוקצתה לה בדמותה של מועצת חכמי התורה, אשר הוקמה ביחד עם התנועה, בראשותו של מורינו ורבינו זצ”ל.
אשר על כן ולאור צוואתו של מרן, רואה אני חובה לעצמי להוציא לאור את האמת ולפרסם את הספר הנוכחי, כפי בקשת מרן.