השטח המאובטח והמגודר כבר הוכן מראש עבור שגרירת ארצות הברית באו”ם, ניקי היילי, שהגיעה אתמול לכותל, כחלק מביקור התמיכה שלה בישראל.
אבל היילי ביקשה לצאת משם, ולהתפלל יחד עם שאר המתפללות שבעזרת הנשים.
“אני רוצה להיות כאן כאחד האדם”, אמרה, ונטמעה ברחבה.
הנה קטע יפה שכתב על כך העיתונאי איציק וולף:
“אמריקנית בכירה אחת הוכיחה שהיא מבינה יותר מהרבה יהודים מה העיקרון המהותי שעומד מאחורי תפילה במניין.
אני זוכר את ימי האימון המתקדם שלי בחטיבת גבעתי בשנות ה-90. שבת בבוקר. המחלקה מתארגנת לקריאת התורה והגבאי ניגש אל ירון, אחד הקצינים בפלוגה, ושואל אותו לשמו ולשם אביו כדי להעלות אותו לתורה.
באותם שלבים של הכשרה אין כמעט מצב ליצירת שיחה עם קצינים. בטח שלא קריאה להם בשם הפרטי. דיסטנס.
אותו ירון אמר את שמו ואת שם אביו ועלה לתורה.
הפער הגדול שבין הלגיטימיות של הפנייה אליו בתוך אוהל בית הכנסת בשמו הפרטי, לבין המרחק הרב שהיה בינו לביננו מחוץ לאותו אוהל, גרם לי להבין: כשאנו ניגשים לתפילה אנחנו אמורים לגשת בלי כל התארים, ההישגים, המחמאות שקיבלנו, החנופות שסחטנו.
כל אחד אמור להיות בסך הכל עוד אחד שמשלים מניין. בעל משקל זהה לחלוטין למי שמזלו, עמדתו הכלכלית, או מיקומו החברתי והפוליטי שונה בתכלית.
הסירוב של ניקי היילי להתפלל במתחם סטרילי שהוכן עבורה, וההתעקשות שלה להתפלל דווקא בין כל המתפללות שהיו באותה עת ברחבת הכותל, עשוי להעיד על הבנה עמוקה של המקום של המתפלל בפני האלוקים.
לא כבעל הישגים (שגרירת ארה”ב באו”ם, המושלת הראשונה של דרום קרוליינה, המושלת השנייה ממוצא הודי) אלא כאדם. הנני העני ממעש”.
• מתוך דף הפייסבוק של סיון רהב מאיר