עשרות בני אדם הפגינו הערב (רביעי) בירושלים במחאה נגד תקיפת חיילים חרדים בשכונות חרדיות.
המוחים, שחלקם לבשו מדי צה”ל, הפגינו מול לשכת הגיוס ברחוב רש”י בירושלים, כשהם נושאים שלטים עליהם נכתב: “חיילים וחרדים מסרבים להיות אויבים”, “בירושלים לא מפקירים חייל”, “שומר אחי אנוכי” ו”חילונים, דתיים, חרדים אחים”.
בתחילה תוכננו המארגנים – אנשי תנועת ‘התעוררות’ הירושלמית – לקיים את ההפגנה בכיכר סלונים בשכונת עזרת תורה, אולם כדי שלא להפריע לחתונת נכדת הרבי מבעלזא, הנערכת לא הרחק משם, הוחלף מיקום ההפגנה.
חנן רובין, חבר מועצת העיר מסיעת התעוררות, כתב אחרי ההפגנה בדף הפייסבוק שלו:
“את א’ פגשתי בכניסה להפגנה שלנו. ‘כל הכבוד, ותודה’ הוא אמר, ועצרתי לשאול אותו על מה. ‘ביום שבת האחרון עמדתי ברחוב הנביאים, ספגתי יריקות, השפלות, קללות נוראיות’, סיפר לי, ‘וכל כך מחזק לדעת שיש מי שאכפת לו. אז תודה’.
להרבה אנשים היה מאוד אכפת. הרבה פחות מהם הגיעו להפגין איתנו. כמה עשרות סך הכל. ציפיתי ליותר, חלמתי שיבואו בהמוניהם, אבל כנראה שהמחאה במאה ה-21 עברה למרחב הוירטואלי.
ועם זאת, כשנכנסתי לרכב כדי לחזור הביתה, הרגשתי שלם. כי המהלך הקטן שעשינו היום הוציא מכל כך הרבה אנשים את האמירה הפשוטה שהם מתנערים מהרוע. שאין שום מצב שבו צריך להיות סובלניים כלפי קומץ קיצונים שמכתים את החברה החרדית.
היום נוכחתי שיש אחדות בעם ישראל. שאף אחד, אף אחד, לא רשאי להתנהג באופן מבזה ואלים כלפי חיילי צה”ל.
רבנים חשובים, חברי מועצה חרדיים, אדמו”רים ואין סוף חיילים חרדיים, כולל מ’, שהגיע היום במיוחד כדי להגיד לי כמה זמן הוא מחכה שמישהו יגיד באופן ברור וחד את האמירה הזו. לא הכל אנחנו שומעים. הרבה דברים נאמרים בלחישות, בחדרי חדרים. תפקידנו לאפשר לקולות הללו להתגבר.
שמעתי היום לא מעט ביקורת שצריך לנהל דיאלוג ולא מלחמה. אני מאוד מסכים עם האמירה הזאת. אבל לא יעלה על הדעת שבזמן שמנהלים דיאלוג מתירים את הרסן לאלימות. זה כמו להגיד שנעשה הסדר עם הפלשתינאים, ובינתיים נהיה סובלניים כלפי טרוריסטים.
לא לא ולא.
החברה החרדית היא מופלאה, והיום נוכחתי לראות שהרוב בה שפוי ומתון. שאפשר לקיים שיח ושיתופי פעולה. צריך רק לעזור לה לא לפחד. כי ‘עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה’.”
