כנהוג אצלנו בשנים האחרונות, הימים הסמוכים לחג השבועות נהפכו לימי הקמפיין השנתי נגד הגיור.
אנשים שכל מטרתם לקעקע את דת ישראל מנסים לקבֵּע בתודעת הציבור הנחה שקרית, שרבני זמננו המציאו החמרות חדשות וקשות, כדי להכביד על המתגיירים, בעוד בימי קדם קיבלו את הגרים בקלות רבה.
יש כאן ניצול בורותו של הציבור לתעמולת שקר, שאין לה שום בסיס מציאותי.
כל מי שלמד קצת תורה יודע שדיני הגיור קיימים אלפי שנים, והם מפורטים כבר בתלמוד ובספרות ההלכה לדורותיה. להפך, נשמעת בימינו טענה שרבני זמננו מקילים בגיור ופותחים את השערים יותר מדיי…
לא עניין פורמלי
הבעיה מתחילה בחוסר הבנה הקיים בחלקים גדולים של הציבור למשמעותה של הזהות היהודית. אנחנו חיים בעולם שמטפח את השוויון בין בני-האדם. התרבות בימינו בזה להגדרות לאומיות ולביצורה של זהות נבדלת. בעקבות זאת רבים סבורים שזהות יהודית היא עניין טכני ורישום פורמלי, וממילא עולה הטענה למה להכביד במה שנראֶה כבירוקרטיה מיותרת.
לא מקרה הוא שאותם גורמים, הנלחמים בגיור ההלכתי, אינם רואים בהתבוללות אסון, ולעתים אף מעודדים נישואים כאלה ורואים בהם ‘הפלת מחיצות’ ו’התגברות על דעות קדומות’.
טבעי לגמרי שמי שהזהות היהודית אינה חשובה לו כל-כך גם תומך ב’גיורי’ בזק, כי מה זה בעצם משנה.
אבל דווקא חג השבועות מבהיר את משמעותה האמיתית של הזהות היהודית. בחג הזה קראנו בתורה את תיאור מעמד הר סיני. בורא העולם בכבודו ובעצמו התגלה לעיני כל העם וכרת עמו ברית נצחית.
משמעותה של הברית הזאת היא יצירת עם מיוחד במינו: “וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים… וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ”.
הבורא גם נתן אפשרות לבני עמים אחרים להצטרף לברית שכרת עם בני ישראל, וזו משמעותו האמיתית של הגיור. מי שמבקש באמת ובתמים להיות יהודי ולקבל עליו את כל החובות המוטלות על יהודי – יכול להתגייר ולהצטרף לעם ישראל.
עיקרו של הגיור אינו לימודים ומבחנים וקבלת תעודה. הלימודים הם רק הכשרה ליישום מהותו האמיתית של הגיור.
אדם צריך לדעת מה הוא מקבל עליו ומהי מערכת החובות הנגזרת מהגיור. עיקרו של הגיור הוא ההצטרפות הנפשית לברית שכרת הקב”ה עם העם היהודי בהר סיני. הגר צריך לקבל עליו בכנות וברצון את כל חובותיו של יהודי, כמצוות התורה.
יש אזרחים לא-יהודים
בארץ נוצר עוד בלבול, הנובע מערבוב בין זכויות אזרחיות לזהות יהודית, אף שאין שום קשר בין השניים. אדם יכול להיות אזרח נאמן למדינה, חייל מצטיין בצה”ל, ולא להיות יהודי. יש במדינה גם אזרחים לא-יהודים, ובצה”ל משרתים חיילים דרוזים, צ’רקסים, נוצרים ומוסלמים. מילוי החובות האזרחיות אינו הופך אדם ליהודי אלא לאזרח טוב במדינתו.
לאורך כל הדורות, גם לנוכח רדיפות ומסעות שמד, שמרנו על הרציפות היהודית, שמתחילה במעמד הר סיני. היא יקרה לנו מכדי לזלזל בה.