דו”ח המבקר • ‘שבעה מדורי גהינום’: המחוז החרדי נכשל בטיפול נגד אפלית הספרדיות

דו”ח מפורט של משרד מבקר המדינה המתפרסם היום (שלישי) נוגע בסוגיא החברתית אולי ה’בוערות’ ביותר בסדר יומה של הציבוריות החרדית: תופעת האפליה העדתית במוסדות חינוך.

הדו”ח הנושא את השם ‘מניעת אפליה באספקת שירותים ומוצרים ובכניסה למקומות ציבוריים’, עוסק בהרחבה בחוק האפליה, בתלונות ובטיפול המשרדים הרלוונטיים, וכבר בפתיחתו קובעים מחברי הדו”ח כי הטיפול של משרדי הממשלה במופעי האפליה לוקה בחסר.

ועדת הערר של המחוז החרדי, הם מדגישים, מכריעה רק במקרים מובהקים בלבד, בעוד אירועים רבים ‘נופלים’ בהליכים המסורבלים והמתמשכים.

יתירה מזו, בשבע עשרה שנות קיומו של חוק איסור האפליה, לא הוגש למרבה הפלא, ולו כתב אישום אחד.

 למרבה המבוכה, כאשר נציגי משרד המבקר ביקשו לקבל מידע ונתונים על תופעות של אפליה במוסדות חינוך ועל פעולות שננקטו בנושאים אלה, השיב  משרד החינוך כי אין לו “יותר מידי פרטים בנושא רוחב חשוב זה”.

להירשם כמו החברות

בסקירה שעורכים מחברי הדו”ח, הם מעלים מספר מקרים בהם התלוננו הורים חרדים על אפליה, כמו תלונתו של תושב ירושלים הקובל כי בתו בת ה-6 לא התקבלה ואומר: “מעבר להיות הנושא מרגיז… יש לזכור שמאחורי הסיפור הזה  עומדת ילדה קטנה ונבונה בת 6 שרוצה להרגיש כמו חברותיה לגן ולראות שגם היא נרשמת כמו כולם”.

תלונות נוספות מהורים חרדיים מופיעות גם מבית שמש, גבעת זאב, ערים נוספות.

ההורים, כך מדווח בדו”ח, בוחרים לעזוב את העיר בעקבות האפליה בבתי הספר החרדים, “אף על פי שמשרד החינוך הכיר באפלייתם על ידי המוסד החינוכי”.

“לא ייתכן שכל שנה מחדש נתמודד עם האפליות הנ”ל, לא ייתכן שכל שנה מחדש משפחות יעברו שבעה מדורי גהינום שכל מחדש נזכה לזלזול”, צוטטו הורים נוספים.

זהו אינו הדו”ח הראשון המצביע על אפליה במוסדות החינוך.

כבר בשנת 2011, מציינים המחברים, פורסם דו”ח מבקר המדינה ממנו עלה כי קיים חשש לקיומה של אפליה על רקע עדתי במוסדות החינוך לבנות במגזר.

 באיסוף הנתונים הסתייע המשרד בעמותת ‘נוער כהלכה’.

טיפול לקוי

אז מה מה יש לעשות?

תחת תת הכותרת “משרד החינוך – הטיפול באפליה במוסדות חינוך במגזר החרדי’, קובע הדו”ח כי ‘חוברתו של משרד החינוך להפעיל את סמכויות הפיקוח והאכיפה שניתנו לו ועמדו במרכזו של בג”ץ עמנואל”.

ועדת ערר, מציין הדו”ח, הוקמה בעקבות פרשת עמנואל, ובין השנים 2013-2016 הוגשו לוועדה למעלה מ-400 בקשות, אלא שחלק נכבד מהן לא הגיע לדיון רשמי בוועדת הערר.

המספרים, מציין הדו”ח נשמעים כמעט סוריאליסטיים: שיעורן השנתי הממוצע של הבקשות לוועדת הערר היה קטן מעשירית האחוז ממספר התלמידים במוסדות החינוך החרדי. הוועדה אם כן, כך חוששים המחברים כפי שנכתב לעיל, מכריעה רק במקרים מובהקים בלבד.

כך, למשל, מתאר הדו”ח תלונה של הורים לילדה חרדית בכיתה א שנפתחה במרץ 2013 ונסגרה באוגוסט 2013, אולם התיעוד במערכת הממוחשבת היה דל ולא שיקף את הליכי הבדיקה.

יתירה מכך: במסגרת התלונה נכתב כי ההורה ‘שבע רצון’ מהטיפול, אולם בשיחה של נציגי הביקורת עמו עלה שאין הדבר כך.

“מרחו את הזמן בטיפול, הסיפור לא נסגר בפועל עד אשר הפעלתי עורך דין, ורק אז בתי התקבלה למוסד”, הוא מספר.

נקודה נוספת המועלית בדו”ח מצביעה על החסמים העומדים בפני הורים חרדים.

כך, למשל, בהודעה שמסר מוסד חינוכי להורים נכתב: “ניתן לערער על החלטה זו בוועדת ערר .. לאחר שאלת רב”.

בהודעה אחרת, פרסם רבו של המוסד הודעה איסור בדבר פנייה לרשויות המדינה לרבות מפקחים של משרד החינוך. לטענתו של הרב, הדבר עלול לפגוע בתקצוב המוסד.

 חסמים מן הסוג הזה, קובעים מחברי הדו”ח, יוצרים פער עמוק בין היקפי האפליה בפועל לבין שיעור התלונות הרשמיות שהוגשו.

סנקציות מנהליות

לפי הדו”ח, בסך הכל, רק ב-3 מקרים הופעלו סנקציות מנהליות כנגד מוסד חינוך חרדי בצורת מניעת תקצוב או סגירה.

מבקר המדינה, מציינים המחברים, העיר למשרד החינוך על מיעט הפעלת הסנקציות המינהליות, וגם אלו מתרחשים רק לאחר הליך מתמשך נוסף.

למסקנה קובע הדו”ח כי משרד החינוך החל אמנם להפעיל סמכויות פיקוח ואכיפה במחוז החרדי, אלא שעד כה תוצאותיו מוגבלות.

“ספק אם הפעולות שהמשרד נוקט כיום למיגור התופעה הן אפקטיביות, וספק אם יש בהן כדי לתת מענה מספק ונאות”, הם קובעים.