זה קרה באחד מימי העבודה שלי אצל הראשל”צ הרב בקשי דורון שליט״א,
הטלפון מצלצל ועל הקו נציג המשטרה (בכיר ביאח״ה) שמבקש פגישה עם הרב. הבהרתי שאין דבר כזה פגישות מהיום להיום, והיומן עמוס לעייפה בשיעורים ובפגישות שנקבעו חודשים מראש.
את הסיומת של תשובתי שמע הרב – ושאל אותי מי על הקו. עניתי לו שזה מישהו מהמשטרה, מיאח״ה, שמבקש פגישה עם הרב.
הרב לקח את השיחה וקבע איתם פגישה מוקדמת.
שאלתי: למה הרב? אולי כדאי להתייעץ עם עורך דין (אז עדיין לא הייתי אפילו סטודנט למשפטים).
הרב השיב לי: ״כל ימי התנהלתי ביושר, אין לי מה להסתיר או להתייעץ״.
ואכן החוקרים הגיעו ל’פגישה’ ידידותית וממש בלתי מחייבת, אך מסתבר שבערמומיות ניסו והצליחו להוציא מהרב מידע שהיה חסר להם בחקירת התארים הפיקטיביים ברבנות.
בדיעבד הסתבר שהעדות של הרב השלימה להם את החסר, וכך הפך הרב – בניגוד לרצונו – לעד מטעם התביעה, כנגד מספר יהודים (שעל חלקם יש לי ביקורת קשה, וחלקם הורשעו ו/או יושבים בכלא).
הרב מאוד לא היה מרוצה ממצב זה, וכך הגיע לדיון בבית המשפט כעד תביעה. הוא הלך עם האמת שלו, מתוך שראה עצמו אחראי למתן התעודות, וכאן אבקש להדגיש: בניגוד גמור לאמת, שכן הרב התנגד להסדר של הלימודים המיוחדים לאנשי המשטרה והצבא, בהנחה שלא מדובר בעניין רציני.
הפרקליטות, ובעיקר פרקליט המדינה דאז, שכעס על כך שהרב פגע לו בתיק, השתמש בעדותו של הרב כהודאה, כאילו הרב ביצע עבירות – והגיש נגדו כתב אישום.
זה יום עצוב בשבילי כעורך דין.
היחס של מערכת אכיפת החוק בישראל, לא רק שאינו נכון אלא גם לא ראוי, בלשון המעטה, כלפי אדם שנתן את כל חייו ואת כל מה שיש לו למען הציבור. יהודי, ששימש ברבנות מאז היותו בן 18, ולא עשה תורתו קרדום לחפור בה.
יום עצוב.