משפחתו של חתן התנ”ך ש’יום ליום’ שיבח התחזקה על ידי ‘כסא רחמים’

1.

קשה לי לפתוח את ‘בין השורות’ השבוע מבלי להחמיא ובגדול לעיתון ‘בקהילה’ על כתבת השער של המגזין.

תחת הכותרת “כדאי הוא רבי שמעון” מוגשת כתבה לא על רבי שמעון בר יוחאי, אלא על הגאון הצדיק רבי שמעון גלאי. כתבה מרגשת וקולחת לקריאה, של יצחק פלדמן (גילוי נאות: כתב בקהילה וחרדים 10. גילוי נאות נוסף: רבי שמעון גלאי הוא דוד של כותבת ‘בין השורות’).

“אלפי מבקשי ברכותיו פזורים בין בני ברק לאוסטרליה”, כותב פלדמן, וכאן הייתי מוסיפה את חסידיו הרבים בניו יורק, שיקגו וערים נוספות בעולם.

משכונת חליסה החיפאית שם נולד וגדל אצל אביו, סבי, הגאון רבי שלום גלאי זצ”ל, תלמידו של מרן החפץ חיים ומי שזכה לאכול ‘ימים’ על שולחנו. דווקא משום שאני מכירה את דודי מאז היותי ילדה קטנטנה, אני חותמת על כל מילה בכתבה הזו.

על כל מילה, מלבד על זו שבכותרת: “הגאון המקובל”. אין לי מושג מי היה הראשון שהחליט שהגר”ש גלאי הינו מקובל, אבל הוא ממש לא. אין לו כל קשר לקבלה. חוץ מזה, כל מילה בכתבה – פנינה.

2.

איני יודעת מתי החל הציבור הליטאי להתחבר לאירוע ל”ג בעומר במירון, אבל נראה שבשנים האחרונות הם גילו את האור הגנוז בציון הרשב”י ביום הל”ג.

השבוע מצאתי את הראיון הטוב ביותר על כך,  דווקא בין דפיו של ‘מוסף שבת קודש’ ביתד נאמן – ראיון מיוחד עם ח”כ ישראל אייכלר (לא איש דגל, אבל בהתחשב ביחסים המיוחדים השוררים בין מרן הגראי”ל שטינמן לבין האדמו”ר מבעלזא, בהחלט לא פלא), המספר על הקשר שהיה לאביו, הרב מנשה איכלר ז”ל (“אחת הדמויות המקושרות ביותר למירון.. .כל ימיו לא ניאות לדבר ולספר על פעליו הרבים למען הרשב”י וקברי הקדמונים בצפון”)  – עם מירון.

האבא הגיע בפעם הראשונה למירון “עם הוריו וסבו כשהוצרכו לגזור מחלצות ראשו בחלאק’ה בהגיעו לגיל שלוש”, מספר אייכלר הבן. זה היה בששנת תשצ”ב. “הם רכבו על החמורים דרך שכם וג’נין עד לעפולה וצפת, והנסיעה ארכה במשך כשבוע…”

בגיל 9 הגיע בפעם השנייה למירון, הפעם ב”אוטומובילים”, ומאז, ועד לשנתו האחרונה, לא דילג על אף שנה במירון ל”ג בעומר, כולל בתשכ”ז, “שאז התנהלה מלחמת ששת הימים והיהודים התקשו להגיע למקום, היה במקום בקושי מניין של יהודים יראים והוא היה בתוכם”.

אז אם אתם רוצים לקרוא כתבה טובה על מירון של פעם, קבלו המלצה חמה.

3.

האמת, מלכתחילה תכננתי לפרגן לכתבה הזו, אבל אז קראתי קטע בטורו של דוד דמן במשפחה, וחישבתי מסלול מחדש.

נתחיל מהתחלה:  הכתבה ביתד נאמן, תחת הכותרת “בין הארמון ל’שטעטל'” (כותרת מבריקה לטעמי, שאפו לעורך אברימי רוזנטל) עוסקת ב”הודעתו ה’דרמטית’ של הנסיך פיליפ הקשיש על פרישתו מהחיים הציבוריים, מאת ר’ קולינס (ה’ והעורכים יודעים אם זהו איש או אישה. ניחוש שלי, אם מדובר בר’ נקודה, יש מצב שמדובר באשה, אבל לא ברור באשר ‘יתד’ מפרסם שמות מלאים של נשים (בכתבה הזו ניתן לפגוש את אליזבת, דיאנה ועוד).

גם קולינס די לועג להודעה, ואת המילה ‘דרמטית’ הוא מציג תחת מרכאות. ועדיין, הכתבה צועדת בעקבות התפטרותו ומנצלת את האירוע כדי להציג זרקור על הקשרים בין הארמון לקהילה היהודית (ה’שטעטל’). הכתבה עצמה מרתקת, באשר מי אינו מתעניין בנבכי הארמון ותככי המלוכה?

אבל אז בא הקטע בטורו של דוד דמן:

“הידיעה שהנסיך הקשיש פיליפ, הדוכס מאדינבורו ובעלה של מלכת אנגליה, פרש מהחיים הציבוריים, ממש נפלה עלינו כרעם ביום בהיר. בשורה קשה מאד. מי ייתן לנו תמורתו. איש חי רב פעלים, שאת פועלו הרב אין כלל צורך לתאר. אין ילד בעולם שלא שמע את שמעו המופלא של האיש הדגול הזה, ולא יודע לספר על השפעתו העמוקה על האנושות בכל תחום.

“רק חבל שלא היו סימנים מקדימים למהלך הדרמטי ואנשים נאלצו לשמוע על כך מהרגע להרגע, באורח טראומתי למדי. וכתבים הפחידו את העולם בשמועות מטורפות על אורות דלוקים לאחר השעה עשר בארמון המלכה”.

כמדומני, שאחרי קריאת הקטע הזה, נכנסתי לפרופורציות…

4.

לרגע דימיתי לעצמי שההבטחה (כמה פעמים הושמעה כבר בעבר?) של יו”ר ש”ס אריה דרעי להפוך את ‘יום ליום’ ליומון ולשדרגו מומשה לראשונה השבוע.

שוב ושוב אחזתי את העיתון בידי, 48 עמודי חדשות, כבר מזמן לא אירע כדבר הזה.

אבל אז דפדפתי יותר לעומק והבנתי מה קרה: המון-המון מודעות אבל על פטירתה של האם, האשה היקרה אסתר דרעי עליה השלום. נדמה שלא הייתה חברה בע”מ או ארגון המקושש תרומות, שלא השתתף במודעות הברכה.

 עם ישראל במיטבו מתגלה בעיתות של אבל, כידוע.

בצר לו נאלץ העיתון, שטרם שודרג, לבשר (בכותרת ראשית!) את בשורת השבוע המדהימה (לא, לא הפסקת חילולי שבת בתל אביב, במתחם ביג באשדוד או במתחם התחנה בירושלים) – על “כאן מתחילים שידורינו”. כאן, מלשון ‘כאן’, התאגיד החדש.

“לאחר שחברי הכנסת מסיעת ש”ס איימו להפיל את חוק ‘תאגיד השידור הציבורי’ אישרה הכנסת הקמת רדיו תורני עבור הציבור החרדי בפרישה ארצית”, הוצגה הבשורה המרגשת בכותרת הראשית. כאילו לא היה לה לש”ס במשך שנים רדיו תורני (קול ברמה), וכאילו לא עדיף היה לנצל את האפשרות לאיים בחוק התאגיד, כדי לקבל פירור או שניים של שמירת שבת. אמור מעתה, עטרה ליושנה, קרי: רדיו חרדי תורני.

אבא’לה!

5. 

אפרופו מודעות אבל: לא ברור מדוע עמותןת צדקה כדוגמת זק״א או איחוד הצלה, שמתופעלות מתרומות או תקציבי מדינה מפרסמות  מודעת ניחומים לשר הפנים הנגב והגליל בכל עיתון חרדי.

כל מודעה כזו עולה כסף. אם ראשי הארגונים מרגישים חובה לנחם את השר גם מעל גבי העיתון  – שיסתפקו בעיתון אחד.

6.

בשבוע שעבר דווקא חמאתי מאד לחיים טריקי ול’יום ליום’. וכך כתבתי:

“את הסיפור המרתק ביותר של השבוע מצאתי מתחבא בקטע אחרון בטורו הפוליטי של חיים טריקי ב’יום ליום’.

אז כולנו שמענו על הזוכה החילוני בחידון התנ”ך, שגיב לוגאסי, אבל לא כולם שמעו על כך שאמו ‘סירבה לחזור בתשובה אך לבסוף נחשפה אל דרך האמת באמצעות בנה בן ה-13 וכיום מנהלת ממלכה של חסד ביישובי הגליל’.

אז חפרתי קצת בגוגל ומצאתי שאכן האם הקימה ממלכה בשם “נתינה מאושרת”.  מי שקירב אותה, לדברי טריקי, הוא הרב גיל בן שושן, “שסלל את הדרך אף לאם ובני המשפחה וחשף בפניהם צוהר מעולם התשובה”.

שאפו, חיים, כתבתי לו.

אלא ששבוע חלף, ומה התברר לי?

לא תאמינו, אבל הבן שהתחזק הוא תלמיד ישיבת ‘כסא רחמים’, והרב בן שושן הוא בוגר הישיבה.

ניסיתי לחשוב מה היה קורה אילו. אילו ידע על כך הכתב, האם היה בוחר לכתוב על הנושא בטורו? (משיחה איתו עולה שלא ידע, ומאחר וטריקי עיתונאי ישר, אני מאמינה לו) ואם היה בוחר לכתוב על כך, והיה מציין את הפרטים המלאים – האם המערכת הייתה בוחרת לצנזר אותם?

מאחר ומדובר בשאלות היפותטיות, נשאר עם סימן שאלה.

7.

אחוות עיתונים כפי שפגשתי השבוע לא ראיתי כבר הרבה זמן.

שימו לב לשתי הכתבות המאוד דומות: האחת – “אנשי מירון” ב’יום ליום’; השניה – “מה טובו אוהליך מירון”, ב’בקהילה’. שתיהן על בנושא דומה, הגם שהתוכן לא מועתק ושונה, גם הדמויות עליהן נכתב שונות.

יום ליום: “כתב ‘יום ליום’ עלה מירונה והתחקה אחרי דמויות ההוד שנפשם איוותה לציון ושהפכו את המקום לביתם השני. והוא מגיש פרופיל מרתק אודותיהם”.

בקהילה: “הן לא מתחשבות במרחק מהבית, בחתולים השכנים ובתנאי מזג האוויר הגליליים הנוקשים. משפחות ביטון, סבג ובוסקילה נוטשות את בתיהן הנעימים כחודש ימים לפני ל”ג בעומר לטובת אוהלים מאולתרים וצפופים בסמוך לציון הרשב”י. כתב ‘בקהילה’ ביקר אצלן ושמע לראשונה את המונולוגים האישיים והאנושיים”.

איך זה קרה?

אז זהו, שמדובר באותו כתב (אברהם ישראל פרידמן ב’יום ליום’, אברהם פרידמן ב’בקהילה’). המעניין הוא שתמונות ממסעו (צילם יחיאל קוק) הביא הכתב ל’בקהילה’ דווקא, בעוד ב’יום ליום’ הסתפקו בתמונות רקע, לאו דווקא קשורות.

ולזה קורא מדור ‘בין השורות’, שתי ציפורים, במכה אחת…

בעידן בו העיתונות הפכה למקצוע שמתוגמל בפרוטות, יתכן שמדובר בסטארט-אפ מעניין.

8.

איזה אומץ היה השבוע לסופר חיים ולדר ב’יתד נאמן’ – שימו לב:

הנושא: שביתת הרעב של מרואן ברגותי.

“אמנם ידוע שלשירות בתי הסוהר מתקבלים על פי קב”א (קבוצה איכות) הפוכה. אם אתה עובר רף מסוים של איי.קיו אתה לא מתקבל לשירות, כי אם אתה קצת אינטליגנט אולי האסירים לא יבינו אותך או שאתה לא תבין אותם. ועדיין הייתי מצפה מהם להבנה בסיסית. של ניסיון. של גיל. לא של כישרון אנליטי”.

אז אם אני סוהר שב”ס, הייתי נפגע ממשפטים כגון דא.

ומעניין מה הייתה תגובת דובר השב”ס אילו ביקשו אותה…

9.

משום שראיתי השבוע את שמעון בריטקוף סועד יחד עם ח”כ יגאל גואטה במזנון הח”כים, אני מרשה לעצמי לנחש שגואטה הוא ה’אבא’ של הקטע הבא בטור המתפרסם במשפחה.

“השאלות האלה מטרידות גם את ראשי תנועת ש”ס שפעלו לייסד את התחנה החדשה. אם אתם שואלים אותם, הסיכוי שהשידור החרדי באמת יקום, הוא כמעט אפסי. ‘אני מאמין שהוא יקום ביום שהמשיח יבוא, הוא ישדר בשידור חי את ביאת המשיח, לא רגע אחד קודם’, אומר בחיוך סקפטי אחד מראשי התנועה.

“אבל אנחנו לא חייבים לגמור את העבודה. היה כאן אלמנט חשוב ברמה ההצהרתית שהחרדים הם אזרחים שווי זכויות, כעת, מה שיהיה – יהיה, אנחנו את שלנו עשינו”.

וכאן מסתיימים שידורנו.

10.

אני, באופן אישי, ממש לא אוהבת שתוחבים ידיעת יח”צ בתוך מדור ‘רגיל’. לכן  היה מאכזב למצוא במדור ‘עירוני מקיף’ של שלומי גיל במשפחה ידיעה על “העירייה תסבסד נסיעות למירון”.

“בשבוע שעבר דיווחנו ב’עירוני מקיף’ על הערים שמסבסדות את מחירי כרטיסי הנסיעה למירון…השבוע הצטרפה עיר נוספת לרשימת הערים המסבסדות”.

ובכל זאת, אני בטוחה שהכתב, שקיבל את הידיעה מהעורך או מהיחצ”ן ששיגר לתיבת המייל שלו, סבר שמדובר במידע חשוב. איפה חשדתי סופית שמדובר ביח”צ? רק כשדפדפתי לעמוד 50. שם כבר מדובר בעמוד שהוא כמעט רשמית עמוד יחצני הכולל ידיעות שיווקיות.

כמה הופתעתי (הופתעתי? המממ) למצוא שם ידיעה כמעט משוכפלת (השינויים  מינוריים) באותו נושא ובאותו עניין.

אז בפעם הבאה שלומי, כשאתה מכין את המדור, בקש מהעורך להציץ בעמודי הצרכנות. גם כי חבל על הניר, וגם כי תתכבד יותר במדור שכולו מידע מקורי לתושבים.

11.

ונסיים בברכת מזל טוב חמה ולבבית לשמחת אירוסי בת (!) האדמו”ר משומרי אמונים עם נכדת (!) האדמו”ר מסטראפקוב.

אין תמונות נשים בעיתון. לכן, לא נוכל להציג לכן את תמונתן של המאושרות.

שגיאות מי יבין, כמובן.