האיש שלוכד את המתחזים פותח פה: “בשלוש השנים האחרונות תפסנו כ-5,000”

רס”ל יחיאל רדוצקי, חרדי בשנות השלושים לחייו, הוא עוזרו של ראש מדור ‘בני ישיבות’ בלשכת הגיוס בבסיס תל השומר.

“צה”ל הקדיש מדור שלם לחבר’ה שלא מתגייסים”, אומר יחיאל, עוזרו של ראש המדור, בראיון שהעניק לטלי סטמבולצ’יק, מאתר צה”ל . “רובם מגיעים לכאן, מגישים טופס דחיית שירות, וכשאנחנו רואים שהם באמת בני ישיבות, דוחים את השירות שלהם בשנה. כך עד גיל 24, עם קבלת ‘פטור עילויים'”.

יחיאל מתאר את המראה שנגלה לעיניו מדי יום ביומו: “מאחורי הגדר יש נערים שמתגייסים לשדה הקרב, ומצדה השני ישנם מאות שחוזרים לישיבה. כאדם מאמין אני חושב שבחור ישיבה אמיתי, שיושב ולומד תורה כל היום, ראוי לקבל פטור”.

יחד עם זאת, לא כל מי שמתייצב במדור הוא אכן בן ישיבה שמקיים אורח חיים דתי, ועל כן לא כולם חוזרים בסוף היום לביתם, פטורים מגיוס.

“בשלוש השנים האחרונות איתרנו כ-5,000 מתחזים”, הוא מספר לאתר צה”ל, “צעירים שבזמן שחבריהם יצאו לשדות הקרב, הם יצאו לשדות הבילויים. אותם אנחנו מגייסים.

“שואלים אותי פעמים רבות מה ההבדל בין חילוני לחרדי – למה חילוני יישלח למלחמה והחרדי יקבל שירות מפנק עם לימודים, במסגרת אחד המסלולים המיוחדים שהוקמו עבורם”, משתף רודיצקי, שייסד בעצמו פרויקט שילוב חרדים בזרוע היבשה.

“התשובה היא שהרוב המוחלט של החרדים לא למדו לימודי ליבה, ולכן, בניגוד לחילונים, בגיל 18 הם לא יהיו מוכנים ללימודים אקדמיים ולעולם הגדול”.

מספר החרדים שמשרתים כיום בצה”ל הוא הגבוה ביותר מאז הקמתו. אלא שבמקביל לכך ישנם גורמים קיצוניים המתנכלים לחיילים החרדים.

“יש אנשים שמסוגלים לפגוע באחר בגלל הבחירות שעשה”, אומר יחיאל בכאב. “נתקלתי במקרים רבים של חיילים שספגו יריקות, קללות, מכות, או נזרקו מהבית, גם על ידי ההורים. היה בחור שנזרק החוצה באמצע הלילה, שחפציו הושלכו מהחלון על ידי המשפחה. ‘בחרת להיות חייל, אז תישא בתוצאות’, נאמר לו”.

לעומת שאר החיילים, שחולמים על רגע החזרה הביתה מהבסיס, שמצפים לארוחת השישי המשפחתית ולזמן איכות עם האחים והחברים, חיילים חרדים, מספר יחיאל, לא פעם מחכים לרגע בו יחזרו לבסיס. “הבית שאמור להיות החממה, המקום הבטוח, הופך לזירת קרב. קיימת אווירה שחייל צריך לפחד מעצם היותו חייל, וגם אם ההורים יחבקו אותו – השכנים עלולים לזרוק עליו אבן”.

הדברים הקשים אותם מתאר יחיאל לא פסחו גם עליו, כצעיר חרדי שבחר להצטרף לצה”ל: “כשהתגייסתי, ספגתי מכות והצקות. חלק גדול מחבריי ניתקו קשר, הפנו לי גב וזלזלו בי. ביום הגיוס אמא ליוותה אותי ברגל ממאה שערים ללשכת הגיוס. יכול להיות שהיא בכתה אחרי זה, אני לא יודע”.

בגיל 18 הוא עוד חלם להיות רב כמו כל חבריו לישיבה. קריירה צבאית לא הייתה בראש מעייניו, והוא לא חשב ללכת כנגד הזרם. ארבע שנים מאוחר יותר, רדוצקי, שהבין שאינו מסוגל ללמוד יום שלם והחליט לצאת “לעולם הגדול”, התייצב בלשכת הגיוס, הפעם בלי טופס דחיית שירות.

“היה שם תור ארוך של חרדים, הכל שחור-לבן. כולם הגישו את הטופס, וכשהגיע תורי אמרתי: ‘באתי לבטל מעמד’. שאלו אותי האם אני משוגע, והאם אני רוצה פטור משירות בגלל סעיף נפשי. כשאמרתי שאני רוצה להתגייס היו כאלה שצחקו עליי. לקח לי שעה לשכנע אותם שאני רציני.

“היה לי קשה כשהתגייסתי. לקחת בחור שגדל במאה שערים, להלביש אותו במדים ולהגיד לו להצדיע לדגל זה שינוי תודעתי מטורף”, מספר יחיאל, “מצד שני, גיליתי שיש לי יכולת להשתלב, דברים שלא הצלחתי בישיבה אני מצליח בצה”ל. אני שמח שעברתי את התהליך הזה כי כיום אני יכול לסייע לאחרים, אני מבין את הקושי שהם חווים”.

עם זאת , הוא אומר: “אני לא יכול להגיע לבית של ההורים שלי על מדים. בהתחלה הייתי עושה את זה, עד שהובהר לי בצורה מאוד ברורה שעדיף לי שלא. אני משתמש בפטור מדים, למרות שאני לא אוהב אותו – מי שאמור להסתתר זה המסיתים ולא החיילים”.

“אני יכול להבטיח שבשכונת מאה שערים גרים כמה וכמה חיילים, אך רק ההורים שלהם יודעים על כך. אגלה לכם סוד: אולי גם הם לא יודעים”, הוא מכריז. “במקום ללכת בגאווה במדים, הם מורידים ראש, ואילו המסיתים, לעומתם, עושים זאת בריש גלי. הגיע הזמן שזה יהיה הפוך, שמי שרודף חיילים יתבייש בזה”.