אני ור’ שימען • יוסי זליקוביץ: ילדיי הם כבר דור רביעי שגדל לצד הציון

• מנהל ‘חסדי שבתי’, יוסי זליקוביץ. איך מתחיל הקשר שלך עם מירון?

“נולדתי במירון לפני כ-40 שנה”, פותח יוסי את השיחה עם חרדים10. “אני נכד למייסדי המושב, סבא שלי הקים את המושב לפני כ-70 שנה. אני מגדל את ילדיי, שהם דור רביעי במירון, ובניתי במירון גם בתים, הקמתי ארגון חסד גדול והמקום הוא גם מקור פרנסה”.

• למי שלא מכיר, זה ארגון החסד ‘חסדי שבתאי’, אבל לא נראה שיש מי שלא מכיר אותך במירון. כשאומרים יוסי זליקוביץ, אז זליקוביץ ומירון חד-הם. השאלה, מה אתה זוכר ממירון של לפני 40 שנה? מתי החלה ההיכרות שלך עם ל”ג בעומר במירון?

ההיכרות שלי עם מירון היא בעצם מלידתי והווייתי, אבל לא רק בהקשר של ל”ג בעומר.

צריך לזכור שהעניין של ‘רבי שמעון’ תפס תאוצה באופן משמעותי, ולאו דווקא בהקשר של ל”ג בעומר, אלא בכל שבת וחג, תפס תאוצה בשנים האחרונות. כלומר ה’אופנה’ הזו שכל שבת מגיעים למירון אלפים רבים, וכל שבת חסידות אחרת, אדמו”ר אחר, רב אחר מגיעים – זה קרה ב-15 שנים האחרונות בסך הכל.

אני זוכר כילד, גם כמשפחה מבין הראשונים ביותר שהתחילו להפעיל את גופי התיירות במירון, אז שבת מברכים היה מגיע ציבור לא גדול, או כשנפל ר”ח בשבת, אבל ממש ככה תעשייה שכל שבת ושבת מגיעים המונים – זה באמת ב-15 שנים האחרונות. לא יותר מזה.

כמובן של”ג בעומר מושך המונים  – אני אגב, זוכר שנים אחורה ציבור גדול מאד, אבל לא בהיקפים של השנים האחרונות. מאות האלפים שמגיעים לפה, זו תופעה שהלכה והתרחב בשנים האחרונות בלבד.

אמא שלי, לדוגמה, שחיה פה הרבה שנים לפניי, זוכרת שנים שבל”ג בעומר היה בא ציבור גדול, אבל הייתה תחבורה חופשית עד לרשב”י. היא מספרת שהיו יושבים על הסלעים ומסתכלים על האוטובוסים הרבים שהיו באים. אבל מי דיבר על סגירת כבישים כבר מצומת גולני? מי חלם על חניונים בצבע כחול, כתום או ירוק? זה דברים שלא היו בכלל בלקסיקון.

ל”ג בעומר היה אגב יום רגיל לכל דבר מבחינת מערכת החינוך והתשתיות. הכול היה כרגיל. כמובן שמטבע הדברים בשנים האחרונות הציבור הלך וגדל, ההמונים באים, וזו תופעה ברוכה.

•  סיפור מהשנים הראשונות שאתה זוכר?

סיפור מיוחד לא, אבל תמיד, הימים האלו שסמוכים לל”ג בעומר היו מלווים בהתרגשות רבתי, ואני מדבר על אותן שנים שלא היו כל ההסדרים שיש היום, כמו איזה הפנינג כזה ושוק על כל הכביש הראשי. היית רואה כבר ממוצאי פסח את אותם אנשים, שכבר קבוע מגיעים למירון, נוטעים אוהל, מביאים כבשים ועושים שחיטה.

דברים שהיום בקושי רואים אותם כי יש יותר פיקוח. האותנטיות של היום אולי זה לטובה, אולי פחות לטובה – זה בעיני המתבונן, אבל היה סוג של אמיתיות מיוחדת. כל תעשיית הצימרים לא הייתה כל כך מפותחת. היו חסידויות שהיו באים, ובראש ובראשונה חסידות באיאן. תופעות כאלו מיוחדות, אנשים מיוחדים שראית אותם בסמיכות לל”ג בעומר,.כילד במירון, הדברים האלה מאד מאד חרותים בזכרון שלי.

• אתה מתגעגע לאותם הימים, או שאתה דווקא מרוצה כיום?

תראה, מצד אחד, ברור שיש תמיד געגוע למשהו ישן וטוב, משהו אותנטי ואמיתי. מצד שני, ברור שעם הריבוי והגידול של הציבור שנוהר לפה בהמוניו, גם כל השנה ובמיוחד בימים שסמוכים לל”ג בעומר, אז ברור שיש צורך לתת את הדעת ולחשוב על היערכות לסדרי גודל כאלו.וברור שהדברים נראים אחרת כשמדובר בציבור של מאות אלפים שמגיעים לכאן.

אבל כמו שתמיד אנחנו מתרפקים על הדברים האותנטים של פעם, נעים גם בעניין הזה להיזכר באותם רגעים נעלים, בהם הציבור אולי היה מגיע פחות, אבל האווירה הייתה מיוחדת. אני אגב זוכר שנים בהם יכולתי להיכנס לציון פנימה ביום ל”ג בעומר, כשבשנים האחרונות זה נעשה יותר ויותר קשה, כי הציבור גדל וגם המודעות להגיע גדלה. אבל יש התרפקות על שנים עברו בהם זה היה יותר אינטימי וקטן, ואולי יותר מיוחד.

אבל אין ספק שזה מרנין את הלב לראות ציבור שהולך וגדל ואתה רואה את הנחשול האדיר שזורם מהשער בואכה מירון ועד לציון, זה מחזה שמחמם את הלב, ובאמת כדאי הוא ר’ שימען לסמוך עליו.

• יום כיפר בפנים, שמחת תורה בחוץ – אתה עדיין חושב שהמשפט הזה אקטואלי?

בהחלט. וזה מתחבר יותר מתמיד, כי בהחלט בפנים האווירה מיוחדת, אווירה של התעלות וקדושה, של רצינות ותפילות ואפילו של בכי ותחנונים, מצד שני בחוץ שמחה גדולה, כי כמו שאמר ר’ שמעון שמי שיגיע להשתתף בשמחתו אז הוא יסייע לו וייענה לכל שאלותיו ובקשותיו.

באמת תמיד זה סוג של פרדוקס, שבתוף הציון אווירה של קדושה וטהרה ובחוץ שמחה גדולה, ודווקא השילוב הזה הוא המאפיין הגדול ביותר, גם של הדמות של רבי שמעון בר יוחאי וגם של כל ההווייה.

• סערת חילולי השבת – מה דעתך עליה?

תראה, זה גם מתחבר לי לילדות. אני זוכר המון שנים של”ג בעומר נפל במוצ”ש או בסמיכות לשבת ותמיד היה כואב הלב וצורם לראות את עשרות האוטובוסים שנושאים מאות חיילים, שוטרים וסדרנים שמגיעים לאבטח את ההילולא. זה תמיד כאב בלב וצרם.

כמובן שעם הגעת ההמונים בשנים האחרונות יש צורך לאבטח גם את ההמונים ששוהים פה בשבת עצמה, וכאן המקום באמת לקרוא לכל מי שלוקח אחריות על ניהול המבצע הזה, לחשוב על רבי שמעון בר יוחאי, מה באמת היה חשוב לו, וכמובן להשתדל לעשות את המאמצים, עם כל הבעייתיות שבעניין לחילול הכי מינימלי של השבת. כי זה הדבר החשוב ביותר.

כי צריך לזכור שלצד ההיערכות המשטרתית החשובה וההתרעות הבטחוניות והכל, צריך לעשות את כל המאמצים שחילול השבת יהיה במינימום האפשרי, ואם אפשר למנוע בכלל – מה טוב.