שמה מאיה. את שם משפחתה היא מעדיפה שלא נפרסם, מטעמים מובנים.
“אני בוגרת סמינר בית יעקב, בת 40, ירושלמית”, היא פותחת את השיחה עם חרדים10. “באיזשהו שלב עשיתי תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. אני ילידת ארה”ב. בגיל 5, אמא שלי עלתה איתי ארצה. אמא שלי חזרה בתשובה, הורי התגרשו, גרנו בקרית משה. מגיל 6 אני בתוך מערכת החינוך החרדית, למדתי בבית ספר בית יעקב, ואחר כך בסמינר החדש.
“נישאתי לבעל תשובה, בחור ישיבה. למדתי חינוך מיוחד במסלול הרגיל של הוראה. עבדתי בת”ת של החינוך העצמאי, ומאחר וראיתי שקידום לא יגיע מהר, כפי שאני מצפה – אז עזבתי.
“התחלתי את הלימודים באוניברסיטה הפתוחה, הוצאתי תואר ראשון בפסיכולוגיה ושנה אחרי שעזבתי את החינוך העצמאי, נכנסתי כעובדת משרד החינוך לבית ספר ממלכתי, ועבדתי עם נוער בסיכון.
“כשהתקרבה שנת השבתון, הייתי צריכה להחליט מה אני עושה הלאה. החלטתי ללכת על תואר שני בקרימינולוגיה, כדי שזה ישלים לי את ההשכלה ואת הידע שקשורים לבני נוער בסיכון.
“התחלתי את התואר בבר אילן, ואז עשינו מעבר מירושלים לשכונת הדר בחיפה – והעברתי את הלימודים לאוניברסיטת חיפה. שם יצרתי קשר עם המשטרה”.
• מה בעלך מה עושה?
“היה אברך, כעת עובד למחייתנו”.
• לא נרתעת? משטרה – חרדים?
“כשהציעו לי את זה בהתחלה, זה היה נראה לי הזוי. היה מרתיע בהתחלה. ובאמת הייתה התלבטות, אבל הגעתי למפגש ראשון. בחיפה פחות מכירים את החרדים, בניגוד לירושלים.
“אמרתי ‘שלום, אני מאיה, זו חצאית וזו פאה’. הם קצת היו בשוק.
“הקשר של האוניברסיטה הוא עם התחנה בטירת הכרמל, אנחנו קבוצה של 8 סטודנטיות, שעושות שם את הפרקטיקום (-ההתנסות המקצועית) שלנו, כשראש המגמה מלווה אותנו, באה לבקר, מאירה טקסטים קרימינולוגים.
“קיבלנו מדים.. עשינו מטווחים, וזה היה אחד הדברים ההזויים שלא חלמתי אי פעם שאעשה… התחלנו עם סיורים, בניידת. אני חייבת להגיד שזה מרתק. אני שבועיים אחרי לידה, ולכן כשהבינו שאני בהריון מתקדם, הפסיקו לי את הסיורים, כי זה לא מתאים לנשים הרות – והתחלתי לעבוד בתוך התחנה, וגם זה היה מעניין מאד.
• האמא עומד להיות שוטרת, זה קצת, בא נאמר, לא בעייתי קצת מבחינת המוסדות לימוד של הילדים? הקהילה שבה אתם חברים?
“בוא נלך צעד אחורה. האמא עוד לא הולכת להיות שוטרת, האמא מתנדבת במסגרת הפרקטיקום”.
“תשאל אותי אם היו מציעים לי משרה? לא יודעת, לא אומרת לא, אבל הייתי צריכה לחשוב על זה”.
• אנשים לא מבחינים כשרואים אותך במדים אם את מתנדבת או שאת מפכ”לית המשטרה.
“זה נכון, יכול להיות שאנחנו פתוחים יותר ולכן הרשיתי לעצמי, מצד שני, אני לא מסתובבת עם המדים ברחוב, כך שלא רואים אותי. אבל כן, החברים הקרובים והמשפחה יודעים שזה מה שאני עושה, אני חולקת איתם תמונות ומהוואי העשייה, ומי שקרוב אלי הוא בראש שלי ואין לי עם זה בעיה.
“הדברים על השולחן. אמרתי שאני חרדית, בדקתי לגבי כשרות האוכל בתחנה, וברוך ה’ עד היום לא נאלצתי לעמוד מול ברירות קשות.
• התייעצת עם רב לפני שעשית את המהלך הזה?
“לא”
• יש לכם רב שאיתו אתם מתייעצים באופן כללי?
“יש לבעלי רב, אבל אנחנו לא מאלו שעל כל שאלה שעולה בבית הולכים לשאול, אלא אם כן השאלה היא מאד משמעותית. אולי בזה אנחנו שונים”.
• כשאת הולכת לשם, את יודעת, סיורים, עם שוטרים, הרי בדרך כלל אנחנו רואים את הסיורים וזה שוטר-שוטרת, את מרגישה עם זה נוח? זה לא מפריע לך?
“בעוונותי, לא מפריע לי, כי כמו שסיפרתי לך אני קרוב לעשר שנים עובדת במערכת החינוך החילונית וזה משהו שאני חיה אותו. יש לי גם אבא שהוא לא דתי, כך שהקשר עם העולם החילוני הוא משהו שהוא בהוויית היום-יום שלנו. לא. זה לא מפריע לי”
• כשאת הולכת בתור חרדית לשרת במשטרה, להתנדב במסגרת ההתמחות, את עושה זאת משום שיש לך אג’נדה לפיה ‘אני כחרדית רוצה לעשות את זה’ או שזה רק כי ככה יצא, ובא נראה לאן זה יוביל?
“אני לא חושבת שהקטע החרדי פה משמעותי. אמרתי מראש שאני שומרת נגיעה וזה לא אישי, נכון לעכשיו לא ראיתי משהו בעייתי. זה לא שאני בחקירות נפגשת עם המגזר החרדי וזה אמור לעלות. אני באה כבן אדם ולא רואה אישו בקטע של חרדית או לא”.
• יש כאלו שאומרים: הייתה לנו התלבטות, אבל החלטנו ללכת על זה כי המטרה שלנו לקדש שם שמים וכל מיני מכבסות מילים כאלו ואחרות. השאלה היא, אם גם לך זה עבר – שאת יכולה לתת את נקודת המבט שלך במשטרה, לתת יחס אחר לחרדים.
“מהניסיון שלי במערכת החינוך, אני חושבת שיש דברים שנעשים בשקט. בלי רעש וצלצולים. ואם ההתנהלות היא התנהלות מכובדת, רצינית, בונה, מטבע הדברים זה עולה. אלו הפידבקים שקיבלתי מהמקום האחרון בו עבדתי, ולא נשאתי בגאון את הדגל של ‘אני חרדית’.
“אבל הדברים נעשו. מה שנקרא, מים שקטים חודרים עמוק. אני לא עושה פה משהו מיוחד, אני פשוט עושה את העבודה הכי טוב שאפשר ומאמינה שבסוף הדברים מחלחלים”.
• את חושבת שלציבור החרדי יש מקום בשילוב במשטרה, עם כל הנושא הזה של החרד”קים, שבאופן טבעי פחות דומיננטי בצפון ובכל זאת – חרדים-משטרה ושילוב, את חושבת שיש לזה מקום?
“אתה מכניס אותי לפוליטיקה המכוערת. אני חושבת שכל אחת צריכה להחליט לעצמה אם זה מתאים לה, אני מאמינה בדו-קיום, תהרוג אותי, גם בין ערבים ליהודים. כמורה היו לי גם תלמידים ערבים ולא הייתה לי עם זה שום בעיה.
“אבל זה מאד אישי, ושוב – כל אחד עם הרב שלו – קשה לי להיות שופר של ציבור. זה נושא מאד טעון”.
• איך היחס שלך ליום העצמאות?
“כדור שני לניצולת שואה אני חושבת שאין לנו מקום אחר. לא עם כל דבר אני מסכימה, אבל כמו שלא אומרים על ילד שהוא ילד רע, אלא יש מעשים ואספקטים לא הולמים, כך לגבי המדינה שלנו. לא הייתי רוצה ללכת לשום מקום אחר בעולם”.
• את חוגגת ביום העצמאות?
“אני שמחה בליבי, הייתי בארה”ב, חזרתי לביקור, ואין כמו להיות במקום שהוא כולו יהודי. אם יש הזדמנות לעשות משהו נחמד בקרב המשפחה אז נעשה, אבל לא תראה דגלים מתנופפים אצלי”.