צפו: ליצמן הניח הזר של הממשלה על האנדרטה – ושלף ספר תהילים

מדברים על נקודה כאובה מאד, על חסר צניעות ממש. רבנו יונה ב”אגרת התשובה” (אות עח) אומר: ”וצריכה האשה שתהיה צנועה ונזהרת שלא יסתכלו בה בני אדם חוץ מבעלה שהמסתכלים בפניה או בידיה יורדים גיהנום. (על פי הגמרא (ברכות סא:) ”המרצה מעות לאשה מידו לידה …, אפלו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבנו, לא ינקה מדינה של גיהנום”). אשה כזו גורמת שיסתכלו בה, נהיית חס ושלום מחטיאה את הרבים.

כל ישראל ערבים זה לזה” מחובתה של כל אשה להעיר לחברתה על כל פרצה בחסר צניעות. כמובן בשקט, בנחת מבלי לביש, כדכתיב: (ויקרא יט, יז) ”הוכח תוכיח את עמיתך” אבל, ”ולא תשא עליו חטא”. לא לביש אותה, אלא להסביר לה שמתכונים לטובתה, כי חס ושלום בחסר צניעות הקדוש ברוך הוא בורח ממנה, כדכתיב: (דברים כג, טו) ”ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך”. אם חלילה הקדוש ברוך הוא ישוב מאחורינו, אוי לנו. וכן מבאר בזהר הק’ (פרשת נשא): אם אשה צנועה כראוי ולא מתגלה כלום משערותיה, היא גורמת ברכה לה ולבניה, שלום בבית, אשר ועשר. אך אם חס ושלום אין צניעות, היא גורמת חס ושלום ההפך.

וכאן נשאלת השאלה, יש פה דבר שלא מובן כלל. לפעמים יש איזו טעות, שהכניסו כף חלבית לסיר בשרי, מלא בשר, ומתעוררת השאלה מה עושים כעת עם כל התבשיל? זה אכל בשביל כל המשפחה ליומים. אז הולכים לשאל את הרב, והרב חוקר את כל הפרטים, והבעל מגיע הביתה עם תשובה מהרב, שהאכל הוא ”שאלה” ולא כדאי לאכלו, אז מה עושים? לוקחים את האכל בשמחה רבה ושופכים אותו. לא עולה אפלו הוה אמינא, איזה צד, איזה פקפוק, איזו מחשבה, אולי לא, אולי אפשר להציל את האכל הזה, לא! הרב אמר שזה טרף, זה בשר וחלב! ויתכן שהרב יגיד שזו מדת חסידות לזרק את זה, אבל הם לא יותרו על המצוה ויזרקו את זה מיד. הלא בשביל זה אנחנו יהודים, ובשר וחלב ביחד זה אסור.

וכאן נשאלת השאלה איך השר ליצמן המשכיל לוקח הפרחים מידה לידו ברבים??? הרי אין לך חילול השם גדול מזה? האם גם זה התיר לו האדמו”ר מגור? כמו שהתירו לו לגייס בני ישיבה לגיוס השמד והזימה? שומו שמים, זה הרי מעקב את הגאולה שלמה לכל עם ישראל. (המרצה מעות לאשה מידו לידה …, אפלו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבנו, לא ינקה מדינה של גיהנום’) וכָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵׁם אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לָרַב..