המרצחים הערבים? אלו רק הבדלי ערכים

המדינה כולה, חרדה לשלומם של שלשה נערים, אלמונים עד לפני שלשה ימים, והלב הקולקטיבי מחסיר פעימה על כל בדל מידע של עדכון חדש מהרגעים האחרונים בהם נראו בחיים.

אלא שחייהם של שלושת החטופים אינם הדאגה האחרונה של העם בישראל, וודאי לא כשעל הפרק נמצא החשש לגורלם של שישה מליון השבויים בידי קבוצה של חדלי אישים הנוהגים באויב בכפפות של משי.

מדוע חדלי אישים? מפני מה הביטוי החריף כל כך? מה חדלי אישים עושים:

• מביאים אלפיים חיילים מקצוות הארץ.
• מתחילים לחפש בית בית.
• מצהירים הצהרות ומזהירים אזהרות.
• מפעילים אנשי שב”כ שינסו לקבל מידע מסייענים.

ומה אמורים לעשות?

כאן טמונה הבעיה, שקשה אפילו להסביר אותה לאחר שהורגלנו כל כך לצורת חיים תבוסתנית. אנחנו תקועים בתוך קונספציה שלמה של תפיסות מערביות שאנחנו מנסים להחיל על העם הערבי.

האם אפשר לדבר על הוצאת אסירים להורג כל שעה?
הרי התגובה האינסטינקטיבית היא: “מה-אנחנו-ברברים?”

ראו מה בינינו לבינם

אפשר לנתח כמה היבטים ושגיאות בהתנהלות הממשלה.

מה ממשלה מערבית עושה:

• מפילה אחריות על השלטון (אבו-מאזן).
• מתנגדת לענישה קולקטיבית ופגיעה ב”חף מפשע” (עוברים בפינצטה מבית לבית).
• בוחלת בעונש מוות (יש אסירים שאפשר לתבוע את שחרורם).
• מכבדת הסכמים חתומים (אספקת מים וחשמל לאויבים).

ומה עושה האויב עושה? בדיוק להיפך:

• מפיל את האחריות על האזרחים ופוגע בהם.
• מעניש קולקטיבית, ופוגע בחפים מפשע.
• מעדיף את עונש המוות.
• אינו מכבד הסכמים.

הסכסוך במרחב המצומצם הזה הנקרא ישראל/פלסטינה הוא הרבה מעבר לטריטוריה/דת/כוח. זהו סכסוך בין שני צדדים בעלי ערכים הפוכים לחלוטין, בו הצד המערבי נועד לנחול כישלון חרוץ.

סדרת המוות

ב1986 היתה חטיפה, ב1989, 1993, 1994, 2000, 2001, 2003, 2005, 2006, 2013, 2014.

מי רוצה להמשיך את הסדרה?

הבה ננתח רגע את התפיסות המערביות.

הראשונה היא הפלת האחריות על השלטון. במדינה מערבית מייצג השלטון את האזרחים, והם מצידם ‘ערבים’ ונושאים באחריות זה לזה.

ריסוס ‘תג מחיר’ מייצר תסיסה של זעם בקרב כלל האזרחים המגיעה מצידה לשלטון שמטפל בעבריינים ביד קשה. האם באומה בה ערכים אלו לא קיימים, כמו הרשות הפלסטינית ניתן להטיל את האחריות על אבו מאזן?

התפיסה השניה היא ההתנגדות לענישה הקולקטיבית: האוייב לא בוחל בפגיעה באזרח תמים וחף מפשע ואילו המדינה המערבית לא מגיבה באותו מטבע משהו בנוסח “תוך שעה בלי החטופים אנחנו מתחילים להפציץ בית בית”. מדוע? שוב הבדלי ערכים: הכרה בערך האדם. והענקת “זכויות אדם”.

אם כל אדם הוא עולם מלא בעל זכויות וחירות אישית, אי אפשר לפגוע באדם שלא עשה דבר. אולם אם אדם הוא חתיכת בשר חלק מחמולת הבשר – אזי טבעי לפוצץ ולפגוע בכל אחד ששייך לחמולה.

עונש מוות

רוב החטיפות הן לצרכי מיקוח ושחרור אסירים, אם היו ממיתים את הרוצחים שנתפסו – אזי החטיפות היו מיותרות. אבל עונש המוות, לא תופס במדינה מערבית.

בזירה המערבית מקדשים את את חיי האדם, ולכן לא נוגעים בדבר הקדוש הזה.

בזירה הערבית – מזלזלים בחיי אדם עד כדי קידוש מות ה”שהיד”.

ולבסוף כיבוד הסכמים. העולם המערבי כולו הסכמים, בין האדם לאשתו, בין אדם לשכנו, בין אדם לעירו וממשלתו. השלטון הערבי לעומת זאת מבוסס על כוח, החזק מנצח. והסכמים אפשר להשליך לפח.

כך למשל על הסכם אוסלו חתומים שני צדדים. צד אחד שסיפק ומספק נשק, מים, חשמל, ריבונות, טריטוריה ועוד. הצד שני לעומת זאת עשה שימוש בכל אלה נגד הצד הראשון.

אז מה אנו אמורים לעשות? האם יש בכלל פיתרון?

למרבה הזוועה עלינו להשיב בפשטות: להקדים את האויב ולנהוג בו לפי התרבות והערכים שלו, על אף מעמדם הנמוך בשדה התרבות העולמי, אחרת לא ניוותר כדי לספר למישהו שהתנהגנו בצורה מערבית.