תסמונת הניכור ההורי (באנגלית “Parental Alienation Syndrome”) היא תופעה בה ילד מתנכר לאחד מהוריו, כאשר אין צידוק לכך – ועל רקע של גירושים בין בני זוג.
ניכור הורי העסיק אנשי מקצוע בעשורים האחרונים, אך רק ב-1985 נטבע המונח ‘סינדרום הניכור ההורי’ על ידי פרופסור ריצ’ארד גרדנר, אשר ראה אותו כתת סוג של התעללות רגשית של ההורה בילד.
באתר הורות משותפת מסבירים, כי הניכור יתבטא בדרכים שונות אשר נוגעות הן להורה אליו מתנכר הילד והן להורה ה”אהוב”: הילד המתנכר יצהיר באינטנסיביות על פחדיו או סלידתו מההורה שהיה אהוב קודם לכן ויפגין נאמנות מוחלטת להורה השני, ה”מושלם”.
ניכור הורי – ניתוק הילד מהוריו
במקרים רבים הילד יתעקש כי הנתק מההורה נעשה מיוזמתו בלבד, אך יצדיק את הנתק באמצעות טיעונים אשר ברור שצוטטו מדברי ההורה השני (לדוגמא, ילד בן שמונה הטוען כי אמו “אינפנטילית ולא בשלה”).
לחלופין, עשוי הילד להצדיק את הנתק באמצעות טיעונים בלתי רציונליים- “אני שונא אותו כי הוא מבשל מגעיל”.
כמו כן, הילד יפגין אדישות לרגשותיו של ההורה הדחוי (“זאת בעיה שלה”) ולניסיונותיו לחדש עמו את הקשר, ובמקרים רבים ינתק את הקשר גם עם משפחתו המורחבת של ההורה הדחוי.
היום מציינים בעולם את ‘יום המודעות’ לתסמונת, בשאיפה כי השיח הציבורי יחשוף את התסמונת בפני כל אדם באשר הוא, כולל הילדים המתנכרים ואנשי המקצוע האמונים על הטיפול בילדים אלו.
איש חינוך חרדי שבמהלך עבודתו למד אודות התסמונת ודרכי הטיפול בה, כתב :
יֵשׁ רָעָה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְרַבָּה הִיא עַל הָאָדָם
אסור לשתוק יותר. זה עצוב כל כך שלפעמים האדם המסוכן ביותר לילד הוא אחד מהוריו.
היום מציינים בעולם את יום המודעות ל”ניכור הורי” [P.A.S] – ילדים שמנוכרים לאחד ההורים בעקבות הסתה [בדרך כלל על ידי ההורה השני].
ישנם אלפי ילדים שמנוכרים להוריהם כאן בישראל. ילדים שנמצאים בשבי פסיכולוגי ולוקים בתסמונת שהם לא מודעים אליה. ישנם אלפי אמהות ואבות שילדיהם מסרבים לקשר עמם בעקבות הסתה ושטיפת מוח. זה עצוב, זה פוגע בלב ההורה המנוכר, אך עוד יותר פוגע ומסכן את המבנה האישיותי של הילד.
כאן בארץ עדיין אין התייחסות חוקית לנושא. אין הוקעה חברתית למנכרים ואין כמעט תמיכה והבנה למנוכרים.
כל מי שיכול לעזור בהשפעה ציבורית או בכל צורה אחרת, זה הזמן, לפני שיהיה מאוחר מדיי.
מצורף שיר שנכתב בעקבות מקרה עצוב מאוד שהכרתי מקרוב, מקרה בו הילדים הוסתו כנגד אביהם וניתקו עמו קשר. הם פגשו אותו שוב… בהלוויתו, הוא מת משברון לב.
כי עתה על האבן
נותרה דמעתך
וגופי הדומם לא יחוש
ואז כשחייתי
לא השמעת לי קולך
להרוות את ליבי הנטוש
האותיות השחורות
שמעולם לא ראיתי
אינן מצפות לבואך
אך ימים ארוכים
כשהייתי, בכיתי
לאחוז בידי את ידך
הדיי צעדייך
מעל לראשי
עמומות הן ללא שום תקווה
ופעם אחת
לו דפקת בדלתי
הייתי אז מת, משמחה
בסדר קצוב
פרקי תהילים
לוחשות שפתותייך תפילה
אך לי חסרות
רק שתי מילים
אמרי לי נא, אבא – סליחה