1.
אין לי מושג איך מכנים בזד’רגון המקצועי עיתון שיש בו פיצול אישיות, אבל זה מה שקרה השבוע לשבועון ‘משפחה’.
בעוד הכותרת הראשית בחדשות מכריזה: “שר הפנים החרדי גרר רגליים ודחה את החלטתו שוב ושוב עד שהגיעה הפסיקה שתיזכר כבכייה לדורות”, על בג”ץ השבת בתל אביב, הרי שבטור הפוליטי ‘המזנון’ – של שמעון בריטקופף, מחאו כפיים בדיוק לאותו שר פנים חרדי, על הצלחת אירוע ‘הקבלת פני רבו’ ב’טדי’, למרות שהצליח למלא רק 50 אחוז מהמקומות באיצטדיון.
“מדובר באות כישלון לשר דרעי ולממשלה שגררה רגליים במשך יותר משנתיים בנושא.. אני רק יכול לקוות שהממשלה תגבש מדיניות והשר דרעי ייזכר שלמפלגה שלו קוראים ש”ס ולא מר”צ”, אומר אורי רמתי, יועץ אסטרטגי לקואליציית שבת שוויון על בג”ץ השבת (הביאה לדפוס שרה פרדס).
ובפנים, בטור ‘המזנון’, הכותרת בומבסטית: “החוזה מהר נוף”.
חוזה, לא פחות.
2.
אבל זה עוד כלום לעומת הסתירה המשעשעת בגוף הטור.
מצד אחד, הוא מלא דברי שבח והלל על ארגון האירוע ב’טד’י. קבלו דוגמיות: “דרעי הוא פריק קונטרול, מנהל שמופיע בחלומות הביעותים של עובדיו. אין פרט שקטן למידותיו”… “האירוע נחל הצלחה שקשה למצוא לו הסברים מתחום ההיגיון”… “אירוע מהסוג הזה מצדיק קרדיטים ללא מעט אנשים…”
אלא שלצד כל זה, מביא ברייטקוף את משפט המחץ שהדליק אצלי נורה אדומה: “ביום רביעי בבוקר, ביקש דרעי לדעת כמה ביטולי אוטובוסים נרשמו בשל תחזית מזג האוויר. ‘אפילו לא אחד, ואפילו יש דרישה נוספת’, הוא שמע, והחליט לקיים את האירוע”.
פה חשדתי.
ב’יום ליום’, ביטאון תנועת ש”ס, טרח “הרב יהודה חזן” (העתקתי את שם הכתב במדויק) להביא את דברי יו”ר תנועת ש”ס הרב אריה דרעי (שכחתם את תואר ‘השר’) בפני הקהל: “נכון, הפסדנו למעלה ממאה חמישים אוטובוסים שנבהלו מהגשם, אבל רובם לא נבהלו ובאו להקביל את פני מרנן ורבנן”.
אז דרעי שיקר לקהל? ואולי המקור של בריטקופף שיקר?
לאלוקים פתרונים.
3.
גילויים מזעזעים נחשפו השבוע בטורו של יעקב ריבלין ב’בקהילה’. קצת חבל שהם לא קיבלו את ההד הנדרש ברשתות החברתיות.
שימו לב: “אחד הגופים היותר רקובים במנגנון הרבנות הראשית, אפילו יותר ממערכת הכשרות, הוא אגף הבחינות. סיפורים על הנעשה שם רצים עוד מימי המפד”ל בשנות השישים. מבחנים שנבדקים לאחר חודשים ושנים, תוצאות תמוהות שאיכשהו מסתדרות לפי קשרים וייחוס יותר מאשר לפי השקעה בלימודים, מבחנים שנעלמים, מיוחסים שמקבלים שאלות מראש וכל שטיק וטריק שניתן להעלות על הדעת.
“וכל זה עוד לפני הסיפור המוזר של הבחינות שבעל-פה למתן כושר רב עיר (נוהל שכבר בוטל מזמן) שהכניס למעגל הרבנים הבכירים אנשים שלא ידעו פרק בהלכות נטילת ידיים (או בעצם כן ידעו, אך מזווית אחרת). אומרים שאחד מהם אף הגיע לפסגת הפירמידה הרבנית. ואוי לעיניים שכך ראו”.
אתם הבנתם למה הוא מתכוון? כי אני, הבנתי.
“לכסף יש ריח”, הייתה, אגב, הכותרת.
עצוב.
4.
למען ההגינות נוסיף כי בשולי הטור מופיעה תגובתו של מנכ”ל הרבנות הראשית, משה דגן: “הרבנות הראשית שמה לה למטרה להעניק לציבור בכלל ולנבחנים בפרט שירות שוויוני ואדיב. מזה שנים שבחינות ההסמכה לרבנות ודיינות מתנהלות בכתב בלבד במתכונת אחידה שקופה ושוויונית ללא משוא פנים ועל פי קריטריונים נהלים והנחיות ברורות.
“מחלקת הבחינות ברבנות הראשית עברה בשנים האחרונות שינוי מהותי לטובה ובמיוחד בשנה האחרונה”.
אם הבנתי נכון, משמעות התגובה: צר לנו על ההתנהלות בשנים עברו, מי שנכנס למערכת בדרך קלוקלת נכנס, אין לנו איך לתקן זאת, בשנים האחרונות הכול בסדר.
הלוואי.
5.
את הסקופ הטוב ביותר של השבוע מצאתי ב’בקהילה’, בטור תחת הכותרת ‘דגל לבן’. כותב די חדש במערכת, אבל מבטיח., כוכב עולה, לטעמי, בשם יצחק פלדמן (גילוי נאות: אחיין יקר).
“בבוקר יום שלישי, אסרו חג, צלצל הנייד של אחד מאנשי לשכת נתניהו. אותו איש לשכה נחשב מאנשיו הקרובים של ראש הממשלה ועל הקו היה בכיר לשעבר במשרד האוצר, המתחזק קשרים עם פקידים בהווה: ‘כחלון מנסה לשבור את הכלים’, הוא ירה במהירות את מילותיו. ‘הוא הולך להפתיע את ביבי וחבריו במסיבת עיתונאים על רפורמה נרחבת לטובת מעמד הביניים, משהו גדול’. המידע הרגיש הועבר מיד לראש הממשלה, ששמע ולא עשה עם זה דבר”.
אז מבירור שני: “בכיר לשעבר במשרד האוצר” הוא לא ממש ‘לשעבר’ ומלבד התואר, גם לא ממש בכיר. אבל את השמועה שמע איכשהו, וניצל אותה כדי לגזור קופון בלשכת נתניהו.
תמיד טוב, כשאתה לא בטוח שהבוס שלך ידאג לך בעתיד ובערב הבחירות, אבל נעצור כאן כדי לא לספק רמזים שיסגירו את האיש ויסבכו אותו עם הבוס.
6.
את ההומור הטוב ביותר לשבוע זה מצאתי בטורו של צ’ שפיגלמן ב’יתד נאמן’.
“לכבוד ידידי הטוב והמיטיב, יקירי רב המעש וחביבי המתוק מדבש”, פותח הכותב את מכתבו, הממוען ל”השר – האוצר”, משה כחלון כמובן, לו הוא עורך היכרות משעשעת עם הציבור החרדי:
“אני יהודי פשוט ולא בקי במונחים כלכליים מסובכים כמו.. ‘עודפי גבייה’.. קראתי רק שבמסיבת העיתונאים אמרת ש’הכסף חוזר לציבור’.. כל הכבוד, כך צריך לנהוג. גם אני מקפיד מאוד להחזיר כספים בזמן, וכבר אמר מי שאמר שאם ראית בלילה יהודי בעל משפחה ובידו אלף דולר, אל תהרהר אחריו ביום: או שהוא חזר מהגמ”ח או שהוא היה בדרך לגמ”ח, ובדרך כלל גם זה וגם זה”.
גם על ההוזלה של הטלפונים הסלולריים יש לו מילת שבח: “ראית פעם בעל הולך לקניות במצוות אשתו? בלי סלולרי הוא יכול חלילה לחזור עם המוצרים הלא נכונים. הרי טורים של יהודים מתהלכים במסדרונות הצרכניות כשהטלפון בין האוזן לכתף, יד אחת אוחזת בעגלה והשנייה מרימה מוצרים מהמדפים.
‘איזה מרכך את צריכה?’ – הוא שואל – ‘בריח לבנדר? עם הציור של הפרח הכחול? אבל פה יש ציור של שיח סגול, את בטוחה שזה פרח כחול? כי לפעמים טועים בין כחול לסגול. טוב, כנראה הם שינו את האריזה. אני אומר לך שכתוב פה ריח לבנדר. תסמכי עליי. רק רגע, רק רגע,מה בדיוק רצית, מרכך כביסה או מרכך שיער?’ וכדי ביזיון וקצף…”
ועל סוגיית בגדי התינוקות: “מוישה, תרשה לי להשיא לך עצה מניסיוני כסבא טרי. אם רצית להזרים כסף לכיסי ההורים הצעירים, פה נפלת ובגדול. ההוזלה על בגדי תינוקות לא תגיע לעולם אל ההורים אלא תוזרם ישירות לפלח האוכלוסייה המצומצם של הסבתות הטריות, כנראה עוד אין לך נכדים.. הרי ברגע שהן מוכרזות ככאלו.. הן פושטות בסערה על החנויות לבגדי תינוקות ורוכשות כאחוזות תזזית מכל הבא ליד..
“עוד בייביגרו, עוד שלישיית חיתולים עם ציורים של כלבלבים.. כל העתודות הכספיות של המשפחה מוקדשות עכשיו למסע קניות של חליפות ‘ניו-בורן’ זעירות ומקסימות שתהיינה בעזרת ד’ קטנות על הנכד’ה החדש/ה תוך שבועיים לכל היותר”…
גדוללל!
7.
שימו לב להערה החשובה של אריה זיסמן בטורו הפוליטי ב’יתד נאמן’:
“לראש סולם האתגרים הפוליטיים של הקואליציה לקראת מושב הקיץ של הכנסת מטפסת החלטת הבג”ץ השערורייתית.. שר הפנים הרב אריה דרעי גילה השבוע כי גיבש ערב חג הפסח החלטה לפסול את חוק העזר העירוני בת”א… קודמיו בתפקיד, אנשי הליכוד סילבן שלום גדעון סער וגלעד ארדן נמנעו מכך ועשו הכול כדי שלא להתערב, הם העדיפו שלא להחליט”.
זה נכון שגדעון סער לא ממש חוקק חוק בעד השבת, למרות שהשבוע היו עיתונאים שהכתירו אותו כ’מר שבת’, פחות או יותר, אבל קשה לומר שלא עשה כלום. כשר פנים, הוא עשה בנושא השבת קצת יותר ממה שעשה דרעי למענה.
ביוני 2014 דחה סער סעיפים בתיקון של עיריית תל אביב לחוק העזר העירוני, סעיפים שנועדו לאפשר את המשך פתיחתם בשבת של המרכולים. סער הסביר אז שהסעיפים הללו מנוגדים לעיקרון המשפטי לפיו “אין חוטא יוצא נשכר”, וכי הוא פוגע בצורה ‘לא מידתית’ בערך השבת כיום מנוחה כללי במדינת ישראל.
בשעתו תקפו אותו על כך רבים מתושבי תל-אביב, ולשבחו ייאמר שהוא לא נסוג על אף הביקורת.